המספרים שלה זכו בלוטו, אבל החברה שמכרה לה מנוי לא שלחה את הטופס

תחילתו של העניין שלפנינו בבקשה פשוטה שהגיש בנה של מנוחה לקבלת צו ירושה, לפיו הוא היורש היחיד. לאחר הגשת הבקשה יצר עם היורש קשר תחקירן של תכנית מוכרת, וסיפר לו על תרמית הקשורה בחברה שמכרה מנויים להשתתפות קבועה בהגרלות הלוטו. התברר שהאם המנוחה החזיקה במנוי כדי לשלוח בקביעות את אותם המספרים שבחרה מראש, וכי בהגרלה שהתקיימה כ-4 שנים לפני פטירתה עלו בגורל המספרים הקבועים של האם, אולם דבר הזכייה הועלם ממנה.

סכסוך אחר שפרץ בין בעלי החברה ואחראי מערכות המחשוב בה (שהיו גם קרובי משפחה בקשרי נישואין) הקשה על בירור העניין, וכך הגיש היורש תביעה באמצעות עורכי הדין סיני אליאס ואיילת ווסקי דולב, נגד החברה ושני בעלי התפקידים, אולם אז התברר שכל המידע שהיה קיים בחברה אודות המנוחה לא קיים עוד, משום ששרתי הגיבוי נגרטו וקלסרי הניירת הועברו לגריסה זמן רב לפני הגשת התביעה.

לפיכך, נאלץ בית המשפט לפנות לראיות חיצוניות שהוכיחו כי כרטיס האשראי של המנוחה חויב בדמי המנוי החודשיים הקבועים חמישה ימים לאחר מועד ההגרלה שבה עלו בגורל מספריה הקבועים.

במסגרת הסכסוך בין בעלי התפקידים בחברה התגלה כי חודש לאחר מועד ההגרלה קיבל בעל החברה הודעה פנימית על זכיה של מיליון שקל לפי מספר המנוי של המנוחה, ובהמשך אף אותרו קבצי מחשב שהעלו התאמה מדויקת בין המספרים של המנוחה ובין המספרים שעלו בגורל באותה הגרלה נטענת. אלא שקבצי המחשב העלו מידע נוסף: יום לאחר קבלת ההודעה ביצע בעל החברה ביטול רטרואקטיבי למנוי של המנוחה, לפיו, לכאורה, המנוי בוטל מספר ימים לפני ההגרלה.

בהינתן שדבר הזכייה לא היה מתועד במפעל הפיס קבעה השופטת רונית פינצ'וק-אלט, כי הלכה למעשה טופס ההגרלה עם המספרים הקבועים של המנוחה לא נשלח על ידי החברה. לכן נקבע כי החברה הפרה את ההתחייבות שלה כלפי המנוחה לשלוח את המספרים שלה כדי שייכללו בהגרלת הלוטו, ועל כן היא מחויבת לפצות את המנוחה, לצד הקביעה כי גם בעל החברה חב באחריות אישית.

ע"פ עדותו של מנהל מחלקת הבקרה במפעל הפיס, הגם שמספריה של המנוחה היו אלה שעלו בגורל, מכיוון שלא נמצאה התאמה "במספר החזק" הנוסף, הפרס המתאים - לו אכן היה נשלח טופס המספרים של המנוחה - היה הפרס השני שעמד על מיליון שקלים, אך זה היה מחולק עם כרטיס נוסף שהכיל מספרים זהים ולכן הפרס בפועל היה חצי מיליון שקלים לפני מס.

לפיכך נקבע בפסק הדין כי החברה ובעליה ישלמו לבנה של המנוחה - היורש היחיד שלה - סך של 375,000 שקל (סכום הזכייה לאחר מס), כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית ממועד ההגרלה (בשנת 2012) ועד למועד התשלום בפועל (למעלה מחצי מיליון שקלים בסה"כ) ובתוספת הוצאות האגרה ושכר טרחת עורכי הדין.

עורכי הדין דניאל פרידנברג ואוהד הופמן ממשרד "הופמן & פרידנברג", המתמחים בענייני משפחה וירושה, מסבירים כי "מדובר במקרה מובהק שמדגים את זכויות היורשים בעיזבון. יורשים שמחזיקים בצו ירושה או צו קיום צוואה באים בנעליו של המנוח ומכוח זה יש בזכות לדרוש, לתבוע ולקבל זכויות שהגיעו למנוח בימי חייו".