בני זוג, ישראלי ואזרחית מולדבית שהתגוררו בישראל, נפרדו ובשל כך נאלצה האישה לעזוב את מדינת ישראל משום שמעמדה הארעי בוטל. בנם המשותף של הצדדים נולד בחו"ל.
בחודש אפריל 2021 החל האיש לפרסם פוסטים שונים ברשתות החברתיות הנוגעים לאישה ובנוסף פנה למכרים ולבני משפחתה תוך שהוא מזהיר אותם מפניה. בקשות האישה שיחדול ממעשיו לא נענו, ובשל כך הגישה האישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה.
התיק הונח על שולחנה של השופטת מיכל ברגר בלום שנאלצה לנהל הליך ארוך, בין היתר משום שהאיש התעקש שהאישה תתייצב בעצמה בישראל למרות שביקשה להעיד בהיוועדות חזותית עקב מלחמת חרבות ברזל.
במרכזה של התביעה עמדו פרסומים שונים: תמונה של האישה ואמה שלצדה נכתבה הודעה הנוקבת במפורש בשמה של האישה במסגרת הודעה "היזהרו מזאת שבצד ימין - היא רמאית, מחפשת גברים ברשת ומבקשת מהם כסף... הורסת משפחות, מחפשת גברים כדי לסחוט מהם כסף... מצלמת סצנות פורנוגרפיות בווידאו צ'אט תמורת כסף", ואף טענות שבעת שהותה בישראל גרמה האישה לנזק בנקאי בסכום של 20,000 דולר ושהיא מבוקשת עי בנקים ורשויות אכיפת החוק.
בהמשך פרסם האיש הודעה אחרת בה דרש מהאישה לשנות את שמה משום שהיא ממשיכה לעבוד תחת שמו עם מסמכים מזויפים ואיחל לה שתלך לעזאזל. פרסומים אלה קיבלו חיזוק (הודעת מפנות ושיתופים) מצד בת זוגו הנוכחית של האיש.
האיש טען בבית המשפט כי טענותיו כנגד האישה היו אמת - שכן חוק איסור לשון הרע בישראל מעניק הגנה במקרה שכזה - וכי היה בפרסום עניין ציבורי להזהיר אנשים תמי לב אחרים. בנוסף טען האיש כי יש בידיו ראיות מוצקות לסרטונים אירוטיים בהם מככבת האישה אך הוא נמנע מלצרף אותם מפאת כבוד בית המשפט וצנעת הפרט.
בפסק דין ארוך ומנומק קובעת השופטת ברגר בלום כי הפרסומים הם אכן בגדר לשון הרע, ולפיכך בחנה את טענות ההגנה שהעלה האיש. השופטת לא התרשמה מן הטענות בדבר "אמת דיברתי" וקבעה כי לא זו בלבד שהאיש לא הוכיח את גרסתו, אלא שמן ההוכחות שהוצגו עלה כי המניע האמיתי לפרסומים היתה נקמה באישה על כך שהיא אינה מסכימה לשנות את שם המשפחה שקיבלה על עצמה עם נישואיהם.
גם טענותיו בדבר אינטרס ציבורי לא התקבלו, שכן בעדותו טען האיש שפנייתו לחבריה של האשה נעשתה "כדי שיכירו מי זאת החברה שלהם ויידעו מה מקור הפרנסה האמיתי שלה" כך שלא מדובר בדאגה כנה לאינטרס ציבורי אלא כניסיון להפעיל מנוף לחץ לשינוי שם המשפחה וכפי שהעיד האיש בעצמו שלא היה מפרסם את הפרסומים אם היתה האישה משנה את שם המשפחה.
בית המשפט קיבל את התביעה והעיר כי האיש היה יכול למנוע את הגשתה אם היה שועה לפניותיה המקדימות של האישה ומסיר את הפרסומים. פסק הדין לא חוסך מן האיש ביקורת עם הקביעה כי לא הביע חרטה כנה בגין הפרסומים, וכי כאשר עמד בעדותו שהוא מצטער על כך הוא התכוון, כך להתרשמות בית המשפט, שהצער הוא על כך שהדברים הגיעו לידי תביעה, אך לא צער על הפרסום.
הקלות בה ניתן לבזות ולהשפיל אדם
הגם שהפסיקה קבעה כי בסכסוכים משפחתיים יש לנקוט משנה זהירות במקרה של פיצויים בגין לשון הרע משום שמדובר בסכסוכים שמטבעם טעונים מאוד מבחינה רגשית ועלולים לגרור ביטויים חריפים שנאמרים בסערת רגשות, במקרה הנוכחי מצאה השופטת ברגר בלום להזכיר כי הגישה לרשתות החברתיות והקלות בה ניתן לבזות אדם ולהשפילו תו שיתוף אנשים מכל קצווי העולם מצדיקה פיצוי על הר, הגבוה ולכן קבעה כי בגין כל אחד משני הפרסומים ישולם פיצוי בסך של 50,000 שקל ובגין הפניה לחברתה של האישה ישולם סך של 25,000 שקל, והכל בתוספת 30,000 שקל הוצאות משפט - פיצוי בסך כולל של 155,000 שקל.
עורכי הדין דניאל פרידנברג ואוהד הופמן ממשרד "הופמן & פרידנברג" המתמחים בענייני משפחה וירושה מסבירים כי פסק הדין מייצר איזון מדויק בין ההכרח של בית המשפט לענייני משפחה להרגיע את הרוחות הסוערות בסכסוכים משפחתיים ובין הצורך לאכוף את החוק שקובע פיצויים בגין פרסומי לשון הרע. בית המשפט לא מקל ראש במקרים של הכפשות והוצאת שם רע בפומבי, וגם את ההגנות שהחוק מעניק יש לבחון לאור הנסיבות של כל מקרה.