"חטפנו כאפה": המושבניק ששם שני מיליון שקל על מערכת הגנה

13 חודשים אחרי 7 באוקטובר, ויישובים רבים בארץ הבינו שלא תמיד יש על מי לסמוך. רואי אליהו, יזם סדרתי ותושב כפר רות שבמועצה אזורית חבל מודיעין (שם הוא גם מכהן כיו"ר ועד מקומי ויו"ר צוותי כיתת הכוננות של היישוב), ידע עוד לפני הטבח הנורא שרוב המועצות והיישובים בישראל לא מצליחים לנהל מערכת עבודה מסודרת אל מול התושבים - לא בשגרה ובוודאי שלא במצבי חירום. הן העירוניים שבינינו והן תושבי היישובים כבר מכירים את הפרוצדורה - יותר מידי קבוצות וואטסאפ לנושאים שונים, קבוצות פייסבוק מפוזרות, המון מידע שזורם, ובשורה התחתונה בלאגן אחד שלם.

כמו רבים אחרים, גם אליהו, שמשמש בתפקידו כיו"ר ביישוב בהתנדבות, גלגל בראש את הפתרון הטכנולוגי, אבל התמהמה כי שגרת החיים וצרות אחרות דחקו את המיזם הצידה. 7 באוקטובר היווה מעין קריאת השכמה עבור כולנו, וגם הוא הבין עד כמה נדרש שינוי מידי בהקפצת תושבים בזמן אמת, באספקת תרופות או טיפול רפואי וכו'. מערכת eshuv - מידע לתושב הוקמה זמן לא רב על ידו, אחרי פרוץ מאורעות אוקטובר, והיא מיושמת בכ-24 יישובים ברחבי המדינה, ועוד היד נטויה.

"מדובר במערכת אחת שמרכזת את כל מה שיישוב צריך במקום אחד - מהודעה על מפגעים, חינוך וחוגים, מחלקות ואגפים, הגיל השלישי ועוד - ועד מתן מענה אמיתי ברגע האמת", מסביר אליהו. "אני עוסק בטכנולוגיה ב-20 השנים האחרונות ובניתי כבר כמה מערכות, בעיקר במגזר העסקי, אך במהלך כל שנות כהונתי כיו"ר אני חשוף לבעיות ולמצוקות של מתנדבים נוספים ביישוב על כך שאין לנו כלים נגישים או מאובטחים לעבודה".

במשך השנים, מספר אליהו, רוב היישובים עבדו בעזרת טפסים, קבצי אקסל וקלסרים - ואיכשהו הסתדרו, מי יותר ומי פחות. 7 באוקטובר ניפץ את הבועה. "שם נמצאה הפירצה, והיא הגיעה מכמה מקומות. קודם כל, ההבנה שבזמן חירום אנחנו צריכים לדעת באופן מיידי מי נמצא ביישוב ומי זקוק לעזרה. צריך להבין שראשי היישוב הם הראשונים לדעת כשמתרחש אירוע, הם המגע הראשוני בזמן אמת. זה יכול להיות אירוע שריפה, פח"ע או כל דבר אחר. שאר הכוחות, בין אם מג"ב, משטרה ועוד, מגיעים רק בשלב הבא, ועל ראשי היישוב לספק להם את המידע המדויק".

אליהו מסביר שהתחקירים שנעשו בכל יישובי העוטף התמקדו בדיוק בנקודה הזו: המידע המדויק שבדיעבד השפיע גם על מהירות הפינוי, ובסופו של דבר גם על מהירות החזרה כקהילה מגובשת לשגרה.

"תמיד היה לי את החלום הזה, ואולי ליתר דיוק את ההבנה שיש צורך במערכת משוכללת שתהיה ביישובים. כמו כולם כנראה אמרתי 'אוקיי, יש את הצבא ויש מי שישמור עלינו, ואנחנו רק צריכים לדאוג שהכל יהיה בסדר'. אבל בסופו של דבר מה שקרה ביישובים בעוטף שניהלו את האירוע לבד, ובחלקם לא היה את המידע והכלים הנגישים, הביא אותי למסקנה שמשהו צריך להשתנות במהרה. על אחת כמה וכמה כשאנחנו עדיין במלחמה".

מה חדשני במערכת שלא היה עד היום?
"יש בתחום הזה של הניהול מספר מערכות, אבל רובן ככולן נוגעות נקודתית בנושא מסוים. לצורך העניין, יש שמונה מערכות שמתרכזות רק בלהקפיץ את כיתות הכוננות. אבל מה קורה עם התושבים? היכן הקשר איתם? ישנן מערכות שמדברות רק על הקהילה, על אירועים וכו', אבל היכן הביטחון? צריך להבין שכדי לנהל קהילה, וביטחון בקהילה, צריך קודם כל מאגר מידע מאובטח המכיל את כל המרכיבים, כמו למשל צוותי חוסן, כיתות כוננות וכו'. זאת על מנת שכל גורם שצריך להוציא הודעה ולהיות בקשר - זה עם זה או עם התושבים - יוכל לעשות זאת במקום אחד. בזאת המערכת החדשה מבודלת מאחרות. ממשק ניהול אחיד, שבה כל מרכיב יכול לתפקד ולנהל את האירוע מבלי ליצור בלבול בקרב תושבים".

היישוב שלכם נמצא במועצה אזורית חבל מודיעין, אומנם לא סיכון בטחוני כמו עוטף עזה, אבל אני חושבת שאין כמעט יישוב בישראל שלא נמצא תחת איום כלשהו. איך זה לא קרה עד היום?
"קודם כל היה אתגר בלמצוא את המערכת המתאימה. כל שאר המערכות לא באמת הביאו משהו שנולד מהשטח. בלי שום מילה על מערכות אחרות, אבל אני כיו"ר בדקתי את המערכות שהוצעו לנו לאורך השנים ואף אחת לא באמת נתנה מענה מלא. כמו כן, צריך להבין שאנחנו כפופים לביטחון מידע, והאתגר המשמעותי כאן היה איך שומרים על פרטיות התושבים ועל המידע שיש לנו. אנחנו היינו חרדים כל הזמן למידע שקיים על המחשבים. אני מניח שמה שקרה היה קטליזטור מצער להבנה, שאין ברירה אחרת".

עשיתם כבר ניסיון "על רטוב"?
"בחודשים האחרונים כבר פעלנו ב-24 יישובים, ובימים אלה נכנסים מספר יישובים נוספים שנמצאים בשלבי הקמה עם המערכת. את הניסיון והבדיקה אנחנו עושים ביום-יום. וזו, אגב נקודה מאוד משמעותית: הידיעה שמה שיעבוד בשגרה יעבוד גם בחירום. אם אנחנו מצליחים לייצר פעילות בשגרה, על אף שכיום זו שגרת מלחמה, כך נצליח להתנהל גם אם חס וחלילה יהיה אירוע חירום. זה ערוץ המידע שלנו, משם כל ההודעות מוגנות ובטוחות, מאגר מידע אחד ממנו התושבים ניזונים. זה נותן עוד נדבך של בטחון גם ליישוב וגם לתושבים, מעבר לכך שזה פותח המון אפשרויות גם לנהלי המערכת".

כמו למשל?
"אם אני צריך לדעת ברגע נתון כעת כמה אנשים נמצאים פיזית ביישוב, אני יודע לשלוח הודעת וואטסאפ למשוב כדי לבדוק מי פה. אני יכול לבדוק במידה ויש הפסקת חשמל ממושכת מי צריך עזרה כי, לצורך העניין, הוא מחובר למכונת הנשמה או דיאליזה וזקוק לסיוע. וכן הלאה".

היכן לדעתך היו הכשלים הניהוליים ב-7 באוקטובר, מהזווית הזו? מה לא עבד?
"אני לא אומר שאם היתה מערכת כזו המחדל לא היה קורה, ממש לא. אבל אני כן יכול לשתף בסיור האחרון שערכתי לפני כמה שבועות בכפר עזה, שם עשינו סיור למנהלים, והשתתפתי בפאנל של ראשי יישובים שכולם הצביעו על דבר אחד שממנו קיבלתי פידבק על כך שאנחנו בכיוון הנכון: הם הצביעו על כך שככל שהנהלת היישוב היתה ערוכה עם רשימות מסודרות וניהול שוטף בשגרה בצורה מיטבית, כך הייתה גדלה הנגישות שלהם ליישוב והיכולת לחלק את האוכלוסייה. גם בעת הפינוי היה להם יותר קל והם חזרו מהר יותר לשגרה. יישובים שלא היו מאורגנים עם רשימות והיו צריכים לעבוד על הרשימות הללו תוך כדי, שם הפינוי היה בעייתי יותר, הקשר עם התושבים לא נשמר לאורך זמן וכך התפרקו לא מעט קהילות שבימים אלה מנסים לאחד ולגבש מחדש".

אחד מכאבי הלב שנושא אליהו, והצטרפו לסיבות להקמת המיזם, היה סיור שערך ביישובי העוטף ארבע חודשים לפני פרוץ המלחמה, במטרה ללמוד כיצד היישובים ערוכים למקרי חירום. "אני זוכר שבסיור עלו כל מיני תרחישים, והתרחיש הזה של חדירה מהגדר לא עלה. אף אחד שם לא ניבא אותו. אני זוכר שעמדנו והסתכלנו על המכשול והטכנולוגיה שהקימו שם מתחת לאדמה עם סנסורים רגישים, עומד בגאווה מוחלטת עם ראשי היישובים שאמרו שזה נותן להם תחושה של ביטחון. משוכנע שזבוב לא יכול לעבור את המערכת, ואז פתאום אני מתיישב מול הטלוויזיה ורואה את הקלות בה השופל מזיז את הגדר".

מה זה גרם לך להרגיש, כמי שאחראי על לא מעט תושבים?
"מעבר לכאב הגדול, זו עוד נקודה שחיזקה את מה שאני עושה כרגע".

מה מקור המיזם? האם מדובר במשהו שראית במקומות אחרים בעולם?
"לא. הרעיון הוא תסכול מאד גדול של עשרים שנה של התנדבות, של כל פעם לשמור מידע או לעדכן מידע במקומות אחרים. ובעיקר צורך בלקחת יותר אחריות. אנחנו כולנו מתנדבים ביישוב וזה מצוין, אבל עם ההתנדבות יש גם אחריות גדולה שחידדה לכולנו, אחרי מה שקרה, כמה משמעותית האחריות הזו".

ההשקעה במיזם של אליהו נאמדת בכשני מיליון שקל, והוא מימן אותה מכיסו הפרטי, ללא השקעות חיצוניות או שותפים. "ההשקעה הפרטית הייתה חלק בלתי נפרד מהמהלך, הרצון לא להמתין אלא להבין שיש פה משהו שתפקידי להוביל אותו ולגרום לכל היישובים בארץ להשתמש במערכת שהתפעול שלה מאוד קל ונגיש לכולם".