אנחנו אשמים בגל ההתייקרויות? "כשהציבור קונה - המחירים עולים"

כשהתיישבתי לשוחח עם אילן פלטו - כלכלן, לשעבר בכיר במשרד האוצר ומי שמשמש כיום כמנכ"ל איגוד החברות הציבוריות - חשבתי שנתמקד בעיקר בהורדת דירוג האשראי, בתקציב 2025 ובמימון המלחמה האינסופית שאנחנו נמצאים בה. אלא שהשיחה עם פלטו, מהכלכלנים הבכירים בישראל ומי שכיהן בעברו גם כיועצם הכלכלי של יצחק רבין ושמעון פרס, גלשה גם לענייני יוקר המחייה ולגישה קצת אחרת, ואולי פחות צפויה ומקובלת.

רבות דובר כאן על עליית מחירי המזון, הטואלטיקה והדלק. גם השיח הציבורי מבקר בחריפות את המגמה, ובצדק. אלא שבעיני פלטו, המייצג כאמור גישה אחרת, הגורם העיקרי להעלאות המחירים טמון דווקא בפעולות שבאחריות המדינה (העלאת מחירי הדלק, הארנונה, החשמל, העלאת שכר המינימום, ריבית בנק ישראל ועוד), שדוחפות את החברות להעלאות מחירים. מעבר לכך, חלק מהאשמה טמונה גם בנו, האזרחים.

"העליהום הציבורי כלפי חברות עסקיות בישראל מופרז", פותח פלטו. "על פי חוק החברות, כל חברה מחויבת למקסם את הרווחים שלה. זה אולי נשמע 'לא חברתי', אבל אנחנו חיים בחברה קפיטליסטית, וזו התכלית של כל חברה עסקית והדבר שמאפשר את קיומה והישרדותה. רווח הוא כמובן לא חזות הכל, אבל בסוף, זו סוגיה של ביקוש והיצע".

כלומר, הביקורת על החברות הוא מיותר?
"מיד קופצים על מי שמעלה מחירים, אבל הציבור קונה, וכשהציבור קונה - המחירים עולים. זהו כלל בסיסי בכלכלה, היצע מול ביקוש. אם לא היה כסף בידי הציבור, אי אפשר היה להעלות מחירים. הפירמות והחברות פועלות תמיד למיקסום התשואה של בעלי המניות, ואף אחד לא יעלה מחירים אם הוא יבין שבעקבות אותה העלאה הרווחים שלו יקטנו. העלאות מחירים מתקיימות רק כשזה מגדיל את הרווחיות, והגדלת הרווחיות אפשרית רק כשיש כסף בידי הציבור".

פלטו בהחלט משאיר חומר למחשבה עבור הציבור המתלונן והמבזבז כאחד, אך גם מעביר ביקורת כלפי התנהלות הממשלה והאוצר בכל הנוגע לתקציב המדינה. "תקציב 2025 לא נושא בחובו שום בשורה לכלכלה הישראלית", אומר פלטו. "הוא מטפל רק בנושא הגירעון ובעיקר בנושא המיסים, ואין בו דבר שעשוי להביא צמיחה למשק הישראלי. זה פספוס מאד גדול".

מלחמה של שנה, ועוד היד נטויה, יצרה בור גירעוני ללא כל צל של ספק.
"תראי, אין רפורמות מבניות או בשורה בתקציב. או צמיחה. בתחום הטיפול בגירעון, הייתי אומר שהחלוקה היא לא שוויונית והציבור היה מוכן לקבל את הגזרות שמטילים עליו אם הוא היה מרגיש שהן מוטלות בצורה שוויונית. אבל גם פה יש פספוס גדול. גם ההחלטה לצמצם בכמה משרדי ממשלה כמובן מוסמסה. שלא לדבר על קיצוצים. הן הציבור והן הכלכלנים והאנליסטים היו רוצים לראות תקציב הרבה יותר 'מוזל' מבחינת קיצוצים, וגם כזה הנושא בשורות משמעותיות, ואין לא את זה ולא את זה".

גם בעניין תקציב הביטחון יש לפלטו השגות. כמי ששימש בעברו כרפרנט הממונה על תקציב הבטחון במשרד האוצר טענתו שההתנהלות שגויה ומדאיגה. "לפי ניסיוני כל מה שרואים במספרים לא תמיד מבטא את מה שבאמת קורה", הוא מסביר. "יש כמה פרמטרים בתקציב הבטחון שהם קריטיים. אני מתעלם כרגע מהוצאות המלחמה, ומתרכז ברמה הבסיסית בתקציב הביטחון עצמו. לצערי הרב, הכיוון שהולכים אליו לא מבשר טובות, מכמה סיבות: גם האווירה הציבורית, שמתחברת בסוף לחיפוש אשמים במלחמה. יהיה קל לומר שאחד האשמים זה התקציב הקטן, למרות שאני משוכנע שאין שום קשר בין גודל התקציב להיערכות ולקונספציה או ההתמודדות שלנו במלחמה עצמה. אנחנו ניפול בנקודה הזאת של תקציב הבטחון הבסיסי, ויהיו לזה השלכות קשות על הכלכלה שנים קדימה. גם על היכולת שלנו להוציא תקציב על דברים אחרים, וגם בסופו של דבר על היכולת שלנו לצמוח ולהתקדם מבחינה כלכלית".

בשנת 1982 שימש פלטו אחראי על תקציב הבטחון בזמן מלחמת לבנות הראשונה. "הפקנו לקחים ממלחמת יום כיפור" הוא מספר. "הפרדנו את התקציב לשניים: תקציב ביטחון ותקציב להוצאות מיוחדות. זה עבד. הוצאות המלחמה הן חד פעמיות והתקציב חוזר לגודל הבסיסי שלו. כשזה לא קורה, זאת בעיה".

אחת הבעיות הנוספות שמאתר פלטו בתקציב החדש היא אי התייחסות לשוק ההון. "חוסר ההתייחסות הזה הוא אחד הפספוסים הגדולים, משום שבשוק ההון לא חסר כסף, לגופים המוסדיים יש לא מעט כסף, וההשקעה במדינת ישראל, והחיסכון במדינת ישראל, הם בין הגדולים בעולם. יש מספיק מקורות. כאן לא פעלו לדעתי מספיק כדי להשתמש בשוק ההון כמרכיב חשוב לצמיחה של הכלכלה בישראל, למרות שהגשנו לא מעט תוכניות מסודרות למשרד האוצר, שקיבלו בחיוב אבל לא עשו דבר".

מה לדעתך היה אפשר לעשות שלא נעשה?
"אפשר היה לפעול בכמה מישורים שיכולים לעזור, כמו למשל הסטת השקעות לישראל (בניגוד למה שקורה היום, כשרוב הכספים מופנים לחו"ל - ט"ל) של הגורמים המוסדיים. ועשו את זה בעבר. ניסיון העבר מראה שבסוף המדינה לא באמת צריכה להכניס את היד לכיס, ובטווח הארוך ההשקעות מניבות תשואה טובה לגופים המוסדיים".

ומה לגבי הרגולציה? אין נוכחות של הייטק ישראלי בבורסה בתל אביב.
"זה הדבר השני: לעודד חברות שנסחרות בחו"ל להירשם בישראל, לעודד חברות לבוא ולהנפיק פה. יש לא מעט תחומים ברגולציה שאנחנו צריכים לטפל בהם, וההיענות היא לא גבוהה. החל מעידוד חברות קטנות ובינוניות ופחות תיווכים. שורה ארוכה של סעיפים שכבר נידונו בעבר ואפילו היו מוסכמים על הרשות לניירות ערך, אבל לצערי הרב גם הם לא נכנסו. גם בנושא של מיסוי הבורסה. קודם כל לעשות הבחנה בין מיסוי על השקעות של ישראלים בחברות שנסחרות בתל אביב, לעומת בחברות שנסחרות בבורסות בעולם. צריך לעשות את ההבחנה הזאת ובאמצעותה לעודד את הפעילות בבורסה בתל אביב".

התחומים הללו, מוסיף פלטו, לא מטופלים לא במסגרת התקציב וגם לא מחוצה לו. "בתקופה האחרונה אנחנו רואים שהבורסה קצת התעוררה. הנפקות הן הלחם והחמאה של הבורסה ובלעדיהן היא נידונה לכיליון. אבל יש לא מעט חברות פרטיות במדינת ישראל שיכולות להתאים להנפקות, וצריך לעזור להן ולעודד אותן על ידי הקלות. לצערי אנחנו רואים כבר שנתיים סטגנציה בתחום".

זו מגמה שהחלה עם המלחמה?
"זה התחיל גם לפני כן מהפעילות המשפטית, המלחמות בעולם, יש הרבה מרכיבים שמשפיעים. בכלכלה אין אף פעם גורם אחד, שאתה אומר אם אני משנה אותו אז הוא משנה את כל התמונה. כלכלה היא אוסף של הרבה משתנים ומרכיבים, וצריך לטפל בכולם, או באלה שאתה יכול לטפל. אז הכלכלנים לא יכולים לטפל בסיום המלחמה אבל הם כן יכולים לטפל בדברים שבאחריותם. ולצערי הרב, אנחנו לא רואים טיפול. גם הרשות לניירות ערך לא נכנסת לתמונה. רשות שוק ההון עסוקה בבעיות שלה וגם הפיקוח על הבנקים יותר עסוק באיך להוציא חוזרים נוספים ורגולציות נוספות ולא באמת איך לעזור ולפתח. וגם אין מישהו שבא ורואה את התמונה הכוללת, ומגבש את כולם לשולחן אחד ומסדר איזו שהיא תכנית מסודרת ממשלתית של כל הגורמים במשק".

אתה חושב שהמלחמה היא סוג של הישענות או תירוץ כדי לא לפעול?
"כולם מסתתרים מאחורי המלחמה, אבל אפשר לעבוד, יש מקום לעבוד ויש מקום לעשות הרבה דברים גם בתקופת מלחמה - ואפילו בעיקר בתקופת מלחמה. גם בהקשר של שוק ההון. שני הדברים האלה הם הבסיס להורדת הדירוג של ישראל. אין באמת יד מכוונת, אין מי שחושב קדימה לקראת צמיחה, אלא מתעסקים פה ושם רק בסגירת חורים. כשאת רואה כלכלה שהיא במצב הזה, זה משפיע גם על ההחלטות הדירוג שלך, אפילו שאת יכולה לבוא ולהגיד שמבחינת נתונים כלכליים, הורדת הדירוג היתה מוגזמת. אבל אני אומר שוב: הורדת הדירוג לא היתה רק בגלל הנתונים הכלכליים, אלא בגלל ההסתכלות שיש סוג של חשש שהכלכלה לא באמת מנוהלת, אלא יותר נגררת, והפוקוס והמיקוד נעשה לדברים אחרים".

עד כמה זה מדאיג אותך?
"מאוד. משרד האוצר בעצם אמור לנהל את הכלכלה ולהגן על הסקטור העסקי, ואנחנו לא רואים את זה בשנים האחרונות. הסקטור העסקי הוא לא האויב של הכלכלה, הוא הבסיס של הכלכלה. ואם אתה רוצה לקבל את תשלומי המיסים של העובדים ושל החברות ושל הפעילות בשוק ההון, שזה הבסיס של החלטות התקציב, אתה צריך לעשות הכל כדי לתמרץ את הסקטור העסקי ולא להגביל אותו או להתעלם ממנו, ולא לנסות להפוך אותו לאויב הכלכלה".

יש לנו נטייה לאידיאליזציה של העבר. מניסיונך כיועץ כלכלי בעבר, עד כמה המצב היה שונה ועד כמה מה שייעצת להם בזמנו רלוונטי בימינו אלה?
"אין ספק שאנחנו כבר בעידן אחר, אבל הבסיס הוא אותו בסיס. כמות הזמן שראש הממשלה ושר האוצר עסקו נטו בכלכלה אז, גדולה לאין שיעור ממה שקורה כיום. היה ניהול, וכיום לצערי לא עוסקים בכלכלה בכלל. אין ספק שאנחנו במצב מאוד קשה, בשילוב של אינפלציה עולמית עם זו הישראלית, לצד ערעור הסדר החברתי שמשפיע על המשקיעים וקרנות ההשקעה - ונוסיף לכך את המלחמה. ובכל זאת, עברנו כבר תקופות של אינפלציה של מאות אחוזים וגירעונות, ויצאנו מהם. השילוב של תקופה קשה לצד חוסר ניהול ממוקד גורמת רק להחמרת הבעיות.

נושא נוסף שמעסיק את המערכת הכלכלית היא סכנת הריכוזיות של הגופים המוסדיים בישראל. פלטו טוען כי מדובר בעוד דבר שהממשלה לא מטפלת בו וחבל. "אנחנו מודאגים מזה. כמות המשקיעים הפרטיים בישראל היא לא גדולה, כמות הקרנות ההון סיכון בישראל היא לא גדולה, ומה שנוצר הוא שרוב הפעילות בשוק ההון מתבצעת על ידי הגופים המוסדיים. תוסיפי לזה רגולציה, שהרבה פעמים נותנת לגופים המוסדיים וטו בהחלטות של חברות ציבוריות, וכך נוצר מצב מסוכן מאד של ריכוזיות בתחום הזה. צריך לטפל בזה היום ולא לחכות עוד חמש או עשר שנים ואז לעשות ועדת חקירה או להקים ועדה ממלכתית ולהגיד איך מגדילים את הגופים המוסדיים בשוק ההון".

אבל הטון שלך עדיין אופטימי.
"כי אני אופטימיסט מושבע. אני מאמין בחוזק של הכלכלה וביכולת שלה להתאושש. אבל אני מתחיל לחשוש בעיקר כשאני שומע את הדור הצעיר וההתייחסות של הדור הצעיר, ויש לי במשפחה גם דור צעיר. יש את כל הטלת הספק ודיבורים על ירידה שקטה או לא שקטה. ואלו הדברים שיותר מדאיגים אותי כרגע מבחינת העתיד של מדינת ישראל. ולמרות זאת, אני מאמין שבסוף נגיע לאיזה שהוא הסדר ונצליח להסתגל".