"אבא בלע את החיים": בתו של מרדכי שיפמן נפרדת

אבא שלי היה איש מאוד מיוחד. קשה לדבר עליו בזמן עבר. מי שהכיר אותו חשב שיחיה לנצח.

אבא שלי היה ממקימי ענף הדוברות ויחסי הציבור בישראל. הוא התחיל כחבר אגד, למעשה קואופרטיב שחר, בחיפה עם קום המדינה ב- 1948 והפך להיות דובר אגד המיתולוגי שכל אחד הכיר.

אבא שלי היה איש תמיר ואלגנטי, שהתיידד עם פוליטיקאים להם העניק שירות דוברות. הוא החזיק את משרד יחסי הציבור שלו עד גיל 98 לערך והמשיך לתת שירותי כתיבת נאומים לכשני לקוחות כמעט עד גיל 100, כשהפסיק לראות כמעט בכלל. הוא פעל למעלה משמונה עשורים כאסטרטג, ואיש יחסי ציבור מהמובילים בענף. תפקידו כדובר אגד בשנים בהם רכבים פרטיים היו מעטים, הפכו אותו לאיש עם כח רב.

אבא בלע את החיים, חי חיים מלאים, אהב אותם, אהב אנשים, והם אהבו אותו. היתה לו יכולת ורבלית מדהימה, בלי לכתוב ולהכין כלום המילים קלחו מפיו. והיה לו כושר כתיבה יוצא דופן. הוא היה דובר אגד, דובר סולל בונה, דובר פאנל חברות התעופה הזרות, חברת אתרים, IBM, הסתדרות רופאי שיניים, ארגון יבואני הרכב, לשכת מסחר ישראל אמריקה, מועצת המובילים, ארגון עובדי קופות חולים, ארגון עובדי המשק בבתי חולים, ועוד רבים אחרים. הוא התמחה במאבקי עובדים וכתב נאומים לאנשים רבים.

ההיסטוריה של אבא מתחילה כתינוק בורשה, עלה לארץ עם אביו החסיד, רבי שמחה שיפמן ואמא הינדה נצר למשפחת שנאורסון בשנת 1924, עם אחיו התאום כשהם קצת יותר מבני שנה וחצי ושלושת אחיו הבוגרים יותר והתיישבו בכפר חסידים. סבי היה ממקימי הכפר ויו"ר הכפר. וגידל את ילדיו על 'תורה ועבודה'. אחיו התאום של אבי, דוד שיפמן ז"ל, היה סגן ראש עיריית ת"א, סגן שר התחבורה, יו"ר נתיבי איילון - וגשר ארלוזרוב בת"א נקרא "גשר דוד שיפמן" על שמו, ויו"ר חברת חשמל, הוא הקים את תחנת הפחם בחדרה.

אבי ואחיו התאום התחתנו בחתונה אחת עם אמי ואחותה התאומה. שני זוגות תאומים זהים. כשהיו שואלים אותם אם הם לא מתבלבלים היו אומרים ש'הכל נשאר במשפחה'.

אבא היה תמיד אופטימי, שמח, נהנתן, איש של בילויים, נסיעות ומסעדות טובות. נראה שמותה הבלת צפוי והטראגי של אחותי, אילנה ברט טץ ז"ל, השפיע עליו. אמנם לא ניתן היה לראות זאת בחיי היום היום, אבל אני יודעת כמה אהב אותה ואת אהבתו זו העביר לבתה ליעד. גם האסון שעובר עכשיו על המדינה, אותו הגדיר כחורבן, הרס אותו. הוא היה אומר שכלום לא הרג אותו עד היום, אבל המדינה שהוא כל כך אוהב, שהולכת לאבדון, זה מה שיהרוג אותו.

הוא השאיר אחריו אותי, ישראלה שטיר אינשטיין - בתו, שלושה נכדים, גיל ורוני - ילדיי, וליעד - בתה של אילנה ז"ל ו- 5 נכדים מקסימים - אריאל, רפאל, היאלי, אלון ולביא.

יהא זכרו ברוך.