אתמול, כשקראתי כתבה שפורסמה ב"אקונומיסט", מייד הדהדו במוחי המשפטים שמלווים אותי בכל יום. "תגידי, איפה את נמצאת? בעזה?", או "לא שומעים כלום, את קטועה". העיתון קונן על רשת הסלולר המקרטעת בבריטניה. הממלכה שנחשבת לחלוצה טכנולוגית עולמית, רשמה במהלך ההיסטוריה הישגים גדולים כמו הקמת שירות הטלגרף המסחרי הראשון, השיחה הטראנס אטלנטית הראשונה והודעת הטקסט הראשונה שנשלחה לטלפון נייד על ידי מתכנת מקומי, אבל תושביה מתקשים לגלוש בטלפון החכם.
לפי חברת "אופן סינגל", בריטניה ניצבת במקום ה-46 מבחינת הורדת הקבצים באינטרנט הסלולרי, בעיה הנובעת מקליטה גרועה. הסמארטפונים שלנו יכולים לעשות פלאים, אבל אם אין להם קליטה, הם לא מצליחים לקבל ולהוציא שיחות, האינטרנט הסלולארי נתקע לעיתים קרובות ואתרים ואפליקציות איטיים להחריד, מה שלא הופך את הייאוש לנוח בכלל גם שם.
הדירוג הנמוך באנגליה מוסבר בכך שבאזורים העמוסים ביותר בערים אין קליטה לעתים קרובות, מפני שהתשתית מנוצלת שם עד קצה גבול היכולת. כדי שהגולשים הבריטים יוכלו ליהנות ממלוא היתרונות של גלישה בדור 5, יש צורך בהשקעה של כ - 30 מיליארד לירות שטרלינג בהצבת עוד ועוד אנטנות, סכום שחברות הסלולר לא מסוגלות לעמוד בו, ולזה נוספת התנגדות של רשויות מקומיות להציב אנטנות בשטחן, מה שמקשה על המצב עוד יותר.
רשת מלאה בחורים
ונחזור ברשותכם אלינו, צרכני הסלולר המוכים בישראל, הסובלים מאותה מחלה ממש - חברות סלולר שלא פורסות מספיק אנטנות, רשויות שלא מוכנות להכניס לשטח שיפוטן עמודים עם קרינה ורגולטור שלא מפעיל מספיק כוח נגד חברות שלא עומדות בדרישות החוק.
זה המקום להבהיר לכל אלה שמנסים לתפוס אותי ולא מצליחים לשמוע טוב, שומעים הד נוראי, חלקי משפטים וקטיעות, או כשהשיחה מתנתקת שוב ושוב, שאני לא נמצאת בעזה וגם לא בחברון. אני ממוקמת בצפון תל אביב, בואכה הבסיס שחיזבאללה מנסה להפגיז כל הזמן, ממש בצנטרום של הפיילה. ומסתבר שגם אם אתה גר סמוך ממש למאגר הג'יניוס הטכנולוגי היהודי המשובח ביותר שיש, אתה נדון לסבול מבעיות קליטה כאילו מיקומך בכפר אפריקאי שכוח אל.
חברים מאיו"ש ומהצפון מספרים, שכשהם רוצים לנהל שיחת טלפון רצופה, הם צריכים לצאת לנקודה גבוהה ספציפית, לעמוד בתנוחה מסוימת כמו אידיוטים ולהשתדל לא לזוז, כדי לא להרגיז את גלי הרדיו ולגרום להם להיעלם פתאום.
אני, לעומתם, פריבילגית. נכון שבמרכז המסחרי שלנו יש שטח מת, שבו גם אם תעשה גלגלון וצוקהרה לא תצליח לדבר או לגלוש, כאילו יש שם, בחניון המעופש, יחידה מסווגת. אבל אם אני רוצה לנהל שיחות מהבית, אני פשוט צריכה להוציא את הטלפון מהחלון, ובמקרים קשים, לצאת החוצה ולנסות לתפוס קליטה ברשת המלאה בחורים. אמנם זה כרוך במאמץ פיסי ועצבים, אבל בדרך כלל זה מצליח, למעט מקרים בהם יורד גשם, והמקום היחיד שבו יש קליטה, הוא בשטח חשוף סמוך לגן השעשועים הקרוב. לך תראיין מישהו בתנאים האלה.
שלושה טכנאים היו אצלי בבית בניסיון לאבחן את הבעיה, ולא הגיעו למסקנה נחרצת, עד שבאחת השיחות שניהלתי עם נציגת שירות, היא פלטה בטעות שאחת האנטנות קרסה לפני כמה חודשים ולא מוצאים לה תחליף. כשהילדה הקטנה איימה לעזוב את הבית, כי היא לא מצליחה להיכנס לטיקטוק, נשברתי והמשכתי הלאה.
נציג החברה החדשה, שכולם נשבעו שיש לה אנטנות במרחק יריקה מהבית שלי, הבטיח נרגשות שמעכשיו החיים שלי עומדים להשתנות. כמובן שזה לא קרה. בשנה האחרונה, כשהתקשורת הסלולארית עם אמא הפכה לקריטית, הסבלנות המעטה שיש לי, התחילה לאזול סופית.
בצר לי פניתי למדד OOKLA, המדרג את מהירות האינטרנט במכשירי הסלולר במדינות העולם, כדי לבדוק מה מצבנו. אז נתחיל מהסוף - אנחנו על הפנים. מצבם של הבריטים טוב משלנו, אבל לא בהרבה. בעוד הממלכה המאוחדת ממוקמת במקום ה - 53 במדד מבין 158 מדינות, ישראל מסתפקת במקום ה - 66 המאוד לא מכובד ויעידו המסכנים שמנסים לנהל איתי שיחה נורמלית.
במשרד התקשורת מודעים היטב לעולב הסלולרי של המדינה, אבל לא ממש מצליחים או לא מתאמצים מספיק, כדי לשפר את המצב. אמנם השיקו שם מערכת מקוונת שנותנת מידע בזמן אמת על הכיסוי הסלולארי בכתובת שלך (אצלי המצב גרוע ממש מתברר), אבל מה המידע הזה מוסיף לאזרח חוץ מתסכול עמוק עוד יותר.
נכון שיש לנו צרות הרבה יותר גדולות עכשיו, כמו שנהוג לומר כשעוסקים בכל נושא שאינו מלחמה או הצלת חיים, ובכל זאת. אומת הסייבר לא יכולה להרשות לעצמה להסתפק בביצועים טכנולוגיים פשוטים ברמה של עגלה וחמור בג'בליה. מה כבר ביקשנו? להודיע למשפחה בטלפון שכולם בסדר כשיוצאים מהממ"ד? שהיו בומים חזקים וקרוב? גם את זה אי אפשר לקבל?