המחקר שמוכיח: זאת הדרך היחידה לנצח את ביבי

ראש הממשלה, שבאחריותו הארגון שהוא מימן ביצע את הטבח הגדול ביותר ביהודים מאז השואה, עדיין מקבל 25+ מנדטים. זה קורה בזמן ששר משטרה עבריין שבאחריותו נרשמו שיאי פשיעה ורצח עדיין צובר פופולריות; שר אוצר שבאחריותו ישראל קורסת לתוך כאוס כלכלי עדיין מקבל מספיק מנדטים כדי להכניס חבורה של מבוקשי שב"כ לכנסת, שרת התחבורה לא עוסקת בכלל בכך שהשנה היו מספר שיא של הרוגים בתאונות דרכים ושר הביטחון הוא עסקן פוליטי מהעלובים שידעו במשרד הביטחון וסביר להניח שהוא ישמור על מעמדו הפוליטי.

קבלו תיאוריה. אי השוויון בישראל הגיע לשיאים חדשים ולכן אנשים ימשיכו לבחור באנשים גרועים.

באוניברסיטת ליידן שבהולנד ואוניברסיטת שנגחאי עשו מחקר משותף מעניין, עם משתתפים מסין ומבריטניה, שהראה כי מצב של אי שוויון כלכלי מוביל למצב בו בוחרים במנהיגים גרועים.

החוקרים הציגו ל-1,900 משתתפים במחקר חברה (society) היפותטית בשם V. לנחקרים הוצגו מספר תסריטים לחברה. בחלק מהתסריטים ב-V יש דרגות גבוהות של חוסר שוויון ובחלק מהתסריטים יש דרגות נמוכות של חוסר שוויון.

בתסריט של אי שוויון משמעותי בחברה היו הבדלי הכנסה גדולים בין המעמדות ולא היתה מדיניות ממשלתית לסיוע לאזרחים עם הכנסה נמוכה. בתסריט של שוויון יחסי היו פערי הכנסה קטנים יותר ומס הכנסה יותר פרוגרסיבי, שמסייע לאלו שאין להם יתרונות כלכליים מובנים.

המשתתפים במחקר התבקשו אז לבחור בין מועמדים לבחירות דמוקרטיות בחברות ההיפותטיות הללו. הם היו צריכים לבחור בין מנהיגים שהחוקרים שמו על סקאלה שמתארת את טיב היכולת שלהם לבצע את התקפיד ביעילות, לקבל החלטות מבוססות ידע ומדע ולהתמודד עם בעיות מורכבות - איכויות הכרחיות לניהול תקין. הוצגו גם "רמות האכפתיות" של המנהיגים לגבי התושבים והפוטנציאל שלהם לנצל לרעה את כוחם.

בשישה ניסויים שונים, גילו החוקרים שמצב היפותטי של אי-שוויון הוביל לבחירתם של מנהיגים פחות כשירים. האפקט הזה לא היה תלוי ברמתו החברתית של כל משתתף במחקר, מה שמלמד על כך שחוסר שוויון משפיע על הבחירה של כל "המעמדות" בחברה.

לפי המחקר, חוסר שוויון גדול הוביל לירידה באמונה שלפוליטיקאים איכפת מהתושבים, מה שהוביל לכך שזה גרם לנחקרים להימנע מתמיכה בפוליטיקאים שנחשבים לכשירים יותר. זה עשוי לסמן שבחברות בהן חוסר השוויון גדול, הציבור חושש שהפוליטיקאי המיומן ישתמש ביכולותיו כדי לקדם את עצמו.

או בקיצור, בחברות עם אי-שוויון גדול, יש פחות אמון במנהיגים. הגיוני. כמו כן, בחברות בהן היה אי שוויון לא משמעותי, נבחרו פוליטיקאים שנתפסו כבעלי כשירות גבוהה. משתנה ה"איכפתיות" כמעט ולא השפיע על הבוחרים.

"כפי שהודגם במחקר שלנו, חוסר שוויון כלכלי מייצר תפיסה שלילית של פוליטיקאים", אומר החוקר הראשי פייטינג לונג מאוניברסיטת ליידן. "הכישורים שלהם והכשירות שלהם פחות חשובים אם התפיסה היא שהם אדישים לרצונות של הציבור. הממצאים מזהירים שחוסר שוויון כלכלי שוחק את האמון בממשלות ומתדלק סנטימנטים פופוליסטיים".

דונלד טראמפ - מיליארדר שנכשל כבר כנשיא, הורשע ב-34 עבירות, חשוד בהעברת אינפורמציה לאויביי ארצות הברית והודה באונס ותקיפה מינית של מספר רב של נשים - הוא דוגמה חיה לכך שאי שוויון מביא לבחירתם של מנהיגים לא כשירים.

קאמלה האריס והדמוקרטים לא הצליחו למכור לציבור שאיכפת להם ממנו עם אימרות על כך שטראמפ מסוכן לדמוקרטיה. הדמוקרטים גם לא הצליחו לשכנע מצביעים בעובדה שג'ו ביידן היה הנשיא שהשקיע הכי הרבה במעמד הפועלים ועשה הכי הרבה מהלכים נגד מונופולים בשליטת מיליארדרים.

למה? וזה מאחר שהאדם הפשוט שחי בחברה בה יש אי שוויון מובהק לא בהכרח מבין איך המבנה הכלכלי או הפוליטי עובד - הוא פשוט כועס על העובדה שאין לו סיכוי לרכוש דירה ומדי חודש המחירים של מוצרים בסיסיים עולים בזמן שבשכונה ליד נוסעים במכוניות חשמליות מפונפנות.

וברגע שמועמד הפופוליסט מדבר על זה, "רואה" אותו ומבטיח לו שהוא יפתור את כל הבעיות - הכשירות של אותו פופוליסט פשוט לא משנה כלום. אפילו טראמפ הסביר בראיון שערך לאחרונה שהמחירים במכולת סייעו לו להיבחר (רגע לפני שחזר בו מהבטחתו שתחתיו המחירים של המוצרים ירדו).

כאמור, אי שוויון כלכלי משנה את האקלים החברתי בחברות דמוקרטיות, מרסק את האמון בנבחרי ציבור ומייצר ואקום מנהיגותי - אליו נכנסים אנשים שמגלמים תפקיד של מנהיגים אבל לא כשירים בשום צורה להיות מנהיגים בחברה דמוקרטיה - תחשבו דונלד טראמפ (אנס-עבריין) או בנימין נתניהו (נאשם בשחיתות חמורה שמימן ארגון טרור במשך עשור וחצי ואפילו לפי וועדת חקירות ממלכתית מסכן את ביטחון ישראל בהתנהגותו).

המשמעות של המחקר הזה עבור הפוליטיקאים הישראלים באופוזיציה יכולה להיות משמעותית.
הפוליטיקאים שאינם בממשלה צריכים לעשות כמה דברים.

• 1. לא להיות מושחתים. זה אמור להיות פשוט.
• 2. להצביע על הקשרים עם ההון והשחיתות הפוליטית של חברי הקואליציה ולהראות איך הם הופכים את החיים שלנו לקשים יותר ויקרים יותר.

הפוליטיקאים באופוזיציה צריכים לדבר על המספרים בצורה ברורה. הם צריכים להראות שנתניהו מקושר למיליארדרים ומולטי-מיליונרים ואין לו בעיה לקבל מהם הטבות כאלו ואחרות. הם צריכים להראות שזה על חשבונם של האזרחים שמשלמים מיסים.

במקרה הישראלי הם גם צריכים לדבר לאזרח הממוצע על כך שהפוליטיקאים החרדים והמתנחלים מנצלים את ראש הממשלה שנאשם בפלילים כדי לגזול מהציבור את הרווחה שלו ואת החינוך של ילדיו אבל גם להאשים אותם - בצדק רב ועם מספרים קיימים - בכך שהם מעלים את המחיר של ירקות, דגים ובשר - כדי שיהיו יותר ישיבות והתנחלויות.

כן, הרטוריקה צריכה להיות פשוטה, אגרסיבית וברורה: ההחלטות של הממשלה וההטבות שהם נותנים לחברים העשירים ולמגזרים שלהם הופכות את החיים שלך, אזרח יקר, לרעים יותר.

שוב, ההפיכה המשפטית, כשירות הפוליטיקאים בקואליציה - ואפילו המעורבות שלהם בהתחזקות החמאס וחוסר היכולת שלהם לתפקד בשבועות שאחרי השבעה באוקטובר - לא משנות לאדם הממוצע. לצערנו.

ב-2025 משפחה ממוצע בישראל תשלם כ-2,000 שקל יותר על מוצרים בגלל מע"מ; כ-300 שקל יותר על חשמל; כ-100 שקל יותר על מים; כ-700 שקל יותר על ארנונה; כ-250 שקל יותר על מס בריאות; כ-720 שקל יותר על ביטוח לאומי וכנראה עוד כמה מאות שקלים על תחבורה ציבורית.

האופוזיציה חייבת להצמיד את ההתייקרויות האלה לקואליציה ולדבר על איך הם יצליחו להוריד את המחירים (ניהול תקין ולא מושחת תחילה). זו, בעצם, הדרך היחידה שלה חזרה לשלטון.