ראש הממשלה ייעדר מפעילות שוטפת (למעט גיוס החירום לכנסת) כשבועיים בגלל ניתוח להוצאת הערמונית. נאחל לו החלמה מלאה אבל אין לו ממה לחשוש. הרופאים הוציאו לו את הערמונית ואנחנו הפראיירים מוציאים לו את הערמונים מאש.
אני מדבר על המחירים. אין ויכוח שיוקר המחיה מכה בכל משפחה ועל כך מדברים באין סוף תכניות טלוויזיה, בעיתונות וברשתות. כולם מכירים בעל פה את רשימת הגזירות. גם החישובים שהגזירות מגלחות כעשרת אלפים שקל למשפחה לשנה בשלוש השנים הקרובות כבר מוכרים.
אז מדוע ההמונים לא יוצאים לרחובות ומבעירים צמיגים? ולמה הם מתייחסים לגזירות כאלה מכה בלתי נמנעת משמיים? בימים לא רחוקים זה לא היה כך.
מקוטג' ועד למחירי הדיור
לפני האסון ה-7 לאוקטובר ועידן המהפכה המשפטית, ארגוני העצמאים בראשות עו"ד רועי כהן יצאו להפגנות רחוב סוערות על הרבה פחות. למשל מחו על הפגיעה גם אם המדובר היה בעניין "פעוט" של הכרה לצורך מס בהוצאות רכב מסחרי.
לפני יותר מעשור, זמן קצר אחרי כניסת נתניהו לקדנציה השנייה נרשמו סדרת מחאות רחבות היקף: מחאת האוהלים על מחירי הדיור, מחאה הבנזין על ייקור הנוזל היקר ומחאת הקוטג' שחצה את מחיר ה-6 שקלים בחסות תנובה ושטראוס. בהשוואה לגזירות 2025 אלה נראו משחק ילדים.
והיתה לנו גם את ההסתדרות שאיימה להשבית את המשק והגיעה להישגים לא רעים. אני נזכר בשביתות הרכבת, סגירת נמל התעופה בן גוריון ועוד. יו"ר ההסתדרות מסתפק כיום באיומי שביתה וגם זה לא בענייני מיסים ויוקר מחייה.
אז איפה כולם כשצריך אותם? התשובה היא שהכניסו אותנו בערמומיות רבה למלכוד. ראש הממשלה סידר לנו את ההפיכה המשטרית ואחריה מלחמה שאורכה כאורך זקנו של יצחק גולדקנופף. וחוץ מזה יש את עניין החטופים שלנתניהו אין את האומץ להחזירם.
להתחייבותו להחזרת החטופים יש להתייחס כמו להבטחותיו להקמת ועדת חקירה ממלכתית ולאי העלאת מיסים. אם החטופים יוחזרו והמלחמה תסתיים, מחאות יוקר המחייה יתחדשו ובמקרה הגרוע מבחינת נתניהו הממשלה תיפול. איתמר בן גביר הוכיח השבוע שהוא לא לוקח שבויים.
לכן נתניהו וסמוטריץ' מנצלים את המצב בשיא הציניות הפוליטית. "בזכות" המלחמה וההפיכה המשטרית, ההפגנות ותשומת הלב מופנים ובצדק לגורל החטופים, ההרוגים, הפצועים וגורל הדמוקרטיה. יש מספיק הפגנות לכולם אבל ליוקר המחייה לא נשאר.
פעם צעקו "לחם עבודה" והיום מילים אלה לא נאמרות אפילו בלחישה. הגיע הזמן שהנשיא יצחק הרצוג ירד מהאולימפוס וישמיע את דברו על יוקר המחייה.
הלוואי שבאופוזיציה היו מפגינים (תרתי משמע) תשומת לב למחירים בסופרמרקטים, מחירי הבנזין ועוד. לנשות האופוזיציה אין טענות. ח"כ נעמה לזימי (המחנה הדמוקרטי), אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי) מירב בן ארי (יש עתיד) ומירב כהן (יש עתיד) הן צדיקות בסדום.
אבל צריך עוד מאלה כמו אביגדור ליברמן לדוגמה. יאיר (איפה הכסף) לפיד חייב להתמקד הרבה יותר ביוקר המחייה. יש לו כישרון רטורי שראוי לנצלו לנוכח חומרת המצב. יו"ר המחנה הדמוקרטי יאיר גולן שיודע להטריף את מכונת הרעל בנושאים ביטחוניים חייב קורס מזורז במבוא לכלכלה. ובני גנץ? הוא ימשיך לפנק לפנק ולפנק את נתניהו.