יוני 2020, שעת ערב. ש', קוסמטיקאית מדופלמת הגיעה לקניון באשדוד יחד עם בתה ונכדתה, על מנת לרכוש נעליים. בדרכן לחנות הנעליים בה חפצו לבקר, בסמוך לסניף "מקדונלד'ס" המצוי בקומה הראשונה שבקניון, החליקה עת דרכה על גלידה שהייתה על הרצפה. היא נפלה על צד ימין של גופה, ודיממה קלות. לאחר נפילתה, מספרת הנכדה כי חלצה את הנעליים שנעלה סבתא, כדי לנקותן מהחומר אשר ממנו החליקה, וזיהתה כי מדובר בגלידה, אך לא ציינה באיזה טעם מדובר.
חיש מהר, היא פונתה לבית החולים אסותא שבאשדוד, שם אובחן כי היא סובלת מקרע בשריר רגל ימין. בהמשך היא טופלה בפיזיותרפיה ונאלצה להתנייד עם הליכון בעקבות פציעתה, נקבע כי היא סובלת מנכות בשיעור של 20% ולפיכך היא הגישה תביעה נזיקית כנגד הקניון, בה טענה כי הנתבעת התרשלה משלא דאגה לנקות את המפגע או למצער לשים שלט המזהיר ממנו לעוברים והשבים.
לשיטתה, עבודות הניקיון בקניון לא בוצעו כדבעי, ובזמן אמת לא היו עובדי ניקיון או נציג מטעם הקניון שיבחין במפגע ויסיר אותו. משהנתבעת היא המתפעלת של הקניון, היא חבה בחובת זהירות כלפי מבקרי הקניון, והתרשלותה מצדיקה חיובה בפיצוי נזקיה.
מנגד, הנתבעת שללה את גרסת התובעת וטענה כי הנפילה, ככל שהתרחשה, אינה בידיעתה ובכל מקרה לא הוכח שהיה מפגע בשטחה שגרם לנפילה. בכתב ההגנה, נכתב כי נפילתה של התובעת, אם תוכח כאמור, נבעה ממצבה הרפואי הקודם, הכולל חוסר שיווי משקל וסחרחורות.
התובעת אינה יודעת מהו החומר ממנו החליקה ואי ידיעתה מוכיח כי כלל לא היה מפגע. הגורם המקשר היחיד לקיומה של גלידה הוא נכדתה, אלא שהנכדה לא הובאה לעדות, כך שאי הבאתה עומדת לה לרועץ, ויש בכך חיזוק לעמדתה לפיה הנפילה נבעה ממצבה הרפואי הקודם.
לחhלופין, גרסה הנתבעת כי אם בית המשפט ימצא שהאירוע הוכח, יש לתת משקל לכך שהרצפה בגוון בהיר, כך שהיה על התובעת, בתה ונכדתה להבחין בכתמים על הרצפה ביתר שאת, כשמקום הנפילה מצוי בסמוך למתחם המזון. האדם הסביר, כך לשיטת הנתבעת, היה נוהג בזהירות יתרה ומבחין במפגע הנטען. הנתבעת מקפידה על ניקיון ברחבי הקניון בכלל במתחם המזון בפרט, ולא ניתן להציב עובד ניקיון לכל אדם שמתהלך בו.
אי הצבה: סיכון לא סביר
ומה פסק בית המשפט? השופט יניב ירמיהו מבית משפט השלום בראשון לציון שוכנע כי התובעת החליקה ברחבה בשל גלידה שנפלה על רצפת הקניון ולא נוקתה על ידי מי מעובדי הקניון תוך שהות סבירה.
לדבריו, בעל קניון סביר אמור לצפות כי מבקרים אחרים ישליכו שאריות מזון ושתייה על רצפות הקניון, בשגגה או במתכוון, בפרט באזור מכירת המזון. אי הסרת המפגעים מהווה סיכון צפוי. עלות מניעת הסרת המפגע שולית יחסית, והיא באה לידי ביטוי בהצבת עובדי ניקיון או תחזוקה שידאגו להסרת המפגעים בדרכי המבקרים. עלות הצבה זו שולית באופן יחסי בהינתן הנזקים האפשריים, כך שאי הצבתם מהווה סיכון לא סביר.
כמו כן, הוא ציין כי בניגוד לעדות לפיה בתוך הקניון ארבעה מתחמים הדרושים ניקיון ובהם מוצגים ארבעה עובדי ניקיון בו זמנית, התברר כי לפי שעות העבודה שבסידור העבודה, בשעת האירוע, עבדו שני עובדי ניקיון בלבד על כלל החלק הפנימי של הקניון. בשורה התחתונה - השופט שוכנע כי ביום האירוע לא היו מספיק מנקים בקניון. לדבריו, "הנהלת הקניון מצאה לחסוך בהוצאותיה, אך במעשה זה פגעה בטובת המבקרים ויצרה סיכון צפוי ולא סביר כלפי המבקרים, שמא אחד מהם ימעד בשל מפגע שלא טופל על ידי עובדי הקניון".
סיכומו של דבר, הנתבעת חויבה לשלם לתובעת 129,781 שקלים בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% וכן הוצאות ההליך (אגרות בית משפט, שכר טרחת מומחים וכיו"ב). סה"כ : כ-170 אלף שקלים.
עו"ד אסף ורשה, מומחה לדיני ביטוח ונזיקין, מציין כי בשנים האחרונות נדנו בבתי המשפט לא מעט תביעות כנגד קניונים בהן נטען כי ההנהלה התרשלה שלא הציבה די אנשי ניקיון באזור בו ממוקמים חנויות ודוכני מזון, המועד לפורענות ולמפגעים. במקרים לא מעטים, נפסק כי הנתבעים ישלמו פיצויים. כך למשל, קניון בבת ים חויב לשלם פיצוי של כ-100 אלף שקלים לאחר שהתובעת החליקה על כתם גלידה והצליחה להרים את נטל ההוכחה כי לא היו די מנקים בשטח. שני פסקי דין אלו, כמו רבים אחרים שולחים מסר ברור - ההנהלה לא יכולה לחסוך בכוח אדם, על חשבון בטיחותם ושלומם של באי הקניון ובמקרה של פציעה, היא תישא באחריותה ותשלם פיצויים