"חוק המעונות" הזכיר לי צפרדעים. תגידו, מה לסבסוד מעונות ולשוכני הביצה הירוקים? המשל המפורסם על הצפרדע והעקרב, שרצו לחצות את הנהר. העקרב, שלא יודע לשחות, ביקש מהצפרדע טרמפ על הגב, אבל היא סירבה מיד מפחד שלא יתאפק ויעקוץ אותה. אחרי דין ודברים ארוך, הצליח העקרב - ממשלת ישראל במקרה שלנו - לשכנע אותה שהמסע יעבור בשלום. אלא שבאמצע הדרך הוא לא התאפק ועקץ אותה. כששניהם התחילו לטבוע, הצפרדע ההמומה שאלה, "למה עשית את זה?" והעקרב ענה לה, "לא יכולתי להתאפק. זה הטבע שלי".
ועכשיו לנמשל, גם הוא לובש ירוק, חייל המילואים. בניגוד לרצונם סוחבים המילואימניקים על גבם את תלמידי הישיבות, גם בשוק העבודה וגם בחזית. בעוד אלה לומדים תורה ונתמכים כבד על ידי המדינה, המילואימניקים עובדים, משלמים מיסים ויוצאים למלחמה. במדינה מתוקנת ושואפת שגשוג, הם היו אמורים להפוך לבני מעמד על, שמקבלים כל מה שאפשר לתת בחינם. אבל אצלנו, המדינה עוקצת ומטביעה אותם תוך כדי קרב, ועוד שולחת סירת הצלה לטרמפיסטים, בדמות חוק עלוב, שעוגן להם מעל הראש ומטביע אותם עוד קצת.
זה שהמהלך מנוגד לכל היגיון בריא, מילא, אבל לקחת את המילואימניקים העובדים ולהפוך אותם לפראיירים שימושיים, שנמצאים בסוף סדר העדיפויות, את זה הדעת לא מוכנה לקבל בשום אופן.
ונסביר. בואו ניקח את איציק וזהבית ישראלי, זוג שכירים, שמרוויחים משכורת ממוצעת מינוס, אבל מצליחים להחזיק איכשהו את הראש מעל מי הנהר, גם בזכות הסבסוד שהם מקבלים לשני הילדים שלומדים במעונות בירושלים.
איציק נמצא כבר מעל 250 ימים במילואים וזהבית נקרעת, אבל חושקת שיניים, כי בטחון המדינה מעל הכל. במעון של "הישראלים" לומדים גם ילדי משפחות חרדיות, וכולם מתחרים על מספר המקומות המוגבל. במצב הנוכחי, לזוג עובד יש קדימות בקבלה ובסבסוד. אם יעבור חוק המעונות, יקבלו המשפחות החרדיות קדימות ועדיפות בזכאות ובסבסוד.
במילים פשוטות יותר, זהבית ואיציק, שכבר לא רואה בעיניים ולא את המשפחה שלו כמעט שנה, ייאלצו לשלם כמה אלפי שקלים לילד במעון פרטי, כי הם יידחקו לסוף הרשימה במעון המסובסד ולא יישאר להם מקום. למה? כי כמו במשל, הממשלה לא יכולה לגבור על יצר ההישרדות שלה, והיא דופקת למילואימניקים את העקיצה הכי מכוערת שהיא יכולה, בתירוץ שלהישאר בשלטון זה חזק ממנה.
העניין הוא לא רק סדר עדיפויות דפוק, אלא העיוורון המוחלט. רוב המילואימניקים הם בני מעמד הביניים, ואם כבר התחלנו בחיות, אז נמשיך במטאפורה הלפידית, "החמורים שסוחבים על גבם את המשק", שעלולים לקרוס סופית אחרי שיעבור התקציב בכנסת.
לא רק שלוקחים להם את הטבת הסבסוד המעונות, אלא מכבידים עליהם את תשלומי הביטוח הלאומי, מי כעובד ומי כמעסיק, מסליקים להם שני ימי הבראה לטובת המאמץ הכללי, מעלים את המע"מ באחוז, מקפיאים את קצבאות הילדים ומצפים שימשיכו לעבוד ולהילחם בו זמנית, כשמעל ראשם תלוי חוב לביטוח לאומי, שצובר הצמדות וריבית, כי אף מחוקק עדיין לא מצא לנכון לתקן את הלקונה שמכלילה את תשלומי המילואים בסך ההכנסות.
במקום להעביר את חוק המעונות, קחו את הכסף שייחסך, וסבסדו את המעונות לילדי מילואימניקים מלא מלא. שלא יצטרכו לשלם גרוש. ואם יישאר עודף, מבחינתי תשלמו להם גם את חשבונות החשמל והארנונה. כי המילואימניקים האלה מוסרים את נפשם וחייהם בשבילנו וזה המעט שאנחנו יכולים לעשות בשבילם, ובשביל סתם זוגות עובדים שיורקים דם ונשארים בארץ, למרות שבלתי נסבל כבר לחיות ככה.
ואם התחלנו בצפרדעים, בואו נסיים עם משל הצפרדע המתבשלת. אם תכניסו אותה למים רותחים, היא תקפוץ החוצה מיד בבהלה. אבל אם צפרדעים יוכנסו לסיר עם מים קרים, ותחממו אותם לאט לאט, הן יתרגלו לעליית הטמפרטורה, יתבשלו וימותו.
מי שחושב שהמילואימניקים יתלו את הנשק הארוך ויישארו בבית - טועה. הם לא יתנו לחבר צוות לעשות עוד חודש מילואים, בגלל שנשבר להם לתת מעצמם. הם ימשיכו להתנדב, לעבוד, להתגעגע לילדים, אבל התפקוד שלהם יילך ויירד. עד שהמדינה הזאת תדעך לגמרי.