בחודשים האחרונים נתונה מדינת ישראל בסחרחורת ניהולית. אין זה משנה אם אתם מצד זה של המפה או מהצד השני, יש הסכמה מקיר לקיר כי הממשלה מתקשה לנהל את המדינה.
לזכותה יאמר שהממשלה עומדת מול מלחמה מהארוכות שהיו ומשבר חברתי עמוק, אך עדיין - במערכות רבות, החל מהחינוך והרווחה, דרך התעשייה וכלה במשרד האוצר עצמו - מדינת ישראל לא מנוהלת. ישנם הטוענים כי יש לנהל מדינה במאפיינים דומים לחברה מסחרית, תוך שקיפות כלפי המשקיעים (האזרחים), השאת תשואה עבור בעלי המניות (רמת חיים גבוהה) ועוד. אך אני רוצה להציע מודל קצת אחר.
ניהול מדינה כעסק משפחתי, להבדיל מחברה מסחרית, מציע פרספקטיבה ייחודית על ממשל וניהול ציבורי. הרעיון מבוסס על החלת עקרונות של עסק משפחתי (ולא, אני לא מדבר על נפוטיזם) על ניהול מדינה, תוך התמקדות בערכים של אחריות ארוכת טווח, מחויבות עמוקה ותחושת שייכות. יש שיאמרו שלניהול משפחתי יצא שם של ניהול רשלן, לא מקצועי, ולעיתים עם אינטרסים לא ענייניים. אך לא כך הדבר. מעל לשליש מ-1,000 החברות הגדולות בעולם, נמצאות בשליטה משפחתית. בבורסות רבות בעולם, כמו גם בתל-אביב, ישנו מדד העוקב אחר חברות משפחתיות (ת"א-פמילי) מתוך הבנה של הייחודיות שלהן. כמי שמלווה עסקים רבים במעבר בין-דורי, ניתן לזהות מס' מאפיינים ייחודיים לחברות אלה.
- חזון ארוך טווח: בניגוד לחברות מסחריות המונעות לעתים קרובות מרווחים מיידיים, דיווחים רבעוניים - היינו "סיפוק מיידי", עסקים משפחתיים נוטים לחשוב על הדורות הבאים. בהקשר של ניהול מדינה, גישה זו יכולה להוביל למדיניות בת-קיימא יותר, המתמקדת בפיתוח ארוך טווח במקום ברווחים מהירים או הישגים פוליטיים קצרי מועד. זה יכול לכלול השקעות משמעותיות בחינוך, תשתיות וסביבה, אשר עשויות לא להניב תוצאות מיידיות (כלומר שמי שיקצור את הפירות התקשורתיים אלו הממשלות הבאות), אך חיוניות לעתיד המדינה בטווח הרחוק.
- זהות חזקה: עסקים משפחתיים נוטים לפתח זהות וערכים חזקים. בניהול מדינה, זה יכול להתבטא בטיפוח זהות לאומית חזקה ותחושת גאווה אזרחית. מנהיגים יכולים לעודד תחושת שייכות ואחדות בקרב האזרחים, מה שעשוי להוביל לחברה מלוכדת יותר ולשיתוף פעולה רב יותר בין קבוצות שונות בחברה.
- ערכים משותפים: ערכים משפחתיים משותפים יכולים לתרום לתרבות ארגונית חזקה, המונחלת גם לכלל העובדים, שאינם מהמשפחה המייסדת. בניהול מדינה, ניתן להשוות זאת לנרטיב של המדינה. במדינת ישראל ניתן להשוות זאת לציונות, המהווה את הבסיס להקמת המדינה וחלק משמעותי מהאתוס הישראלי.
- אמון ומחויבות: עסקים משפחתיים מאופיינים לרוב במחויבות עמוקה וחזקה לארגון. בהקשר של מדינה, זה יכול להתבטא בתחושת אחריות גדולה יותר של מנהיגים ופקידי ציבור כלפי האזרחים. במקום לראות את תפקידם כ"עבודה" זמנית, הם עשויים לפתח תחושת שליחות עמוקה יותר, המובילה לקבלת החלטות זהירה יותר ואחראית יותר.
אם נפרוט מושגים אלה לפסקאות, נראה כי מדובר בעצם על מדינה. הרי מה היא מדינת ישראל אם לא חברה שנוסדה על אתוס משותף, בעל חזון ומחויבות עמוקה לערכים משותפים של ציונות ומדינה יהודית-דמוקרטית?
אך הצד השני של ניהול משפחתי כבר בא לידי ביטוי בחלק ממרכזי הכוח במדינת ישראל. נפוטיזם, ריכוז יתר של כוח, והדרת קבוצות מסוימות כבר הפך לחדשות 'רגילות'. לכן, חיוני לשלב את היתרונות של גישת ה"עסק המשפחתי" עם עקרונות דמוקרטיים חזקים, שקיפות ומערכת איזונים ובלמים (מישהו אמר 'מערכת משפט חזקה'?).
לסיכום, ניהול מדינה כעסק משפחתי (ובעיקר - אימוץ היתרונות של מודל זה כפי שניתן לראות את חלקם לעיל) יכול להציע גישה מאוזנת יותר ואחראית יותר לממשל, המשלבת ראייה ארוכת טווח עם מחויבות עמוקה לאזרחים ולערכי המדינה. גישה זו עשויה להוביל למדיניות בת-קיימא יותר, לחברה מלוכדת יותר ולממשל אחראי יותר, תוך שמירה על הזהות והערכים הייחודיים של המדינה.
הכותב הוא עו"ד עידן בן-יעקב מבן-יעקב עו"ד, מתמחה בנדל"ן, ניהול הון משפחתי וסייבר