בשנת מלחמה בלתי נגמרת, שבה עדיין יותר משליש מתושבי המדינה לא יכולים לשוב לבתיהם, אף אחד לא מתייחס למשבר האקלים, ובוודאי שלא למה שמתרחש לנו מתחת לאף במדינת ישראל בכל הנוגע למיחזור הפלסטיק.
אבל, כפי שאומרים בחברת רא"מ (רותם אנרגיה מחצבים), שעמלים בשנים האחרונות על פתרון שעשוי לא רק לסייע למשבר הפלסטיק של ישראל, אלא גם לחזק את עצמאותה האנרגטית של ישראל ולתמוך הן בחקלאים והן בתושבי הדרום - המלחמה היא הזדמנות לפתור גם את התלות בייבוא מלט, למשל מטורקיה.
במקביל לוועידת האקלים שהתקיימה בבאקו, אישר משרד האוצר את הקרקעות לפרויקט האנרגיה ומיחזור הפלסטיק שמקדמת רא"מ במישור רותם. מה זה אומר בפועל? סוף סוף אור ירוק לפרויקט שמתוכנן זה שנים המקדם מתקן חדשני להשבת אנרגיה, שמטרתו לקלוט ולטפל בכ-200 אלף טון פסולת פלסטיק בשנה, וזאת במטרה להציב את ישראל בשורה הראשונה בעולם בכל הקשור לטיפול הולם בפסולות פלסטיק שאינן ניתנות למיחזור רגיל.
מצבה של ישראל בתחום פסולת הפלסטיק לא מזהיר בלשון המעטה. 80% מהפסולת עדיין מוטמנת, מה שממצב את ישראל בין המדינות האחרונות ב-OECD - שבו הממוצע הוא 40%. יתרה מכך, כיום ישראל מייצרת מיליון טון פסולת פלסטיק בשנה, וממחזרת כ-10% בלבד - רא"מ מתחייבת להעלות את הנתון הזה ל-30%.
"בעיית מיחזור הפלסטיק היא לא משהו שנמצא לו עדיין פתרון בישראל", מסביר ג'אק סבג, מנכ"ל שותפות רא"מ, "מדובר במוצר נח וזמין וזול, שאנחנו מאוד אוהבים להשתמש בו. הוא נמצא החל מהלפטופ שלנו ועד הטסלות החדשות. מנגד, יש איתו בעיה קשה בכל הנוגע למיחזור. אי אפשר למחזר פלסטיק ביחד, אלא צריך לעשות הפרדה ולמחזר אותו פעמיים בצורה נקייה, וזה דורש אנרגיה אדירה".
סבג מוסיף שלמרות שטכנולוגיות מיחזור הפלסטיק קיימות, הן לא מתרחשות כל כך בארץ מכיוון שמדובר במשהו שאינו כלכלי.
הפרויקט של רא"מ אמור לקחת את הפלסטיק שאינו ניתן למיחזור ומיועד בין כה להטמנה או שריפה, המבוצעת לרוב בצורה פיראטית ומזהמת, ולמחזר אותם מבלי להשתמש באנרגיה של חשמל או גז בכלל.
רא"מ מתכננת להוסיף 1.3 מיליון טון של סלעי פצלי שמן שנמצאו במחצבים, אשר ייכרו במכרה פתוח שהינו אזור הייעודי לכרייה, שבו מתבצעת בפועל כרייה של פצלי שמן ומחצבים אחרים מזה עשרות שנים ע"י כיל, כדי להגיע לפוספטים ועצם השארתם בשטח מהווה בעיה סביבתית. כך למעשה, הפרויקט של רא"מ נפטר משני חומרי גלם המהווים כל אחד בעיה סביבתית במצבם הגולמי, והופך אותו למקורות אנרגיה.
"הפתרון שלנו מגיע באמצעות הטכנולוגיה" מסביר סבג, "בזמן שכורים את הפוספטים באזור מישור רותם, צריך לפנות את פצלי השמן שנמצאים מתחת לפוספט. את החומר התפל הזה אנחנו לוקחים מאזור הזיכיון שלנו ובעצם משתמשים בו. בפצלי השמש יש חומר אורגני, שכשהוא מתחמצן בחוץ הוא עלול להיות בעייתי. איסוף פצלי השמן מהשטח הוא קודם כל שירות לסביבה. כשהם ניזנים לתוך המתקן שלנו, הם בעצם אלה שמספקים את האנרגיה לתהליך".
"אנחנו בעצם לא צורכים לא גז ולא חשמל מבחוץ וזה דבר שהוא מהפכני" מוסיף סבג, "זה אגב, מתקן שאם היינו בונים לפני כעשור הוא היה עולה כמחצית מהסכום שהוא עולה היום, שעומדת על מעל ל-450 מיליון דולר. המטרה היא ליצור מינימום של המינימום פליטות וזיהום, ובעצם לייצר כלכלה מעגלית נטו. אין לנו כמעט תוצרי לוואי".
מלבד מחזור הפלסטיק עצמו, כחלק מהחומרים המתפרקים ניתן למשל לייצר מלט. "ישראל צורכת 8 מיליון טון מלט בשנה. 4 טון מייצרים בארץ, ו-4 נוספים מייבאים מטורקיה". אומר סבג, "אחת המטרות שלנו היא לספק חלופה לייבוא הזה ממדינה שהיא לא חברה גדולה. 7 באוקטובר זעזע את כולנו, אבל אני חושב שבעיקר הבנו שאי אפשר לסמוך יותר על אף אחד, בוודאי שלא על שום מדינה בזמן אמת כדי שתספק לנו מוצרים בסיסיים. ואנחנו כמדינה חייבים לדאוג לעצמנו לעצמאות.
"ברגע שמלחמת אוקראינה רוסיה פרצה, ראית מה קרה בגרמניה, סגרו לה את הגז ומחירי החשמל קפצו. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיות במצב כזה, ויש לנו אפשרות לקחת פסולת שהיא לא רק מעמסה לסביבה, ולפרק אותה, אלא להפוך אותה לחומר אנרגטי, והכל מזבל".
לא רק מלט אלא גם נפט, ויש שישאלו איך זה מסתדר עם הניסיונות להפחית בצריכה של חומר מזהם?
"כל מי שיגיד לך שאנחנו לא צריכים נפט בשנים הקרובות טועה ומטעה. נכון, רכבים עוברים לחשמל, אבל אנחנו עדיין צריכים לטוס. מטוסי קרב עדיין טסים. שלא לדבר על כך שבתעשייה עדיין מייצרים פלסטיק חדש. אנחנו מייצרים מהחומר הזה בסופו של דבר 50 מגה וואט חשמל בלי לשרוף גז, זה חשמל נטו שמופק מחום חיובי. מאותו חומר בדיוק אנחנו מייצרים גם תחמוצות גופרית, אבל נקייה שמיועדת לתעשייה בישראל או לייצוא".
נזכיר כי גם אם ישראל תגיע בעשורים הבאים להיקף שימוש באנרגיה מתחדשת של כ-90%, עדיין יהיה צורך בכ-2 מיליון טון נפט ומוצריו. "את הצורך הזה יכולה למלא, באופן חלקי כמובן, הפקת מוצרי אנרגיה מפצלי שמן מקומיים ופסולת פלסטיק, תוך חסכון ביבוא הכולל גם הפחתת פליטת גזי חממה כתוצאה מייתור חלק מהשינוע הבינלאומי של הנפט".
ברא"מ מציינים כי המדינה תקבל מהפרויקט מיסים בגובה 3 מיליארד שקלים על פני 28 שנים, ומבטיחים כי הפרויקט אמור להוסיף 300 משרות חדשות לתושבי הדרום. ובכל זאת, לקולות המתנגדים הטוענים כי הכרייה עלולה להרוס משאבי טבע, מבקשים לומר בחברה כי המתקן של רא"מ צפוי לקום באזור התעשייה מישור רותם שבנגב, כ-20 קילומטרים מאזור ים המלח וכ-40 קילומטרים מבאר שבע.
מה עומד מאחורי הטענה שההליך עלול לסכן את הקרקע או מקורות המים?
"מקור פצלי השמן, המעניקים את האנרגיה הדרושה לתהליך הטיפול בפסולת הפלסטיק, יתבצע באמצעות כרייה פתוחה ובטוחה, ללא חימום או קידוחים בקרקע, באופן אשר אינו מסכן את הקרקע או מקורות מים. יתרה מכך, הפרויקט יסייע במניעת זיהום סביבתי בכך שיוכל לקלוט חלק מפצלי השמן הנכרים מזה שנים בתהליך כריית פוספטים באזור".
בכל הנוגע להפקת האנרגיה מסלעי פצלי השמן, נדגיש כי בישראל, בניגוד לארה"ב, פצלי השמן הם סלעים שנמצאים על פני הקרקע וכרייתם זהה למחצבה רגילה. "עוד חשוב לציין", אומר סבג "כי על פי מחקרי האימפקט שנערכו, הפעלת המתקן צפויה לחסוך מאות מיליוני שקלים בשנה בעלויות בריאות הציבור, כתוצאה מחיסכון במזהמים הנפלטים משריפות פסולת פיראטיות והטמנה. כמו כן, הפעלת המתקן צפויה לחסוך אלפי דונמים של קרקעות בדרום הארץ, שבמקום שינוצלו להטמנת פסולת מזהמת, יהיו זמינות לחקלאות ולתעשייה".
כאמור, שום דבר לא נעשה עד היום עם פסולת מפלסטיק בישראל. ד"ר רועי פרץ, מהנדס הסביבה הראשי ברא"מ, מסביר שאי העשייה הזה בתחום יש מחירים גבוהים. "הפלסטיק יוצר נזק בכמה מישורים, הוא משפיע לנו קודם כל על הנוף. את רואה בכל מקום ערימות של פלסטיק שוכבות ברחוב. זה משפיע עלינו גם ברמה הבריאותית. צריך לזכור שפלסטיק הוא חומר שלא מתכלה. לוקח לו המון שנים שבמהלכן הוא מתפרק בצורה לא בריאה היוצרת חלקיקים עם השפעה בריאותית שכולנו נושמים אותה. זה משפיע על מערכות הדם, על הכליות ואפילו בחלב אם".
פרץ מוסיף להשפעות הישירות גם את ההשפעות המשניות כתוצאה משריפה לא ליגלית של פלסטיק, "שנעשית הן על ידי חקלאים והן על ידי גופים, מה שגורם להשתחררות גזי חממה, פגיעה בטבע, במי תהום וכיוצ"ב".
עד היום לא ממש השקיעו במיחזור פלסטיק גם מכיוון שעלויות הפינוי היו גבוהות. "משרד החקלאות תומך בפרויקט כי הוא טוב לחקלאים, שכן הוא מאפשר להם לא רק לחסוך את עלות ההובלה וההטמנה של הפסולת החקלאית האדירה שהפכה למכת מדינה", מוסיף סבג, "אלא אף למכור את הפסולת שלהם לרא"מ ולהרוויח כסף. מדובר בפסולת פלסטיק לרבות מוצרי אריזה, צנרת השקיה, יריעות חממה ועוד".
פרץ מסכם שישראל ניצבת בין המקומות הגבוהים כיצרנית זבל במדינות ה-OECD. "אנחנו מדברים על כמות של 7 מיליון טון פסולת עירונית שמיוצרת בכל שנה בישראל. ממוצע הצריכה היומי לאדם עומד על 1.7 קילוגרם אשפה, שבמדינות מערביות אחרות הוא עומד על 1.4 בממוצע. זה המון. ישראל היא מדינה צרכנית ובזבזנית, ותחשבי שעד היום 80% מהפסולות הולכות להטמנה לא בריאה וזו עובדה. וישראל בנוסף, לא ברוכה בהרבה שטחים. אין מנוס אבל צריך לשנות כאן את הדיסקט ולחשוב כל הזמן על פתרונות חדשים".