השביעי באוקטובר שינה בצורה מהותית את משמעות המונח חוסן אנרגטי. לאורך העשורים האחרונים התמקדה המערכת בהגדרת סל הדלקים האופטימלי, קביעת רמת הרזרבה הנדרשת בתקופות שיאי ביקוש, הקצאת תקציב פיתוח רשת החשמל לפי מקטעיה השונים, ונושאים נוספים ברמת הרשת הארצית. הטרגדיה של יום שמחת תורה העבירה את הדיון לרמת המשתמש הסופי: בית אב, שכונה, ישוב, ועתה המערכת מתמודדת עם השאלה מהם האמצעים האופטימליים להבטחת הרציפות התפעולית, כלומר להמשך אספקת חשמל בכל נקודת קצה כאשר מתרחש ניתוק מהרשת מסיבה כלשהי.
מבחינה עניינית אנו עוסקים באותו נושא אך ברזולוציה אחרת, מההיבט הכלל ארצי, להיבט המקומי. בהקשר זה המעבר מאנרגיה אנכית לאנרגיה מבוזרת מהווה טריגר לתכנון ויישום פתרונות ברמה הלוקלית שהערך המוסף שלהם הוא יצירת שכבה נוספת של ביטחון אנרגטי מעבר ליכולות הרשת הארצית. הטראומה של השביעי באוקטובר הציפה את הנושא ואת ההכרה בחשיבותו בקרב כלל הציבור. התרחיש של שהות בממ"ד לאורך שעות ארוכות או ימים ללא חשמל המחיש את הצורך הדחוף במציאת ויישום פתרונות.
לפני שנצלול לפתרונות, אתנחתא לשונית: יש להבחין בין חוסן לחסינות. חוסן הוא היכולת לחזור לשגרה לאחר משבר או אסון. חסינות היא מכלול האמצעים כדי לא להגיע למשבר ולייתר את השימוש בחוסן. למרות זאת המונח השגור בפי הציבור הוא חוסן, וכך נמשיך, למרות שההגדרה הנכונה היא חסינות.
ישנם שלושה מישורים לטיפול ברציפות תפעולית: טכנולוגי, רגולטורי וכלכלי. במישור הטכנולוגי הפתרונות ידועים ולא צריך להמציא את הגלגל. ברשת המבוזרת הפתרון משלב אנרגיה מתחדשת, מתקני אגירה ותוכנה לניהול אופטימלי של כל הרכיבים. ברשת הארצית הפתרון כולל הטמנת קווי חשמל ומיגון שנאים. כל האלמנטים האלה קיימים ומוכחים. במישור הרגולטורי קיימת בעיה מבנית. צורת ההתיישבות ואופי יחידת הדיור המשפחתית מכתיבים את יכולת הביצוע. לדוגמא, הקיבוצים, המוגדרים כמחלק היסטורי, כלומר שרשת החלוקה הפנימית בקיבוץ היא בבעלותם, חופשיים להקים מיקרו גריד, כלומר רשת ייצור, חלוקה ואספקה פנימית שיכולה לפעול עצמאית ללא תלות בחברת החשמל.
לעומת זאת, המושבים והערים מנועים מפעילות מסוג זה, וגם האלטרנטיבה שהמיקרו גריד יוקם על ידי חברת חשמל אינה רלוונטית. המשמעות היא שגברת ישראלי המתגוררת במושב או בעיר אינה יכולה להנות מרציפות תפעולית כמו גברת ישראלי שחיה בקיבוץ. בדומה לכך, בית צמוד קרקע יכול להתקין מערכת סולארית ואגירה לשימושו הפרטי, בעוד שבבית משותף הייצור הסולארי מיועד רק לשטחים הציבוריים (מעלית, תאורת מדרגות וכד').
במישור הכלכלי יש לעשות הבחנה בין הרכיב הסולארי ורכיב האגירה. התקנה של אנרגיה סולארית היא עסקה כלכלית משתלמת וכיום מוצע מגוון רב של פתרונות כספיים למי שמתקשה במימון ההתקנה הראשונית. לעומת זאת עלות מתקני אגירה היא עדיין גבוהה, אם כי גרף העלויות השנתי מראה על ירידה עקבית בעלות לקילוואט/שעה. יש להניח שבתוך שנתיים שלוש גם מתקן אגירה יהיה כלכלי.
מה צריכות לעשות המשפחות בישראל? הן לא צריכות להיכנס לפאניקה מתחזיות אפוקליפטיות שהסתברותן שולית, ולא צריכות לרוץ לרכוש גנרטורים. הן כן צריכות לקבל ולהשוות הצעות מחיר ממספר ספקי מתקנים סולאריים ומתקני אגירה בדגש על מימון נוח מצד הספק לרכישת המערכות. הן כן צריכות להתארגן בבית המשותף, בשכונה, בישוב לפתרון משותף למקרה של ניתוק מרשת חברת החשמל.
ומה צריכים לעשות קברניטי משק האנרגיה? במישור הטכנולוגי יש להמשיך במחקר, פיתוח ויזמות למציאת פתרונות כדאיים של מקורות יצור מתחדשים נוספים, כמו גם פתרונות חדשניים למתקני אגירה בדגש על הפחתת עלויות. במישור הרגולטורי יש להגיע להבנות בין בעלי העניין השונים במגרש האנרגטי כך שלכל משפחה תהיה תחושת ביטחון אנרגטי ללא קשר למקום מגוריה. רפורמת החשמל הנוכחית מסתיימת בשנה הבאה, וזאת הזדמנות לפתור את הנושא בהבנה ובהסכמה במסגרת רפורמה שלב ב'. במישור הכלכלי יש לשקול בחיוב סבסוד של מתקני אגירה, לפחות באזורי קו העימות ובמקביל להשקיע בפיתוח אמצעי אגירה זולים.
בחוסן האנרגטי של ישראל קיימים עדיין פערים משמעותיים, אך הם ניתנים לגישור על ידי יישום כלל האמצעים הללו. מהלך משולב של יישומם בכל המישורים יבטיח "שוויון בביטחון האנרגטי" לכל בית אב בישראל.
עמוס לסקר, מנכ"ל קהילת EnergyCom ובעבר מנכ"ל חברת החשמל, מכהן כיו"ר משותף של כנס 2024 Greentech אופק ירוק שייערך מחר בבנייני האומה בירושלים