"שום דבר לא באמת השתנה בעניין האנטישמיות מאז ה-7 באוקטובר, אלא רק השלמת הפאזל האנטי ציוני והאנטי-ישראלי, הכתובת היתה על הקיר", אומר סשה רויטמן-דרטווה, מנכ"ל "התנועה למאבק באנטישמיות" ומבין שלמילים הללו יש צורך לחלחל מעט אצל ישראלים שמביטים מה קורה בקמפוסים האמריקאים ותופסים את הראש.
אבל רויטמן-דרטווה, שבחמש השנים האחרונות פועל בארה"ב אירופה ודרום אמריקה עם התנועה למאבק באנטישמיות זיהה את הזרעים הללו עוד קודם לכן. "מה שראינו בעשור האחרון היה חיבור מתוזמר ומתוזמן בין אנטישמיות לגזענות, והשסע שאנחנו רואים היום התחיל לבנות את עצמו לאט לאט ובצורה מאד נכונה, עם הרבה השקעה כספית ואסטרטגיה".
כשאני מבקשת ממנו להסביר בדיוק על מה הוא מדבר ואיך זה קשור לאוניברסיטאות עסקים ובכלל, הוא מסביר כי מה שהשפיע ברובו על השינוי בעשורים האחרונים היא ההשקעה הכלכלית של הקטארים ומדינות אחרות "שהחלו לממן את כל מה שקשור לאחים המוסלמים בארה"ב. והם אנשי עסקים מודרניים, ויודעים לפעול נכון, הם ידעו כיצד להכניס כסף זר בצורה נכונה לארה"ב כיצד לבנות תשתיות שאי אפשר בלעדיהן וגם לממן את הפעילות. מדובר במיליארדים על גבי מיליארדים שזורמים וכולם אומרים עכשיו איך אף אחד לא ראה את זה קורה מתחת לאף ולא אמר כלום".
גם העולם הפרוגרסיבי התחבר לזה, וזה מה שראינו החל מה-7 באוקטובר והלאה.
"חיכו לאירוע שיכול להדליק הכל ויכול להוביל לקמפיין עולמי נגד ישראל. אז שוב, מה שראינו זו התעוררות של השטח ולא שטח חדש. וברגע שיש התעוררות שהיא גם מוסדית ומאורגנת זה מתפוצץ. זה אולי לא ניסוח נאה בהקשר הזה, אבל כל גוף שמתעסק היום בלהעביר קמפיין בינלאומי יכול ללמוד מזה. אפשר ממש לכתוב ספר על אקטיביזם".
אתה מדבר על המהומות בקמפוסים בארה"ב?
"בדיוק. הם לקחו אוניברסיטה והחלו להזרים כספים, כי בסופו של דבר תקציבים הם אלה שמאפשרים לקבוע מי כותב את התכנים. והאוניברסיטה לא יכולה באמת לעשות שום דבר מכיוון שהיא תלויה בתקציבים הללו. אז ברגע שנכנס הכסף הזר הגדול, זה בדיוק מה שקרה".
"התנועה למאבק באנטישמיות" (Combat Antisemitism Movement), שמה לה למטרה להילחם בגילויי אנטישמיות ברחבי העולם. הארגון, שהוקם כאמור לפני כחמש שנים על ידי קבוצת אמריקאים שחשו כי עניין האנטישמיות צובר תאוצה ואין בו טיפול ראוי, לא ממשלתי, לא מקומי ולא חברתי.
"אמריקה היא גדולה והבנו שאנחנו חייבים להקים ארגון שיודע לעבוד עם שני הצדדים ולא רק מול קהילות יהודיות, זו הדרך היחידה בה נהיה מסוגלים לחבר את הפערים. הקמנו לאורך השנים ארבע מחלקות שהחמישית כבר בדרך, שפעולתה של כל מחלקה שונה ומקיפה. המטרה היא לבנות שיתופי פעולה עם כל מיני ארגונים ברחבי העולם לאו דווקא יהודים, החל מהכנסיה האורתודוקסית ועד ארגונים מוסדיים אמריקאיים, שיתוף פעולה מול קהילה עסקית, מחלקת פוליסי שעוסקת בחינוך, ומחלקה שתפקידה לעבוד מול מקבלי החלטות כגון ראשי ערים ומדינות בתוך ארה"ב במטרה להעביר חוקים כנגד אנטישמיות".
אחת מאבני הדרך החשובות והמוצלחות של הארגון היא הפעולה מול עסקים בינלאומיים. "למדנו שהיכן שישנו קשר עסקי חזק בין ארגונים ואוכלוסיות, כך יהיה קל יותר לפעול כנגד אנטישמיות, להעביר תקנות מול מקבלי החלטות שהם גם בעלי כח כלכלי, וזו אחת מדרכי הפעולה שלנו. למשל, טקסס היא מדינה מדהימה שבה ישנם חוקים אנטי BDS קשים, הסחר בין טקסס לישראל הוא מאד גדול, ואת חלק מהתקנות והחוקים אנחנו הצלחנו להעביר לאחרונה וזו דרך הפעולה".
כחברה אזרחית יש לנו השפעה אבל מוגבלת, בסוף אנחנו נתונים לחסדיהם של מקבלי ההחלטות.
"וזו הסיבה שכשיש אנשי עסקים שהעשייה שלנו מובילה אנחנו פונים אליהם. לא לבקשת תרומות ולא לבקשת כסף. המטרה היא לחבר בין העשייה שלהם לעשייה שלנו על מנת ליצור כח יותר חזק. חשובה לנו ההשפעה שלהם, מה הערך המוסף שהם יכולים להביא הן לחברות שלהם והן לשיתופי פעולה נוספים.
"כשלומדים מעט על חברות מבינים שישראלים נמצאים בכל מקום ואפילו בחברות הגדולות כמו אדידס יש קשר ישראלי. ושם בדיוק אנחנו פועלים, כדי לשנות מיתוג של חברות, לבדוק שיש להם מדיניות נגד אנטישמיות, חינוך של עובדים. תחשבי איזו השפעה יש למדיניות כזו על חברה שיש בה 250 אלף עובדים ברחבי העולם. כמה השפעה אפשר ליצור".
זה קורה גם בעידן הסטארט אפים, מוסיף רויטמן-דרטווה: "אנחנו מאמינים שמי שאנטישמי באופן ציבורי לא צריך לקבל תמיכה. וזו הסיבה שאנחנו עובדים גם עם קרנות הון סיכון בעמק הסיליקון למשל, ויש לנו את כל הכלים ומשאבי האנוש, לעשות חיפוש לגבי השקעות של אנשים ולבדוק האם הם השתתפו בהפגנות נגד ישראל או לא, וזה עוד אחד הכלים המדידים".
סשה עלה לישראל מבלגיה בשנת 2004, ואף שירת בנח"ל, בעברו שימש בתפקיד בכיר ב"קונגרס היהודי העולמי", וכראש מדור ניו מדיה בדובר צה"ל. "רציתי תמיד לחיות בארץ, אבל הפעילות שלי כיום היא לא פה. חשוב לנו להיות גוף שהוא לא פוליטי ולא ממשלתי, ויש לו עצמאות מוחלטת אולי בניגוד לכל הדברים שנעשו עד היום בתחום. אומרים לי תמיד - תעשה מה שנכון, ואני מאמין שעם הגישה הזו ועם חוסר התלות שיש לנו, יש הרבה יותר חופש לפעול ובאמת לטפל באנטישמיות מהיסוד.
איך הפעילות שלכם באה לידי ביטוי מול עסקים ישראליים?
"אנחנו יודעים את הנתונים ומה קורה בכל עיר בה אנחנו פועלים, למשל בברלין, בין אם זה בניו יורק ובין אם זה באורגוואי. אני יודע לומר מה היחסים בין העסקים היהודים לעסקים המקומיים, ובין עסקים ישראלים לאלה המקומיים. ואת המידע הזה אנחנו יודעים לנצל לצורך הפעילות שלנו. אחד הדברים שאני נתקל פה הרבה, הוא בהבנה מי משפיע על מי. בניו יורק למשל, תראי המון חברות ישראליות שמשלמות מיסים שם, החיבור הוא לרתום את החברות לעבוד איתנו לחבר בין עסקים לאנטישמיות וליצור אולי שיתופי פעולה שלא חשבו עליהם מראש".
"קחי לדוגמה סיפור שמתעקש להיות מתחת לרדאר אז לא נציין שמות" הוא מספר, "אבל בחור ישראלי נסע עם חברת הסטארט אפ שלו שלוש פעמים לארה"ב וסגר עסקה ענקית, דרך שידוך שלנו באחד הכנסים נגד אנטישמיות. פתאום את רואה שהיחס העסקי מאד טוב, שאנשי עסקים יהודים עובדים מול עסקים לא יהודיים, שמשלחות אמריקאיות של אנשי עסקים לאו דווקא מהקהילה היהודית מגיעים לישראל כדי לראות ולתמוך יוצאים מזה דברים נפלאים. בסופו של דבר, קשה לך להיות אנטישמי או אנטי ישראלי כשיש לך קשר אמיתי לא כל שכך קשר עסקי".
אחד משיתופי הפעולה המעניינים שקרו לאחרונה במסגרת התנועה, היה פרויקט שנקרא Wine Diplomacy בשיתוף נשות היין שירה גרנות ואילנית צמח כשבתנועה הבינו שדיפלומטיית יין היא דבר לא פחות חשוב מעסקים בהיי טק ובסטארט אפ. "פרויקט Wine Diplomacy נועד לחזק את תעשיית היין הישראלית. הסיפור של היין הישראלי לא מוכר בכלל והחיבור שעשינו לא רק שפתח פתח לחיזוק תעשיית היין הישראלית בימי מלחמה שסובלת מאד במיוחד באזורי עימות, אלא גם פתח את הדלת להכרה של ישראל מזווית אחרת".
למרות השנה הקשה כאמור, התוצאות כבר מתחילות להיראות בשטח. "אחד האנשים שהגיעו ארצה לא מזמן הוא אחראי ההשקעות של ממשלת פלורידה. חיברתי אותו במסגרת מפגש לקרנות הון סיכון בישראל, והם נמצאים בשלבי השקעה של ממשלת פלורידה בהם. בסופו של דבר, כשיש בין פלורידה לישראל קשר עסקי, המחויבות תהיה יותר גדולה, החברה הישראלית תרוויח מזה, וגם יהדות ארה"ב. זו דרך לבנות מטרייה לאנטישמיות".
ובחזרה למראות מהקמפוסים שמצליחים עדיין להטריד אנשים רבים, רויטמן-דרטווה מבקש להסביר שלא תמיד המהומה במקומה. "ההתעוררות הזאת פתאום הפתיעה את כולנו בכמה היא מקבלת תמיכה, וכמו שהסברתי מרצים זרים בכסף זר בתשתית עבודה שנעשתה לאורך שנים, פתאום התפוצצה לכולם בפרצוף.
אבל קחי למשל את אוניברסיטת אינדיאנה, יש בה 40 אלף סטודנטים ורק 600 מתוכם השתתפו בהפגנות נגד ישראל. זה נורא אבל זה לא הרוב. הם בודדים בסופו של דבר. ובכל הדבר הזה אפשר לומר שזה גם עושה טוב למאבק שלנו, כי אמריקה מתפצלת בעצמה לתוך נרטיבים פוליטיים של שנת בחירות. גם אנשי עסקים כמו ביל אקמן ואילון מאסק למשל, מדברים על פיצוץ הערכים האמריקאים עליהם אמריקה בנויה, פירוק התרבות שבנתה את העולם שבו חיינו עד היום. זה משרת את הנרטיב, זה מייצר שני עולמות רע וטוב והאמצע מתחיל להיות עמום. וזה דורש מאנשים גם לנקוט עמדה, לטוב או לרע".
מה צופה העשייה העתידית שלכם?
"אנחנו תמיד מנסים להרחיב את הפאזל, עובדים מול הפדרציות, מול ארגונים יהודיים נוספים ולא רק. עובדים מול מדינות, משתפים פעולה עם כל מי שאפשר. בפנמה לא מזמן הצלחנו להעביר חוק נגד אנטישמיות שעבדנו עליו תקופה מול משרד החוץ שהיה מעורב בזה. בנוסף, בדומה למה שעשו הקטארים עם ההשקעות החכמות בארה"ב, אנחנו מתחילים לחשוב על השקעה יהודית.
"יהודים צריכים לצאת מאזור הנוחות ולהשקיע בחזרה במקומות אסטרטגיים לא רק בישראל, אלא גם לבניית תשתיות חדשות בארה"ב. וזה משהו שלשמחתי מתחיל לקרות בשנה האחרונה בעקבות השלכות המלחמה על תופעות האנטישמיות".