ביה"ס למוסיקה רימון, הגדול מבין בתי הספר לאמנויות הבמה בארץ, מציין השנה 40 שנות פעילות. במהלך השנים הללו העמיד רימון מאות בוגרים המעצבים את תעשיית המוסיקה, התרבות והאמנות בישראל. לא מעט מהם משחקים תפקיד מרכזי בהעשרת חייהם של רובנו ככולנו, ואין אדם בישראל שלא מכיר אותם ואת יצירותיהם האייקוניות. אז אחרי כל זה, מה עוד ניתן פה לחדש מבחינתנו? שאלה בהחלט טובה, כשהתשובה עבורה טובה לא פחות. זאת משום שהשנה הנוכחית תהיה מיוחדת וחגיגית במינה ולא רק בזכות יום ההולדת העגול, אלא כי תהווה בשורה הן לבית ספר והן לפריפריה הצפונית המותקפת - כשמחזור בוגרים ראשון של רימון מסיים את לימודיו בעכו.
דווקא בעיצומה של מגפת הקורונה במהלך שנת 2021, כאשר מוסדות חינוך ותרבות רבים נאלצו להיסגר, רימון לא רק עמד על רגליו אלא גם הרחיב את פעילותו ורקם שיתוף פעולה מרגש עם עיריית עכו. כך הוקם קמפוס חדש בליבת העיר - לראשונה מחוץ לאזור המרכז לאחר 36 שנות פעילות. מאז, בגיבוי ובתמיכת ראשי העיר המקומיים - שמעון לנקרי וממשיכו עמיחי בן שלוש, הפך הקמפוס למרכז חינוכי ואמנותי ייחודי תוסס, שמשרת את העיר ותושבי הגליל והצפון.
הקמפוס בעכו מהווה בית עבור כ-80 סטודנטים, כשמאות מוסיקאים בקהילה משתלמים במסגרתו, כולל בני נוער - מספר מרשים ביחס לבתי ספר לאמנויות בישראל. אותם הסטודנטים מתמקצעים במגוון תחומים כגון ביצוע קול, נגינה, הלחנה והפקה, לומדים לתארים אקדמיים, וחלקם אף החלו באודישנים לקבלה לתכנית היוקרתית המשותפת של רימון עם ברקלי קולג' אוף מיוזיק בבוסטון ארה"ב - המוסד המוביל בעולם למוסיקה עכשווית. כן, מעכו לברקלי בבוסטון.
השנה כאמור, בזמן שהצפון מתגונן באופן תדיר ומעורר השראה, יסיים מחזור בוגרים ראשון של סטודנטים למוסיקה את לימודיו בקמפוס וזאת במטרה לעשות חיל בעולם התרבות הישראלי. בניגוד מוחלט לתפיסה הוותיקה שרווחת אפילו בימינו - הם יעשו זאת גם מבלי לקבוע את מושבם ועשייתם באזור המרכז. כך הם יוכיחו לכולנו שכשהתותחים רועמים אז המוזות לאו דווקא שותקות ובמיוחד לא בפריפריה, שאט אט הופכת עצמה למרכז.
אבל למה דווקא בעכו? כי פה זה המקום הנכון שבו לצד המצוינות המוסיקלית, גם מתאפשר לסטודנטים ליצור אימפקט משמעותי - עבורם והחוצה עבור סביבתם. עכו בכללותה, הן כרשות מקומית והן מבחינת תושביה ובדגש על השכבה הצעירה, מפגינה עמידות רבה אל מול האתגרים, לצד עוצמה ודבקות בשילוב רב תרבותיות ויצירה שוקקת. הקולינריה, התיירות ההיסטורית, התיאטרון ופסטיבל הפרינג' המשובחים שלה - הפכו אותה לשם דבר ומיצבו אותה כמוקד חיובי וחשוב מאין כמוהו וכזרקור של פלורליזם בחברה המפולגת שלנו, על אחת כמה במציאות הישראלית הנוכחית.
הקמפוס שפועל במתחם היכל התרבות העירוני, מהווה מגדלור תרבותי מלא ביצירתיות ועוגן קהילתי, ויוצר אימפקט משמעותי על הסביבה המציב חזון עירוני באשר לטיפוח הרב תרבותיות ודו קיום. מאז פתיחתו, המוסיקאים מהמובילים בישראל שמגיעים לעיר כדי להתארח או ללמד בו באופן קבוע כחלק מסדנאות, קורסים ומפגשי אמן המועברים לסטודנטים, מתרשמים כולם מהקסם המיוחד שבאוויר - בין השאר יהורם גאון, אלון עדר, דניאל סלומון, עמיר לב, חברי 'הדג נחש' ועוד. כעת, גם בימים הקשים של מלחמת חרבות ברזל, הקמפוס ממשיך לפעול כאשר רבים מהסטודנטים משרתים במילואים, אך לא נטשו את חלומם ותשוקתם ללימודי המוסיקה אפילו בתקופה של קושי ומשבר.
חלקם הגדול של התלמידים הללו כבר מתגוררים באזור - כך שנולדה "מושבת סטודנטים" יצירתית ואקטיבית. הם מתנדבים ותורמים רבות לקהילה, פועלים במוסדות חינוך, מעצימים אוכלוסיות מוחלשות, משתפים פעולה עם ארגונים כמו וראייטי ישראל, לוקחים חלק ניכר בפסטיבלים ובאירועים עירוניים, מייצרים חיי לילה שוקקים, ממריצים את הכלכלה המקומית הן כצרכנים והן כמועסקים, ומטפחים באמצעות המוסיקה חיבורים עם קהילות מגוונות בעיר - כחלק מתרבות שיתופית שמביאה יחד אוכלוסיות שונות, תרבויות, לאומים ודתות. כך הם ממחישים כי המוסיקה הינה שפה אוניברסלית, שמצליחה לגשר על פערים חברתיים וליצור חוויות משותפות גם בימים אלו.
האתגר הלאומי של כולנו ל-40 השנים הבאות ובכלל, טמון בהבנה שעוצמתה של מדינה תלויה, כפי שאמר יצחק רבין, לא רק בעוצמת המערכות הצבאיות, הטנקים, המטוסים, הספינות והטילים, אלא בעוצמת הרחוב, השכונה, העיר, הקהילה, החברה והתרבות שלה - מרכז כמו גם קצוות. לכן, כשאנו נחשפים ליצירות ואמנים הפורצים את הגבולות במרחב התרבות הישראלי, מתרחבים גם מעגלי הביטוי וההשפעה בחברה הישראלית ובפריפריה שלה. השנה דובר לא מעט בהקשר להפוגה ו"אסקפיזם" כתפקידו של עולם התרבות, אבל בפועל מדובר בהרבה יותר מכך - צורך חיים בסיסי וקיומי לכל דבר ועניין שאותו חייבים למלא. כך מגיעים לקהל רחב וחדש המשווע לתרבות איכותית, מהנה ובעלת ערך מוסף משמעותי, למטרת ריפוי וחיזוק רוחנו בתקופה זו.
בהקשר הזה המוסיקה היא מנוף לאחד אנשים ולשמש כמקור לתקווה. כל פעילות, מופע ושיר, הם עדות לכך שהמוסיקה חורגת מעבר לזמן ולמקום ויכולה להוות אי יציב של אחריות, סולידריות חברתית, השראה וריפוי. אך לא רק מוסיקה, אלא כל תחום יצירה באשר הוא. זה הזמן לקרוא מכאן לכל מוסד תרבות ובית ספר למקצועות הבמה בישראל - להגיע לכל חבלי הארץ בכדי להפיץ את תורתו ומשנתו. כשהדבר קורה בפריפריה הישראלית ותורם לחוסנה ויציבותה בשעה שהיא מותקפת חדשות לבקרים, אז מדובר בהרבה יותר מסך חלקיו. כי זאת לא רק תרבות - זו ציונות.
מנכ"ל ביה"ס למוזיקה רימון ומחבר הספר "המוסיקה של המנהיגות"