אתמול נתקע לי קישוא בראש. קישוא בהיר כזה, בינוני, לא הזוקיני המפונפן של הביוקר, סתם עוד ירק שזורקים לעגלה בלי לשים לב. זה קרה כשהלכתי לסופר כדי לקנות מצרכים למרק, לא משהו דרמטי. ואז הגעתי לקופה העצמית, בקצה השני.
הנחתי את "דלעת הקיץ" (בחיי שזה שמו הנרדף) הבודדה שלי על המשקל וקיבלתי שוק. הקישוא הזה עלה לי כמעט 5 שקלים. ביקשתי מהאחראית לבדוק אם לחצתי בטעות על משהו, שכן אין מצב שקישוא בודד עולה כל כך הרבה. היא שקלה אותו שוב, הביטה בי במבט עצוב ואמרה, "אין מה לעשות, קילו עולה 13 שקלים".
המקל הירוק הזה לא יצא לי מהראש. על ענבים ויתרנו, אבטיח ב-50 שקלים לא קונים וגם בשזיף שעולה בעונה 20 שקלים, אי אפשר לעמוד כל שבוע. מה ביקשנו בסך הכל, מרק? בחוץ מתקרר, האף מתחיל לזלוג, והבנאדם משתוקק למשהו שיחמם לו את הגוף והנשמה בדיכאון הכללי.
ולפני שהתחלתי לעשות חישוב כמה עלה לי סיר בינוני, של המרק הכי סגפני שיש, נזכרתי בסיפור העממי על מרק האבן, שבגרסאות אחרות מככבים בו מסמר, פטיש או כפתור.
וככה זה הולך: בשיא החורף, כשבחוץ גשמים ושלג, דופק הומלס עני על דלתה של משפחה, שמסכימה לארח אותו, אבל לא נותנת לו אוכל. הבחור שמת מרעב, מציע למארחים להכין להם מרק מאבן. הם קופצים על ההצעה הזולה, והוא ממלא סיר של מים, זורק פנימה חלוק נחל, ומרתיח אותם. במהלך ההכנה הוא מבקש מהם להוסיף להם ירקות, תבלינים, ופולקע שתיים, ובסוף מתבשל לו מרק אליפות שכולם נהנים ללגום. בסוף הארוחה הוא מגדיל ומשתחצן, שלא רק שהכין מרק מאבן בלבד, אפשר לעשות בה שימוש חוזר.
ונחזור רגע למרק שלי, נטול האבנים אמנם, אבל עדיין מרק. החלטתי לחזור לסופר שוב היום, שהוא לא רק שלישי של פעמיים כי טוב, אלא יום שוק ברוב רשתות השיווק הגדולות, כדי לחסוך עוד כמה שקלים ולהצטייד לקראת המרק הבא. יצאתי משם בעצבים.
אז מה היה לנו? שתי כרעיים, טיפה יותר מקילו, במחיר של 36.40 שקלים. פטרוזיליה 4.90 שקלים, שורש סלרי, חיסכון של גם שורש וגם עלים במחיר אחר יקר של כמעט 7 שקלים, שני בצלים 1.5 ₪, גזר במחיר מבצע של 6.70, וגולת הכותרת, הדובדבן שבראש ערימת הקצפת הזאת, 2 קישואים שעליהם שילמתי 9!!! שקלים. סך הכל עלה לי המרק הקמצני הזה, נטול תפוחי אדמה, פסטה, אורז, כרובית, או כל תוספת אחרת שמשדרגת אותו, 65.5 שקלים. וזה בלי ששיקללתי פנימה את מרק העוף, שלוש ליטרים מים, שיעלו לנו בקרוב עוד קצת, גז וחשמל.
ואני שואלת את עצמי, איך בדיוק מצפה הממשלה שהאזרחים שלה יוכלו לחיות פה, אם כדי לשים סיר מרק על האש צריך לעבוד שעתיים בשכר מינימום. מרק, כן? לא סטייק עסיסי, או סלמון שלם.
יכול להיות שתגידו, זאתי מגזימה, מה היא עושה כזה סיפור ממרק. את האמת, יש מצב שאיבדתי פרופורציה. אבל מה שבטוח, שמישהו איבד פה את הצפון, ואני לא מתכוונת לחבל הארץ המופגז, אלא לחוסר האכפתיות של קובעי המדיניות, שיודעים להעמיס עלינו עוד ועוד גזירות ולא נותנים לנו את המינימום לחיים נורמליים.
מה ביקשנו? מרק חם כשיורד גשם? המסר ברור: שייחנקו להם האזרחים, יפסיקו לבלבל לנו את המוח ויכינו לעצמם מרק של אבנים.