הכלכלן הצרפתי תומאס פיקטי, שהתמחה במחקר אי־שוויון כלכלי, מצא נוסחה פשוטה שמסבירה את העיוות האינהרנטי בכלכלה הקפיטליסטית של המאה ה-21: "כשהתשואה על הון (r) שהושקע בידי משקיעים בחברה (במניות, אג"ח, נדל"ן וכו') גדולה יותר מקצב צמיחת הכלכלה כולה (g), הפערים הכלכליים והחברתיים יגדלו".
לפי התפיסה של פיקטי, שעוררה פולמוס אדיר בקרב כלכלנים, מי שלא משקיע או לא יכול להשקיע נשאר מאחורה גם כשהוא עושה הכל כדי להצליח בכלים שיש לו (לומד, עובד, מוכר נכסים וכו').
מה שפיקטי הסביר עם הנוסחה הפשוטה שלו, הוא שככל שיש לך יותר כסף, כך יהיה לך יותר כסף בעתיד. וזה חוסר ההגינות מובנה בתוך השיטה.
הנוסחה של פיקטי לא נשארת על הלוח בחדרו בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה שבפריז. תראו את מה שקורה במציאות האמריקאית כיום.
איילון מאסק, ששווה יותר מ-300 מיליארד דולר, יכול לתת את הכסף שלו למנהל שמבטיח לו תשואה סולידית של 5% בשנה. המשמעות של זה היא שמאסק מבלי לעבוד, ירוויח מהכסף שלו עוד 15 מיליארד דולר בשנה. כלומר, רק מכך שיש לו כסף, הוא ירוויח עוד כסף.
לפי דו"חות המיסים, מאסק משלם פחות מ-12 מיליארד דולר ב-2021 במיסים אבל הוא לא שילם מס בכלל ב-2018 ובין 2014 ל-2018 שילם רק 3.27% מס. יאפ, כשאתה מרוויח כל כך הרבה כסף, זה קל למצוא רואה חשבון שימצא כל חור אפשרי בחוקי המס בארה"ב. יותר מזה, כשאתה כל כך עשיר, כמו מאסק, אתה יכול להיצמד לנשיא ארה"ב ולהבטיח שאף אחד לא יגע לך בהכנסות בארבע השנים הקרובות.
וזה לא קורה רק בארה"ב כמובן.
אמש, רשות המיסים בישראל פרסמה מחקר של ד"ר עופר רז-דרור. לפי המחקר "ההכנסות ההוניות של משקי הבית בישראל בין 2013 ל-2021 עמדו על 89 מיליארד שקל בשנה, כש-68% מההכנסות מתרכזות במאיון העליון".
חטיבת התכנון והכלכלה ברשות המסים התבססה על דיווחים לרשות המסים. המושג הכנסות הוניות מתייחס לרווחי הון ממכירת נכסים, כמו שבח ממכירת נדל"ן ורווח הון ממכירת נכסים שאינם נדל"ן כמו מניות, והן להכנסות הון פירותיות כמו שכר דירה, דיבידנד, ריבית מניירות ערך וריבית מפיקדונות.
לאורך שנות המחקר עלתה ההכנסה מהון (r) בקצב מהיר, מכ-53 מיליארד שקל בשנת 2013 לכ-124 מיליארד שקל בשנת 2021 (במחירי 2021). קצב הגידול של ההכנסות ההוניות היה משמעותית מהיר יותר מזה של ההכנסות מעבודה (g).
לפי המחקר של ד"ר עופר רז-דרור "הגידול הריאלי השנתי הממוצע של ההכנסות ההוניות עומד על 8.5% למשק בית, בעוד הגידול הריאלי השנתי בהכנסות מעבודה של משק הבית עומד על 1.1% בלבד בתקופה זו".
זה עוד מחקר שמוכיח את הטיעון של פיקטי וזה נתון שעוזר להבין מדוע מדינת ישראל היא אחת המדינות עם שיעורי העובדים העניים הכי גדול בעולם המערבי (כ-14%). מדינות ה-OECD היחידות עם שיעור גדול יותר של עובדים שחיים בעוני הן מקסיקו, קוסטה ריקה, טורקיה וצ'ילה.
כמו כן, לפי מחקר קודם של רז-דרור ורו"ח עופר כהן, מהעשירים ביותר בישראל נגבה מס בשיעור נמוך יחסית ושה-0.01% המכניסים ביותר, משלמים מס נמוך במיוחד.
כלומר, בשיטה הנוכחית למי שיש כסף בישראל מרוויח מכך שיש לו כסף. שוב, פיקטי צדק.
מה הפתרון של הבעיה הזו? לפי פיקטי מיסים פרוגרסיביים גלובלים חכמים הם הפתרון לסגירת פערים. הוא גם מדבר על הקמת מערכת גלובלית שתאפשר גביית 200 מיליארד דולר במיסים שכיום העשירים ביותר בעולם מצליחים להימנע מלשלם.
מערכת מס משוכללת שהופכת את הכלכלה להוגנת יותר היא משהו שאפשר לעשות. אפשר לשנות את הדרך בה גובים מיסים כאן גם. אבל בשביל שינוי בישראל צריך לרצות לשנות, וזה ככל הנראה לא יקרה בממשלה הנוכחית, המגזרית בצורה קיצונית.
מחקר של אלון פרדו מאוניברסיטת תל אביב מראה שמצביעי הקואליציה הנוכחית משלמים כ-32% מסך המיסים הישירים שגובה מדינת ישראל מדי שנה. מצביעי האופוזיציה משלמים את השאר - 68%.
מעמד הביניים ומעמד הפועלים בישראל נדפקים מהשיטה הכלכלית ומהשיטה הפוליטית. ומה איכפת להם בממשלה אם הישראלים העובדים והמשרתים ימשיכו לשלם את המיסים? זה לא שהם יוצאים לרחובות על הדברים השוליים האלה או משהו כזה. לממשלה באמת שאין שום אינטרס או תמריץ לשנות דבר.
בשורה התחתונה: בישראל ובעולם חוסר שוויון ופערים כלכליים הם תוצאה של מדיניות. מדיניות צריך ואפשר לשנות. אבל אפשר יהיה לשנות אותה, אך ורק אם ישנו את הממשלה.