רמת הלחץ בלשכת ראש הממשלה העפילה השבוע לגבהים שלא נרשמו מתחילת המלחמה. לאחר החגיגות מניצחון טרמפ בבחירות, החקירות בסביבתו תפסו במהירות את מקומם. עדין לא ברור אם התוצאה תגיע אליו, אבל די בפרסומים כדי להוציא אותו משלוותו.
בהופעה השבוע בפני ראשי הקואליציה הטעים נתניהו: "יש שני איומים שצריך לפתור: איראן וחוק הגיוס". באותה הנשימה שכח להזכיר את השלישי: החקירות. ריח הליזול באוויר מוציא מנתניהו את המיטב וזה ניכר בחזרת ההשתלחות בחוקרים ובתגובה שפרסם השבוע:
"הלשכה שלי נתונה למתקפה פרועה וחסרת מעצורים. בעוד הממשלה והקבינט בראשותי פועלים ללא הרף להדוף את אויבינו שמבקשים את השמדתנו, בעוד שאני מנהל את המלחמה והודף מתקפות בינלאומיות, אנחנו מתמודדים עם חזית נוספת: הפייק ניוז של התקשורת".
ציטוט נוסף: "זה לא סוד לכם שמתחילת המלחמה מבול של הדלפות פליליות וחמורות מציף את ישראל. הדלפות פליליות וחמורות אלה מלוות לעתים בשקרים והשמצות חסרות בסיס". מבחינת ראש הממשלה הסיסמה 'כשהתותחים יורים המוזות שותקות' מתירה לו לקמבן, לתמרן, ללהטט ולשקר למען מטרותיו.
התגובה הבכיינית חוזרת על עצמה בגרסאות שונות בחודשים האחרונים ומתאפיינת בשלושה מוטיבים: לא מבקרים בזמן מלחמה, מוטיב ההתקרבנות בסגנון אני האומלל המנהיג את המדינה אבל משלם את המחיר וכל האחרים בורחים מאחריות. המוטיב האחרון הוא איך לא התקשורת.
חבל שגרם מאנרגיות אלה אינו מוקדש לענייני כלכלה. יוקר המחייה והאינפלציה גרמו בין השאר לנפילת קמלה האריס ולניצחונו של טרמפ בבחירות בארה"ב. לפי נתוני ארגון מדינות ה-OECD ישראל בדרך לתפוס את המקום הראשון ביוקר המחייה העולמי ונתניהו מתעסק בבכיינות.
אין זה המקרה היחיד שביבי מגייס את המונח "שקט יורים" כדי להתחמק מאחריות. המקרה האקטואלי היא העדות שאמור היה לתת בבית המשפט ב-2 לדצמבר במשפט המתנהל כנגדו. השבוע הוא ביקש לדחות את עדותו.
אבל כשהוצאתו לנבצרות עמדה על הפרק זה לא הפריע לו להתחייב שהמשפט לא יפריע לו לתפקד והוא ימשיך כרגיל לנהל את ענייני המדינה. הוא מתייפח על עיסוקו במלחמה אבל באותה עת טורח לעסוק בפוליטיקה כמו שהותו השבוע בכנסת לאורך הלילה לצורך ההצבעה על חוק הרבנים 2.
הוא גם טען שהקמת ועדת חקיקה ממלכתית תפגע במאמצי המלחמה ובלוחמים. זה לא מנע ממנו להדיח את שר הביטחון יואב גלנט בעיצומה של המלחמה. ובינתיים הוא מקדם בעוז את חוק ההשתמטות בשעה שבמקביל מונחת הצעת חוק להארכת גיל הפטור ממילואים בשנה.
המונח "מלחמה" נוצל למהלכים חמורים לא פחות. הוא העז לטעון שההפגנות למען החטופים מחזקים את סינוואר ובאותה העת הודלפו לתקשורת הזרה מסמכים מפוקפקים המחזקים באורח פלא את טענותיו.
המלחמה אינה מפריעה לו לקדם ביתר עוז עניינים מפוקפקים המקדמים שרידותו: למשל במקום לסגור חמישה משרדי ממשלה כהמלצות האוצר הוא כנראה שהתבלבל והוסיף שני משרדים שהפכו את ממשלתו למנופחת בתולדות הדמוקרטיה המערבית.
רק השבוע קידם את חוק הרבנים המגדיל את חלוקת הג'ובים והכספים כי הרי תקציב המדינה משופע כספים. ויש עוד: 'חוק הרייטינג' של שלמה קרעי המלאים את שיטת מדידת הרייטינג בטלוויזיה, החוק המונע שיתוף גורמים ישראל בסנקציות כנגד מתנחלים.
כל ה"טוב" הזה מתגלגל במערכת הפוליטית כאילו אין מלחמה וכשאנחנו סופרים כל יום הרוגים ופצועים. יהיה זה לא הימור מופרך לטעון מאחורי חלק מחקיקה זו מרחפת רוחו של הבן יאיר נתניהו השוהה במיאמי בנסיבות עלומות שלא התבררו עד תום.
אבל מה יקרה אם חלילה המלחמה תסתיים ועד יעדיה יושגו? איזה תירוצים יגייס אז ראש הממשלה? אז זהו שאני מתקשה להאמין שמשהו במפלס המתיחות הביטחונית ישתנה עד הבחירות בעוד כשנתיים אלא אם כן טראמפ ישתגע ויניח אולטימטום על שולחנו של ביבי הלחיץ.
מבחינת ראש הממשלה תמיד יימצא התירוץ להרחקת "הניצחון המוחלט": אם לא החיזבאללה ולבנון אז עזה. אם לא עזה אז החטופים. אם לא החטופים אז איראן.
מפעלי השפד"ן התקשורתיים שבחסותו יעלימו את ריח הסירחון. ואם ראש הממשלה יתהפך ויחליט להקדים את הבחירות משיקולים אלקטורליים, וגם את זה אסור לשלול, גם המהלך הזה יוכשר.