זהו, תם הטקס. אפשר לקפל ציוד ועצבים, ולדחוף את חוק הגיוס למגירה שבה הוא העלה אבק ועובש במשך עשרות שנים. החרדים לא יתגייסו. נקודה. לא שקודם מישהו חשב שהם יתנפלו בשירה וריקודים על הבקו"ם ויקרעו את הניילונים מהמדים כדי להיות ראשונים שלובשים ירוק. ברור שלא בא להם להתגייס, מי מטעמים של לימודי תורה ומי מחישוב של "למה לי למות, כשיש פראיירים אחרים שמתייצבים למילואים שוב ושוב?".
אבל עכשיו זה נגמר. הממשלה החליטה לגזור לחתיכות, ולא בהיחבא, אלא ממש מול עיני הלוחמים המותשים, הנשים והילדים שלהם, את השוט היחיד שהיה לה ביד, סבסוד המעונות, שנתנה להם במתנה היועמ"שית. גלי בהרב-מיארה קבעה שעל משרד העבודה להפסיק לאלתר את מימון מעונות היום למשפחות של גברים חרדים ש"מיועדים לשירות ביטחון, אך לא התייצבו ולא גויסו לשירות".
אבל לפני שניגע בסעיף המוטיבציה לגיוס, בואו נדבר קצת על תורת המו"מ, שבחוק הגיוס נמתח כמו גומי חדיש שלא נקרע לעולם. ישנם שלושה סגנונות בניהול מו"מ: ניהול פשרני, שמתאפיין בוויתורים ופשרות הדדיות כדי להגיע להסכמה, ניהול שיתופי, שרוצה להגיע למצב שבו שני הצדדים זוכים, וניהול כוחני, שמטרתו להשיג מקסימום תוצאה על חשבון היחסים עם הצד השני, כשניצחון של אחד, הוא ההפסד של האחר.
עד ה-7 באוקטובר התנהל הקונפליקט מול החברה החרדים בפשרנות ושיתופיות, בואו נבין אותם, ניתן להם, ובקיצור, נבוא בטוב ויהיה טוב. אלא שלמרות הרצון הכן למצוא את קו האמצע ההגיוני, במקום לפתור את הבעיה, העדיפו ממשלות ישראל לדחות אותה שוב ושוב, עד שלבג"צ עלה הסעיף והוא הורה לגייס את החרדים מיד ולשלול מהם הטבות. זה קרה אחרי אסון ה-7 באוקטובר, כשהאלמנט המוסרי-ערכי, שהיה בבסיסו, הפך לצורך קיומי.
גם המצב הבטחוני ואורכה הבלתי נגמר של המלחמה, שמצריך גיוס של עוד אוגדה או שתיים באופן מיידי, לא גרם לרבנים לשנות את דעתם. וכדי להרגיע את הכעס הנורא של הציבור המשרת, שנשבר לו לוותר על חיי המשפחה והעסק שהקים, כשאחרים נמצאים ליד שולחן השבת כל שבוע ומקבלים מימון נדיב מהמדינה, החליטו שם לקצר את חופשת "בין הזמנים", שבהם תלמידי הישיבה לוקחים פסק זמן מלימודים.
המחווה האמיצה הזו מחממת את הלב, למי שמאמין שקריאת פסוקים חשובה מלחימה בטנק במשך שלושה חודשים רצופים בעזה. פרקטית, זה לא עוזר לאף אחד, חוץ מלהם. ולכן, בלית ברירה, ואחרי אינספור נסיונות של הידברות, צריך היה לאמץ את האלמנט הכוחני בניהול המו"מ ולתת בשוט וחזק - מי שלא יתגייס, ישלם מחיר כלכלי כבד.
אם חשבתם שהקצבאות הן אלה שיסדקו את ההתנגדות הגורפת של החרדים להתגייס, טעיתם בגדול. הקצבאות זה כסף קטן. מה שבאמת כאב להם, היה הסבסוד שהם מקבלים על כל ילד במעון, שנע בין 1,400 ל-1,700 שקלים בחודש. אם משפחה חרדית תצטרך לשלם את המחיר המלא, 2,700 שקלים לילד במעון, כשיש לפחות שניים בכל אחת מהן, מדובר בהתרסקות כלכלית מפוארת.
הלחץ הכבד מהשטח, גרם לשר העובדה להטיל עונש על כלל ההורים: אם החרדים לא מקבלים סבסוד אף אחד לא מקבל סבסוד. כך יצא, שמשפחות צעירות של מילואימניקים, שגם מסכנים את נפשם, גם מאבדים את פרנסתם, וגם שכחו מה זה בית, נאלצים לשלם מהכסף שאין להם תשלום מלא על המעון של הילד.
זו גאונות, רק חבל שהא מופנית נגדנו
אז אתמול גם את הפלונטר הזה הצליחו החרדים להתיר, בחוכמתם הגאונית, יש לומר. ח"כ ישראל אייכלר הניח הצעת חוק דחופה, ולפיה מספיק אם האם עובדת כדי לקבל זכאות לסבסוד במעון היום, במקום המצב הנוכחי שבו שני ההורים אמורים ללמוד או לעבוד כדי לקבל את הסבסוד, מה שמפלה אותם לרעה.
זאת אומרת, גם תילחמו, גם תעבדו, גם תשלמו מיסים, והילד שלכם לא יתקבל למעון כי בחישוב ההכנסה המשפחתית, הנדרשת גם בחוק החדש, האם החרדית משתכרת פחות, כי בעלה בישיבה. העלות המשוערת לקופת המדינה, אגב, היא 200 מיליון שקלים.
איזה יופי של פתרון. גם מחסל את איומיו של גולדקנופף להצביע נגד התקציב אם חוק הגיוס לא יעבור, גם מחזק את הממשלה, גם עוקף את בג"צ בלי להפעיל וינקרים, וגם תוקע אצבע בעין לחילונים. ארבעה תענוגות במחיר הצבעה אחת.
מבחינת הנושאים בנטל, החוק הזה הוא בשורה איומה. בשנים הבאות תמשיכו לגרור את העגלה הכבדה ברגליים כושלות, ואף אחד לא יעזור לכם, כי בהסרת איום סבסוד המעונות, אין לחברה החרדית מוטיבציה אפילו לחשוב על לשכת הגיוס.
כאן המקום להזכיר כמה מהלכים כלכליים כאלה יכולים להיות משני מציאות. בכהונתו כשר האוצר, אי שם ב-2003, החליט בנימין נתניהו לקצץ ביד כבדה את קצבאות האברכים, וכתוצאה מכך, יותר בני ישיבות יצאו לעבוד. אותו הדבר היה אמור להיות עם סבסוד המעונות. הורים חרדים לפעוטות, היו חושבים טוב טוב מה עדיף להם, להיות עניים מרודים או רחמנא ליצלן, להתגייס.
ככל הנראה, החוק של אייכלר יעבור תוך ימים, כי כשהקואליציה רוצה, היא מסוגלת לעשות פלאים. סביר גם להניח, שבג"ץ יפסול את החוק, שמנסה לעשות ממנו צחוק. את החרדים זה ממש לא מטריד. עד הפסילה, ועד ששוב יעלה הסבסוד לדיון משפטי, תיגמר שנת הלימודים הנוכחית, והנה, אותו גומי מו"מ ארור שהוזכר קודם, ימשיך להימתח לנצח, גם כשנכדינו יגיעו לבקו"ם ויתקלו שם בפעילים עם השטריימל שמשכנעים בלהט חרדים לא להתגייס.