אחת לפרק זמן מצמידים על יצרני המזון הפרטיים את אות הקלון ומאשימים אותם בתחלואי המשק, יוקר המחייה ובהתעללות באזרחים. עוד רגע ותוקם ועדת חקירה ממלכתית למחדלי ענף המזון רק כי אחת היצרניות העיזה שוב להעלות מחירים ואחריה האחרות.
אז לפני שמתנפלים בקצף שצף תחילה לעובדות. לפי נתוני איגוד המזון בהתאחדות התעשיינים מדד תפוקת המזון עלה מתחילת השנה ב-2.4% בלבד. אם מביאים בחשבון את המחיר הקמעונאי מדובר בעלייה של 3.9%. בהתחשב בעליית המדד ב-2024 (כ-3.5%) זאת עלייה ריאלית אפסית.
הנהלת אסם נסטלה זינקה השבוע ראש לבריכה ללא מים והודיעה שבעקבות ההתייקרויות במחירי חומרי הגלם והאריזה, עלויות ייצור ועלויות לוגיסטיקה הם נאלצים לעדכן חלק מהמוצרים כמו קפה, שוקולד ומאפה, קטשופ ורטבים ב-2.2% בממוצע.
מסיבות דומות העלו מחירים גם שטראוס יוניליוור ואולי בדרך גם דיפלומט. אלא שממש עם אישור התקציב השבוע פצחה הממשלה בפסטיבל העלאות מחירים במוצרים הנמצאים באחריותה הישירה. החשמל והמים יתייקרו ביותר מ-3%, וגם הארנונה, המע"מ, התחבורה הביטוח לאומי ומס בריאות.
השפעתם של אלה על הצרכן דרמטית הרבה יותר ומביאה לייקור ההוצאה המשפחתית השנתית בכ-2,500 שקל בשנה. ממשלת נתניהו שבה ומוכיחה כל פעם מחדש שאין לה עניין או זמן לטפל ביוקר המחייה. זאת הסיבה שאין לה את האומץ או ההצדקה לבקר את מדיניות יצרני המזון.
איזה כיף היה לו נתניהו היה מגניב לשופטים במהלך עדותו בבית המשפט פתק שנקבעה לו למחרת ישיבת דחופה של קבינט יוקר המחייה והוא לא יוכל להעיד.
אבל אפשר גם אחרת. בתקופת משה כחלון כשר אוצר ידע להפוך שולחן אם אחד הקונצרנים כמו אוסם העז להודיע על העלאת מחירים.
יו"ר הדירקטוריון דן פרופר זומן מידית ללשכת כחלון שדפק על השולחן והוזהר מההשלכות השליליות של המהלך זה. פרופר ביטל את ההעלאה לאחר שהובטח שהממשלה תפעל להורדת עלויות היצרנים.
כחלון יכול היה להרשות לעצמו לאיים כי הוא עצמו נהג באחריות תקציבית פעל ללא לאות להורדת יוקר המחייה. המהלך הבולט שעשה היה הורדת המע"מ מ-18% ל-17% עד שהגיע בצלאל סמוטריץ' והעלה אותו בחזרה.
ומי היה מנכ"ל האוצר בתקופת כחלון? שי באבד המשמש כיום כנשיא קבוצת שטראוס. באבד רואה את המתרחש וצוחק בליבו. הוא מבין שסמוטריץ' אינו כחלון ושאם יקפיץ מחירים אף שר לא יתרגש ואחרי מספר כותרות בעיתון הביקורת תחלוף.
לכן כל עוד הממשלה חוגגת, אין לה יכולת אמתית לבוא בטענות או בדרישות לסקטור הפרטי, למעט מהלכים כדי לצאת ידי חובה כמו של שר הכלכלה ניר ברקת. היצרנים מצדם פועלים לפי שיקולים כלכליים כפי שמצופה מהם מבעלי המניות.
חבל שהממשלה לא סופרת באופן דומה את בעלי המניות שלה שהם הציבור הרחב. אז מה ניתן לעשות כדי לצמצם את ההוצאה על מזון? הממשלה חייבים לפעול כדי להגדיל את שקיפות המחירים ולהגדיל את נגישות הצרכנים למידע.
אבל מה ששר הכלכלה שוקל לעשות זה לבטל את חובת סימון המחירים בסופרמרקטים. סימון המחירים נועד לאפשר לצרכנים להשוות מחירים בזמן אמת ולא רק בקופה. מהלך כזה שקול בדיוק לחולה עם חום גבוה המנסה למדוד חום עם מכשיר שלא מראה מה הטמפרטורה.
סימון מחירים יאפשר לצרכן לרכוש מוצרים דומים (מותגים פרטיים של יצרן הבית) גם אם לא מדובר במותגים בעלי שם עולמי. רשת קרפור החזירה השבוע למדפים את שמן הזית של המותג הפרטי. מבחינת הרשת אין סיבה לשלם עבור מוצר באיכות דומה יותר מ-30 שקלים לבקבוק.
כתרופת הרגעה מוכרים לנו את הרפורמה "מה שטוב לאירופה טוב לישראל" אבל זה מטעה. מספרים שניתן לייבא מוצרים עם תקינה פחות מחמירה, אלא שהמהלך לא נוגע למוצרי בריאות. וחוץ מזה יבואנים משאירים את מרבית הרווח ובכיס ולא מגלגלים את מלוא החיסכון לצרכן.