נתחיל בנימה אישית: תושבי הצפון היקרים, אלה שמתלבטים אם לשוב לבתיהם בשבועות הקרובים, שמחכים לתום הפסקת האש ולהחלטה על גובה המענקים שתתן להם הממשלה, אלה שעורכים חישובים האם הכסף הזה יכסה את הנזקים העצומים שנגרמו לבתים בגלל הזנחה ונטישה, ואינם מוכרים על ידי מס רכוש - אל תחזרו הביתה.
אני קוראת לכם לא לחזור הביתה, מתוך דאגה כנה לחייכם וחיי ילדיכם. לא בגלל פס הקול של היריות שעדיין נשמע ברקע כל הזמן, גם לא בגלל ירי טילי הנ"ט לכיוון הר דב שהפרו, שוב, את הפסקת האש, ובטח שלא בגלל הסכום הקמצני שישחרר לכם האוצר ולא יספיק לשום דבר.
עזבו את המענקים בצד ורוצו לראות את הכתבה ששודרה אתמול במהדורה של חדשות 13, ובכישרון רב נקברה מתחת לערימת פרשנויות וידיעות, במקום לפתוח אותה ולהפוך לתמרור אזהרה זועק.
לעלי מוגרבי, כתב 13 בצפון, הגיע מידע לפיו אזרחים נכנסים חופשי ללבנון, מסתובבים שם שעות, וחוזרים הביתה. הוא היה בטוח שעובדים עליו ולכן החליט לנסות להגיע בעצמו לכפר כילא, שהפך לאתר תיירותי מאז הפסקת האש. הוא עלה על רכב עם צלם, והשניים החלו לנסוע לכיוון הכפר, שנמצא שלוש דקות נסיעה ממטולה.
לפני שנמשיך בסיפור המעשה, נחזור לרגע להיסטוריה הרחוקה והקרובה יותר. בתחילת ינואר 1970, חדרה חוליית מחבלים דרך כילא למטולה, וחטפה משם את שומר הלילה שמואל רוזנווסר, תושב קריית מוצקין. בתגובה תקף צה"ל למחרת את הכפר ולקח בשבי 9 חיילים ו-12 אזרחים.
רק אחרי מו"מ עקיף שנמשך שנה, הוחלף רוזנווסר, במחבל הפלסטיני מחמוד חיג'זי. לפני שש שנים, במבצע מגן צפוני, אותרה מנהרה שחדרה לשטח ישראל משם, וסוכלה, ובמלחמה הנוכחית, הופצצו בתי כילא, בהם נמצא אמל"ח רב ופירי מנהרות.
ונחזור למוגרבי והצלם, שהחלו לנסוע בהיסוס לכיוון לבנון, חצו שער אחד, שהיה ריק מחיילים, חצו את שער פטמה השומם, ובקלילות נכנסו דרך החור בחומה, שדרכו נכנס הכתב רק כמה שבועות קודם, מלווה בכוחות צה"ל כדי לסקר את הלחימה. בשטח לא נראה ולו חייל אחד לרפואה, לא ג'יפ, ולא טנק באופק. כאילו צה"ל נטש את המקום והפקיר אותו.
מוגרבי העמיד חצובה, דיבר למצלמה במשך דקות ארוכות וכשתיצפת על השטח, ראה אזרחים מסתובבים להנאתם בין ההריסות, כאילו יצאו ליום שוק בבאקה אל גרביה.
כשסיים את משימתו, חזר למטולה כאילו כלום, שוב, בלי להיתקל אפילו במדים שמישהו השאיר מאחוריו בשטח.
כשראיתי את התמונות האלה, הייתי משוכנעת שפספסתי משהו, בטח עצר ותישאל אותם חייל או קצין, ולכן צפיתי בה שוב ותפסתי את הראש. איך, לכל הרוחות, מעיזים בצה"ל לקרוא לתושבים לחזור הביתה? איך יכול להיות, שהשערים לא מאוישים בכלל? שאף תצפיתנית לא הקפיצה כוחות ברגע שהיא ראתה רכב חוצה את הגדר, או שמישהי דווקא דיווחה על תנועה חשודה והמפקדים שלה, שוב, לא עשו כלום, ומילא זה היה רכב אחד, מדובר בשיירה של רכבים שנוסעים הלוך חזור.
מעבר למחדל הנוראי, שיכול להפוך ברגע לאירוע חדירה נוסח ה-7 באוקטובר על סטרואידים, כשהכתובת של החטופים הפעם תהיה איראן, אם אפשר בקלות כזאת לעבור הלוך ושוב את הגדר, כאילו מדובר בטיילת על הים, אפשר לעשות את אותו הדבר גם בכיוון ההפוך.
רק שבמקום מצלמה ושכפץ, להצטייד באמל"ח, אופנועים או טויוטות לבנות וטיפה מוטיבציה, כי אין צורך לגייס יותר מדי מאמץ.
כשקוראים את תגובת דובר צה"ל, מגיעים למסקנה חד משמעית ומדכאת במיוחד: לא רק שלא למדו שם את לקח הטבח בעוטף, עוד מעיזים שם לכסת"ח את עצמם באופן מביך, ולשקר.
"צה"ל פרוס במרחב הגבול ובדרום לבנון ופועל להגנה ולסיכול כל איום על ביטחון תושבי ויישובי הצפון. כל ניסיון להתקרב או לחצות את הגבול לשטח לבנון, שלא בתיאום מהווה סכנת חיים ופוגע ביכולות צה"ל לפעול במרחב ולעמוד במשימה.
"באירוע המדובר, מספר עיתונאים ישראלים חצו לשטח לבנון בניגוד לחוק. כוח צה"ל זיהה את הצוות, קפץ לנקודה והאירוע דווח למשטרה. האירוע מתוחקר ויופקו ממנו לקחים. לא מוכר אירוע נוסף בו אזרחים חצו לשטח לבנון ללא אישור ממרחב מטולה".
צה"ל לא ערוך לאורך הגבול, ולא עשה דבר כשמוגרבי ואזרחים אחרים התקרבו לשם. מוזמנים לצפות בכתבה ולראות במו עיניכם שלא הוקפץ כוח צה"ל, והצוות לא זוהה. וגם הטענה המגוחכת שצה"ל לא פעל נגד הצוות של ערוץ 13, כי זיהו שהם כתבים ישראלים - מופרך עד כאב. הרי נסעו מולם אזרחים שאף אחד לא עצר, אז מה הם, תסלחו לי על השפה הקשה, מבלבלים את המוח.
אם כוחות הביטחון רוצים להחזיר את אמון התושבים שנפגע אנושות, הדבר הראשון שהם צריכים זה להפגין נוכחות, להיות פרוסים בכל נקודה, לסגור את הגבול הפרוץ עם לבנון הרמטית, לתת להם ביטחון אמיתי, ולא פחות חשוב, לומר אמת. זה הבסיס לחזרתם הביתה.