בית המשפט לענייני משפחה באשדוד התמודד עם שאלה לא פשוטה: האם גבר שעודד את בת זוגו לאמץ ילד בתקופת חייהם המשותפים יחויב במזונותיו?
הפרשה החלה כאשר האם, המיוצגת על ידי עו"ד דלית יניב-מסר, בעלת משרד המתמחה בדיני משפחה, הגישה תביעה למזונות הקטין. לטענתה, ממועד הפרידה האב הזניח את הקשר עם הילד וטען כי אינו בנו ולכן לא נשא במזונותיו. מנגד, האב טען כי אינו מתנער מאחריותו וחובתו לזון את הילד, אך מסרב לעשות זאת בטרם יקוימו זמני שהות עם הקטין.
בהחלטתה קבעה השופטת חדד כי העובדה שהאב אינו רשום פורמלית כאביו של הילד אינה פוטרת אותו מחובת המזונות. לדברי השופטת, מאחר שהילד אומץ בהסכמתו ואף בעידודו של האב במהלך חיי הזוגיות, יש לראותו כמי שהסכים לזון את הילד כאביו לכל דבר ועניין.
לפי ההחלטה, בנוסף לדמי המזונות החודשיים בסך 1,300 שקל, יישא האב במחצית הוצאות החינוך והוצאות רפואיות חריגות. השופטת קבעה כי הוצאות הנובעות מנכותו של הקטין ישולמו תחילה מתוך קצבת הנכות המשולמת עבורו, ורק אם יעלו על סכום הקצבה, יישא האב במחצית ההפרש.
בית המשפט הדגיש כי מדובר במזונות זמניים בלבד, וכי שאלת היקף החיוב הסופי תיבחן בהמשך ההליך. השופטת ציינה כי הפחתת המזונות או ביטולם בשל היעדר קשר היא "סנקציה חמורה" שאין לנקוט בה בשלב זה, במיוחד כשמתקיים הליך טיפולי לחידוש הקשר בין האב לילד.
עו"ד דלית יניב מסר: "בית המשפט שולח מסר ברור לפיו לא ניתן להתנות תשלום מזונות בקיום זמני שהות, וכי קצבת נכות אינה משמשת כתחליף למזונות הקטין. גם אם לא חלה על המשיב, שאינו אביו הביולוגי של הקטין ואף לא אימץ אותו, חובה חוקית לשאת במזונות הקטין חלה עליו חובה מוסרית לשאת במזונותיו ובוודאי לאור הסתמכותם של האם והקטין במהלך החיים המשותפים, כי ידאג לכלכלתו".