אפשר לחלק את הזמן ללפני הסופ"ש הזה ואחריו. לפניו, היתה הפנטזיה ההיפותטית על בועת שקט, רוגע ושעמום במרחק כרטיס טיסה ומכירת תכולת דירה, אחריו - החלום ושברו. פתח המילוט נסגר. אין את האוטומט של "יאללה, ניקח את הרגליים ונעוף מפה, כי נהיה כל כך רע פה, מפחיד ומדכא, עד שאי אפשר לנשום". נגמר. הו, אמסטרדם, נו מאדאם. או במילים אחרות - הלך חלום הרילוקיישן.
מאז המהפכה המשפטית הדיבור על רילוקיישן הפך למעשים. הרשתות החברתיות בערו, כמות המתעניינים במעבר מעבר לים הלכה וגברה, הפניות לבוסים הישירים כדי לבדוק אם יש איזה משרה פנויה בחו"ל, הפכו מבפעם בחודש, לשתיים ביום. יודעי דבר דיברו על יותר מחצי מיליון ישראלים שהיגרו לחו"ל בשנתיים האחרונות. בסוף ספטמבר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עשתה סדר ופרסמה נתונים, שגם אם אינם מדויקים, מעידים על מגמה.
לפי הלמ"ס, בשנת 2023 גדל מספר אלה שהוגדרו כ"יוצאים לטווח ארוך", ב-46%, והגיע ליותר מ-55,000 ישראלים. 5.7 יוצאים ל-1,000 תושבים באוכלוסייה. כשמדדו שם כמה יצאו בשבעת החודשים הראשונים של 2024, המצב החמיר. חל גידול של 59% אחוזים בהשוואה לתקופה המקבילה בשנה הקודמת. עוד נתון שכולנו הכרנו, אבל קיבל תוקף רשמי, שהיוצאים משכילים יותר מכלל האוכלוסייה, לרובם 13 ומעלה שנות לימוד.
אבל אף אחד לא היה זקוק למספרים האלה כדי להבין מה קורה פה. מספיק להסתכל מסביב. כל מי שיכול לעבוד מרחוק/ מסניף של החברה בחו"ל/להשתדרג לתפקיד גלובאלי, כבר בדק את האופציה הזאת מכל הכיוונים. לא בהכרח כדי לבצע, אלא כדי להיות ערוכים לכל תרחיש. היו שאף הקדימו והצטיידו בדרכון זר, שמקל על מציאת פרנסה.
ואז בא הפוגרום בהולנד והחזיר את המזוודות לבוידעם. הספיק לרובנו לשמוע את האוהדים המבוהלים מתראיינים בלחש מהחדר במלון, שחלילה לא ישמעו אותם, כדי להיזרק לליל הבדולח ולטבח הנוראי של 7 באוקטובר. גם הקללות בערבית, המכות והפצועים השרועים על המדרכות, לא הקלו.
וזה היה כל כך חזק ועוצמתי, שאפילו בקבוצות הרילוקיישן בפייסבוק, בהן נוהגים לצייר בצבעים וורודים ובהירים את המעבר לללנד שמעבר לקשת, שם הכל זול יותר, נקי יותר, מנומס יותר, ויעיל יותר, אנשים פשוט פחדו.
"נשות הולנד", שאלה מישהי בקבוצת "נשים בעולם של הזדמנויות - רילוקיישן", "לפי הדיווחים המצב רע ממש. ספרו איך אתן מחזיקות מעמד". "אנחנו פה בביקור הכנה לפני הגירה ליד אמסטרדם", דיווחה מישהי. "עונה רק בשמי ולא בשם אחרות שגרות כאן, אצלנו הכל שקט. באופן אישי אני הרבה יותר מודאגת שהבת שלי בישראל הולכת לבת ספר בטווח טילים, שלא שומעים בו אזעקה, והמקלט נמצא במקום אחר".
"איך מנרמלים פה תקיפות יהודים", ענתה לה אחרת בעצבים. "זה ששקט במקום אחד בעיר לא אומר שזה לא יגיע למקום אחר, היתה פה התארגנות על מוקד של ישראלים ויהודים כדי לתקוף ולפגוע בהם. זאת חלק מהאוכלוסיה שם". ואחרת חיזקה: "אין דבר כזה מקומות שאין בהם סיכון. המצב הנוכחי מוציא את כל המטורללים מהחורים ויש אנטישמיות גואה בכל העולם. השאלה היא באיזה אופן הרשויות וכוחות הביטחון המקומיים מתייחסים לזה".
וזאת השאלה הגדולה. כשאתה עובר למדינה זרה, לבד, ובטח עם המשפחה והילדים, אתה רוצה לדעת שאפשר לסמוך על הרשויות. להיות בטוח שהשוטר שעומד ברחוב יבוא לעזרתך אם תיקלע לצרה, ולא יצהיר, כמו חלק מהשוטרים ההולנדים, ש"המצפון שלהם לא ירשה להם לעמוד לצד ישראלים בגלל מה שקורה בעזה", והמפקדים שלהם יהנהנו בהסכמה, כי המצפון וחופש הדיבור גובר על הגדרת התפקיד.
אמנם המלך הנחמד היכה על חטא והתנצל שההולנדים אכזבו את היהודים בשואה ואכזבו אותם שוב אחרי המשחק של מכבי, אבל זה לא הפריע למשטרה לתת לפורעים רק קנסות על הפרת סדר ציבורי. כן, שמעתם טוב. קנסות. פירקו שם אנשים במכות בגלל שהם ישראלים ויהודים, והם ישלמו כמה אירו וזהו. נגמר. לא בטוח שאפילו יהיה רישום פלילי.
אולי הדבר הבלתי נתפס ביותר בפוגרום הזה, שהוא התבצע במדינה מערב אירופאית מתוירת, שאהובה על ישראלים, שיעידו שאין כמו ההרינג שלהם. תשאלו את אמא שלי. גם הגאודה בסדר גמור. זה לא שכמה חסרי אחריות הסתובב באיסטנבול והסתכנו סתם. מדובר בבירה שהיא הצנטרום של אירופה המערבית, ואמורה להיות מקום בטוח לכל אחד.
היו שניסו להסביר מה הביא להתפרצות האנטישמית, כאילו יש איזו סיבה מוצדקת לפוגרום מדמם כזה. שהאוהדים התגרו, שקרעו דגלי פלסטין וקיללו ערבים. והמהדרין הדגישו, שיש הבדל בין אלה שגרים שם, לאלה שבאו לעודד במגרש. אני לא הייתי בונה על זה. תשאלו את הוריה היהודים של הילדה בת ה-12 מפריז, שנחטפה ונאנסה על רקע אנטישמי, ותוך כדי הכריחו אותה להישבע באללה. היא לא יצאה ממשחק של פריז סן ז'רמן עם ב"פארק דה פראנס" עם צעיף צהוב וצעקה "יאללה מכבי".
עד כמה שזה מבאס, צריך להפנים שאין לנו מקום אחר, או לחילופין, אפשר למצוא מפלט מהארץ הקשה שלנו, רק אם אתם מוכנים להוריד פרופיל ולטשטש זהות ולא בטוח שבשנת 2024 מישהו מעוניין לחיות בשגרה כמו האנוסים בספרד.
איך סבא שלי היה אומר? לכל אחד יש שק של צרות. אם כולם ישבו במעגל, יניחו את השקים שלהם במרכז וכל אחד יוכל לקחת איזה שק שהוא רוצה, בסופו של דבר, כל אחד יבחר בשק המוכר שלו.