בשבוע שעבר, בראיין תומפסון, מנכ"ל יונייטד הלת' קר, אחת מענקיות ביטוחי בריאות בארה"ב שבסיסה במינסוטה, יצא מהמלון במנהטן לפגישת משקיעים שנתית ואחרי כמה צעדים ברחוב נורה שלוש פעמים בגבו על ידי אלמוני לבוש במעיל שחור.
הסובבים לא שמעו את הירי בגלל שעל אקדחו היה מותקן משתיק קול. הוא ברח מהזירה על אופניים חשמליים. לפי המשטרה "לא היה כאן אקט רנדומלי של אלימות. היתה כאן מתקפה מתוכננת מראש".
זה התבהר לחלוטין שלא היה מדובר כאן ב"אקט רנדומלי של אלימות" כי על כל אחד שלושת הקליעים, 9 מ"מ, שנמצאו בזירה היה מסר. "delay" (לעכב), Deny (להכחיש), defend (להגן).
אלו המונחים שעורכי דין של תעשיית ביטוחי הבריאות בארצות הברית משתמשים בהן כדי להימנע מלשלם שיפוי למבוטחים (לאחרונה תומפסון אימץ תוכנת AI שתברר ותדחה שיפויים).
השיח הציבורי שהתחיל אחרי הרצח מלמד הרבה על המרירות הרבה של האזרחים האמריקאים כלפי מנהלי חברות הביטוח הרפואי. בכל פוסט שהודיע על הרצח של תומפסון הגיבו אלפי אמריקאים עם הסיפורים הקשים שלהם על התמודדות עם חברות הביטוח.
"לא איכפת לי ממה שקרה לו", כתב אחד בתגובה לפוסט של CNN באינסטגרם. "המחיר לטיפול בסרטן של הבת שלי עומד על 60,000 דולר". ובסופ"ש נערכה אפילו תחרות "כפילים" של הרוצח.
ההומור השחור והממים שחגגו את הרצח, לצד ממים מעריצים של הרוצח ורטוריקה אלימה ממש - מלמדים על השנאה העמוקה של האמריקאים לתעשיית הבריאות ותעשיית ביטוחי הבריאות. רוברט פאפה, שחוקר איומים על הביטחון האמריקאי באוניברסיטת שיקגו, טוען שזה "מעבר טבעי של הנורמות של אלימות שהתקבלו כדרך לפתור בעיות בפוליטיקה האמריקאית לסקטור המסחרי".
נכון לסופ"ש, בחברות ביטוח אחרות, הורידו את העמודים באתרים שלהן שמלמדים על מי מנהלי החברה. כנראה מתוך פחד.
אבל למה זה ככה? בארצות הברית אין ביטוח בריאות ממלכתי כמו בכל מדינה דמוקרטית ומערבית (ולכן למיליוני אמריקאים אין ביטוח בריאות). רוב הביטוחים שם פרטיים ואנשי עסקים פרטיים - כמו בראיין תומפסון - מנהלים את הכספים הגדולים שלהם.
בארצות הברית, אם יש לך כסף, אתה יכול לקנות את הביטוח הכי טוב ולקבל את הטיפולים הכי טובים בעולם. אם אין לך כסף, הביטוח הבריאותי שלך מכסה פחות בעיות רפואיות (כמו כן, ממשלת המיליארדרים של דונלד טראמפ רוצה לחסל את Medicare, תוכנית ממשלתית לביטוח מבוגרים - אבל זה כבר סיפור אחר).
הבעיה האינהרנטית בתעשיית הביטוח בארצות הברית היא שהאינטרס הציבורי (שלכולם תהיה את הזכות לקבל טיפול רפואי טוב) נוגד את האינטרס הכלכלי של חברות הביטוח, שיצרו מומחיות בלא לשלם את כספי הביטוח. בכל זאת, צריך לרצות את בעלי המניות עם רווחים.
זה הוביל למצב שאנשים שלא יכולים להרשות לעצמם ללכת לרופא, לא מטפלים בבעיות הרפואיות שלהם ואלו פוגעות ביכולת שלהם לעבוד, להרוויח ואף מקצרות להם את החיים.
לפי המוסד למדידת והערכת הבריאות באוניברסיטת וושינגטון שבסיאטל, הפערים הכלכליים האלה בארצות הברית באים לידי ביטוי בתוחלת החיים של אזרחי המדינה. לפי המחקר שפורסם בעלון המקצועי The Lancet נבדקו כל הסטטיסטיקות הרפואיות על האוכלוסייה בארה"ב משנת 2000 ל-2021. מה שהחוקרים גילו "מדאיג באמת".
"הפערים הרפואיים בחברה האמריקאית מדאיגים באמת", נמסר ממחבר המחקר, כריסטופר מארי. "הפערים האלה משקפים חלוקה לא הוגנת ולא שווה של משאבים והזדמנויות, ויש להם השפעה עמוק על איכות ואורך החיים - במיוחד באוכלוסיות מוחלשות.
התוצאה של שיטת הבריאות האמריקאית היא שבשנת 2000 האמריקאים העניים ביותר מתו בגיל 70.5 בממוצע והעשירים בגיל 83.1 בממוצע - כמעט 13 שנה הבדל. הפער הזה גדל ל-20.4 שנים ב-2021.
תוחלת החיים בארה"ב בכלל ירדה בשנים הללו - היא המדינה המערבית היחידה שתוחלת החיים בה ירדה. לפי מחברי המחקר "קובעי המדיניות חייבים לעשות פעולה קולקטיבית ולהשקיע בצורה שווה בבריאות, חינוך והזדמנויות העבודה. רק ככה אפשר יהיה לאתגר את החסמים השיטתיים שמייצרים ומשמרים את חוסר השיוויון. רק ככה כל האמריקאים יחיו חיים ארוכים ובריאים יותר - בלי קשר לאיפה שהם גרים או ההכנסה שלהם".
הכעס על האנשים שמשרתים את השיטה הוא מובן. אנשים אשכרה חיים פחות זמן בגללם. בגלל השיטה. העניין הוא שהפערים הכלכליים הם חלק מהשיטה. ובכל מדינה שאימצה את הניאו-ליברליזם אנחנו רואים את זה.
לפי הנתונים, מאז 1978 ממוצע השכר של מנכ"ל בארה"ב עלתה ב-1,085%, בעוד שהשכר הממוצע עלה ב-24% בלבד. ועכשיו המנכ"לים האלה ישלטו בממשלה של טראמפ כדי שהפערים האלה לא יסגרו חלילה. וגם בישראל, השכר הממוצע של המנכ"ל בחברות תל אביב 125 ב-2011 היה גדול פי 32 מאשר השכר הממוצע במשק. נכון ל-2022 השכר הממוצע בתפקיד המנכ"ל כיום בחברות הללו גדול פי 38 מהשכר הממוצע במשק.
לפי מחקר של אוניברסיטת חרוניגן שבהולנד, הפערים האלה מתבטאים גם בזיהום אוויר - כי למה לא בעצם. לפי המחקר שפורסם לאחרונה ה-1% הכי עשירים באוכלוסיית העולם מייצרים פי 50 יותר גזי חממה מאשר 4 מיליארד האנשים הכי עניים בעולם. המחקר נערך על פני 168 מדינות והראה שאם 20% מהצרכנים הגדולים בעולם (שכוללים את כל המדינות המערביות) ישנו את מנהגי הצריכה שלהם, הם יכולים להוריד את ההשפעה הסביבתית הרעה שלהם בין 25% ל-53%.
המחקר הזה רק מחזק את מה שהראו אלפי מחקרים אחרים. יש חוסר שוויון מובנה בעולם קפיטליסטי וזה משפיע על כל דבר. הבריאות שלנו, איכות החיים שלנו, איכות האוויר שאנחנו נושמים, איכות המים שאנחנו שותים.
מהדאטה שיש לנו מההיסטוריה אנחנו למדים שפערים גדולים יוצרים חוסר שקט חברתי, שבדרך כלל מגיע לפיצוץ כלשהו. זה נכון לסוריה וזה נכון גם לדמוקרטיות מערביות. ניק האנאוור, מולטי-מיליונר מאוד ביקורתי כלפי השיטה הנוכחית, הזהיר את חבריו העשירים: "בסוף הם יגיעו אלינו עם הקלשונים".
והנה, הגיעו אל אחד עם "קלשון" עם משתיק קול.