מלפיד דרך אמסלם ועד מירי רגב: כך לא התקבלתי ל"נבחרת הדירקטורים"

בתחילת 2014 לפני כעשור, זומנתי למסיבת עיתונאים במשרדי הממשלה בקריה בת"א שבמהלכה בישרו שר האוצר לשעבר יאיר לפיד ומנהל רשות החברות דאז אורי יוגב על הקמת נבחרת דירקטורים לחברות הממשלתיות.

למען האמת התרגשתי. חשבתי שמדובר ביוזמה מרעננת בסבך הסיאוב כדי לבלום מאות מינויים פוליטיים בלי בושה. אפילו אני, כותב שורות אלה, נפלתי בפח והגשתי מועמדות לנבחרת. למרות התארים האקדמאיים, ניסיוני הניהולי, והיכרותי את המערכת העסקית - נכשלתי בקבלה למועדון.

שיערתי שזה מקרי, אבל בחלוף הזמן התברר לי שמדובר בשיטה וכי שיקולי הקבלה אינם תמיד ענייניים והנבחרת לא חפה מאינטרסים נוספים. כשנתיים אחר הקמתה, שוחח איתי שר הביטחון לשעבר יואב גלנט וזעם על שקציני צה"ל בכירים שהשתחררו נתקלו בסירוב.

בשנתיים האחרונות שמאז הקמת ממשלת הליכוד נפרצו כל הסכרים ותופעת המינויים הפוליטיים הלכה והחריפה: קריטריונים לחוד וחברים וקרובי משפחה לחוד. השיקולים הפוליטיים ניצחו ובענק. הקריטריונים הקשוחים גם מנעו מבעלי תפקיד ראויים את הסיכוי לקבלת משרת דירקטור.

אבל כשצריך מכופפים את הכללים. בימים אלה פרש עמיר פרץ שר הביטחון לשעבר מתפקידו כיו"ר התעשייה האווירית. פרץ מונה ביוזמת שר הביטחון דאז בני גנץ אבל פרץ שקידם את כיפת ברזל והוכח ניסיון ניהולי של עשרות שנים, לא אושר תחילה.

בסופו של דבר נדרשה החלטת ממשלה מיוחדת כדי לאשרו ועתירה שהוגשה לבג"ץ נדחתה. פרץ סיים קדנציה מוצלחת מאוד, אמור היה להיות מוחלף על ידי איש הליכוד גלעד ארדן לשעבר השגריר באו"ם.

הוא היה מועמדו של שר הביטחון לשעבר יואב גלנט וכבר צורף לדירקטוריון. אלא שרגע אחרי שגלנט הודח התערבבו הקלפים מחדש והשר המחליף ישראל כץ הורה למנוע כינוס ישיבת דירקטוריון לבחירת ארדן כיו"ר.

למזלו ארדן הוא מקורבו הפוליטי של השר דודי אמסלם שיודע להפוך שולחנו והבטיח שהמינוי יבוצע ויהי מה. ואם באמסלם עסקינן נזכיר שהאדון דאג לשני מינויים פוליטיים נוספים. הוא דאג לצרף לדירקטוריון רפאל את איש הפריפריה הספרדי (סתם בצחוק) פרופ' אלון פיקרסקי שבמקרה הוא גם רופאו האישי של נתניהו.

פרופ' פיקרסקי למי שתוהה אינו חבר בנבחרת הדירקטורים אבל כשצריך מצפצפים על הנבחרת. עוד לפני פיקרסקי דחף אמסלם למינוי יובל שטייניץ כיו"ר רפאל.

רשות שדות התעופה נותרה בחודש האחרון ללא יו"ר הדירקטוריון לאחר שהמועמד של השרה מירי רגב לא אושר. כהרגלה אחרי שלא הצליחה להסדיר את ענייני התעופה לישראל אבל התפנתה להביע תמיכה במשפט נתניהו. היא דוחפת למינוי מקורב כממלא מקום עד שמשהו ישתנה.

ויש עוד עשרות מקרים מינויים פוליטיים נוספים ברכבת ישראל, בנתיבי ישראל, במשרד התחבורה ועוד שעושים צחוק מהנבחרת. את המינויים מנסים להלבין באמצעות סחבת מכוונת, או בטריקים ושטיקים כמו מינוי "תואם נבחרת", "עוקף נבחרת", "תנאי כשירות מיוחדים" והחלטה חריגה.

במקביל הוקמו ועדות שונות ומשונות כמו "ועדת קווינט" שנועדה להגמיש הכללים ותנאי הקבלה. ולמרות כל אלה והנימוקים בדבר הצורך לקידום הפריפריה ולא רק את אנשי האליטה, שר התקשורת שלמה קרעי לא נח אפילו רגע בניסיון להדיח את מישאל וקנין בן עדתו ויליד אשדוד מתפקיד יו"ר הדואר.

אם כך כבר אפשר להבין את הפרינציפ. הכלבים נובחים והשיירה עוברת. אז למה בכלל להתעקש לקיים את השקר הלבן המכונה נבחרת הדירקטורים? הגיעה העת להסיר את המסכות ולפוגג את מסך העשן מעל התהליך המינויים הנעשה בכסות שיקולים עניינים לכאורה.

הנבחרת בתנאים אלה שוב אינה עולה שלב. האינטרסים הפוליטיים יגברו ולעולם יינקטו כל התרגילים והתעלולים כדי להתגבר על היועצים המשפטיים, חוות הדעת המלומדות וכללי המשחק ההוגנים.

אז שישחקו הפוליטיקאים לפנינו ואת התוצאות של מעללים אלה תשפוט התקשורת או מבקר המדינה. החוק קובע שדירקטור חייב חובת נאמנות בראש ובראשונה לחברה ולא לשום פוליטיקאי תאב שררה.

במקרה והדירקטור התרשל או סרח אז פתוחה הדרך לתבוע אותו ואת החברה ועל הדרך לגבות תשלום פוליטי גם מהשר הממנה. אם זה עובד בחברה בורסאית אין סיבה שזה לא יעבוד גם בחברה ממשלתית.