"עליתי על המונית לפני שלוש שעות, ועד עכשיו - הכנסתי 50 שקלים. מהצד השני, הבת שלי התקשרה ואמרה שהיא רוצה ללכת עם חברות לקניון וצריכה 100 שקלים. מאיפה אני אגרד את הכסף? השוק גוסס, העבודה נחתכה ב-80%. המצב על הפנים ואני לא רואה את הסוף של המלחמה".
העדות של מושיקו, נהג מונית בן 56 מקריית מוצקין, נשוי ואב לשלושה, ממחישה את הפגיעה הכלכלית בעורף בעקבות המלחמה בישראל. ענפים כמו ההסעה במוניות, שנשענים במידה רבה על תיירות חוץ ופנים שירדה בצורה חדה, סופגים פגיעה קשה במיוחד.
"קשה זה לא מילה, לא קל בכלל: הפרמיות על הביטוחים מגיעות ל-14 אלף שקל בשנה, הדלק מתייקר, אבל הפעילות ירדה באופן דרסטי", אומר יהודה בר אור, יו"ר איגוד נהגי המוניות הארצי, "זה נכון, בצפון העבודה נחתכה ב - 80%. במרכז, הירידה עומדת בממוצע על 50%".
"כל שעתיים יש קריאת זבל של 30 שקל"
פוסט שעלה אתמול בפייסבוק בקבוצה של נהגי מוניות אינו משאיר מקום לספק - המצב בכי רע. "העבודה מזמן על הפנים, זרוק את העבודה הזו, תמצא משהו מסודר, הכנסה קבועה ובטוחה", כתב יניב - נהג מונית. "העסק גמור, העבודה ירדה ב - 80%, לא בחצי", מעיד משה. חברו, מצטרף לטרוניה - "אתה עוד מהמרכז, בצפון אין עבודה כבר שנה". " אתה צודק, כל שעתיים יש קריאת זבל של 30 שקלים ואז מתחילים לזרוק נסיעות עסקיות בהפסד ואנשים לוקחים כי אין ברירה", מוסיף דני.
"אם יוצא לי להרוויח 20 שקלים לשעה, אני אומר תודה לבורא עולם. תראה, עשיתי היום 150 קילומטר בשבע שעות והכנסתי 100 שקלים ברוטו, עושה רונדלים על רונדלים, ואין לקוחות", מציין שאול, נהג מונית בן 29 מחיפה, "בצפון, אין עבודה. נקודה, שלא יחרטטו אותך, אני יורד לאזור השרון בשביל להביא את הכסף".
אושרי, סדרן של תחנת מוניות בצפון, מספק נקודת אור שמהולה בעצב רב: "העבודה בעיקרה היא להסיע אנשים לבתי חולים. עולים לי למונית פצועים מהמלחמה, בחורים צעירים, הלב שלי נקרע. שתבין, אני נהג מונית במשך 28 שנים, ואני לא זוכר תקופה כל כך נוראית. בקורונה גם לא עבדנו, אבל קיבלנו כסף מהמדינה. עכשיו אני מקבל חצץ".
המתח הרב בו שרויים נהגי המוניות בצפון בגלל הצלילה בהיקף העבודה, מתחדד על רקע החרדה מהאיום הרקטי. "לעבוד בשביל 100 שקלים ליום ולהסתכן לחטוף רקטה? נהגים מעדיפים להיות בקרבת ממ"ד ולא לטחון מים בכבישים. ממתינים שעה וחצי בין לקוח ללקוח ובינתיים עלולים לחטוף רקטה לתוך הראש".
"אין קנייה של מספרים"
אחת מהאינדיקציות שמעידות על הקושי בענף הוא המחיר בו נמכר 'המספר' - אותו מספר סידורי שמופיע על גבי המונית שמהווה "זכות ציבורית למונית" - רישיון מיוחד שמוענק על ידי המדינה לנהגי מוניות, ומאפשר להם להפעיל מונית ולהסיע נוסעים בתשלום. "המדינה מוכרת מספר בסכום של 270 אלף שקלים, אבל השוק מתמחר אותו ב-210 אלף וכרגע אין כמעט קנייה של מספרים", מציין בר אור. לדבריו, "אתה רואה מעת לעת כאלו שפוטרו מהעבודה ויצאו עם פיצויים בסכומים גבוהים ומשתמשים בכסף בשביל לקנות מספר. כיום, זה זמן טוב לקנות".
גם הסכום החודשי שמשולם בגין השכרת מספר ירד באופן חד. "זה עומד על 1,000 שקלים + מע"מ. זה המחיר", מוסיף בר אור. "לפני המלחמה, המחיר היה גבוה בעשרים אחוז וגם באלף שקלים, לא קל למצוא שוכרים", מבהיר אולג, נהג מונית מהקריות. גם 'הפיקס' - המחיר בו מושכרת מונית על בסיס יומי - ירד ל-"200 שקלים ליום + מע"מ - ולא שקל אחד יותר, גם לא עשר אגורות".
וכך, כאשר סוף המלחמה אינו נראה באופק, רבים מנהגי המוניות תוהים האם להחליף את החופש שקיים בעבודה עצמאית על מונית, לעבודה כנהג שכיר על אוטובוס או משאית. "זה לא כל כך פשוט בגלל שהמון נהגים לקחו הלוואות כבדות למימון המונית והם יכולים להפסיד ערמות של כסף אם ישברו את החוזה", מבהיר אולג.
בה בעת, הוא מציין, כי אמנם העבודה על משאית או אוטובוס מביאה ודאות כלכלית, אך השכר שמשולם אינו גבוה ונע בין 14-20 אלף שקלים ברוטו, כתלות בסוג המשאית והסחורה המובלת: "אני לא יודע מה עדיף, להתייבש במונית שעות בחיפוש אחר לקוחות או להתייבש שעות בנמל עד שמישהו יואיל בטובו להעמיס את המשאית, על שניהם אתה לא מקבל שכר".
"אנחנו בהחלט רואים לא מעט נהגי מוניות שעשו הסבה לנהגי משאיות שכירים", מציין חיים מולכו, מנכ"ל משותף של חברת עוקץ שמספקת פתרונות טכנולוגיים מתקדמים לניהול עובדים: תוכנת שכר, נוכחות ופנסיה: שעון נוכחות, "מעבר ליציבות התעסוקתית, קיים צו הרחבה שחל עליהם שמזכה אותם בהטבות שיכולות להצטבר למאות אלפי שקלים, ובכללם קרן השתלמות בתנאים משופרים, תוספת אש"ל ליום עבודה וכו'".