עובדי בנק לאומי - בראש מקבלי השכר במערכת הבנקאות

בנק דיסקונט ירה את יריית הפתיחה כאשר הודיע השבוע על הסכם השכר שנחתם עם ועד העובדים שלו, ולפיו יקבלו עובדי הבנק תוספת שכר של 3.5% בממוצע בגין השנים 2002-2001 ותוספת של 0.5% כמקדמה על חשבון תוספת השכר שתשולם להם בגין 2003. "עכשיו תהיה מהומה של הוועדים בכל הבנקים", אמר אתמול בכיר במערכת הבנקאות.



בענף הבנקאות הכלל ברור: כשוועד של בנק אחד מצליח להשיג הטבה מסוימת לעובדים שלו, מיד חייבים הוועדים של הבנקים המתחרים לדווח לעובדיהם על הישג דומה. הוועד של לאומי היה מתון יותר מזה של דיסקונט, ולא במקרה. ועד עובדי לאומי הסכים לוותר על תוספת קבועה של 5.8% לשכר, והסכים לכך שהעובדים יקבלו מענק חד-פעמי של 2-0 פעמים מהשכר - כל עובד יקבל לפי המלצת מנהליו.



בבנק טוענים כי בעקבות דיונים עם העובדים הפנים הוועד את המצב הקשה של המשק בכלל ושל הבנק בפרט, והסכים לוותר על ההעלאה. עיון בדו"חות הכספיים השנתיים של הבנקים מגלה מדוע החליטו עובדי לאומי להתאפק הפעם: הם עומדים בראש מקבלי השכר במערכת הבנקאות. לאומי מוציא על כל עובד שלו בממוצע 259.4 אלף שקל בשנה, ואילו בדיסקונט כל עובד עולה לבנק 252 אלף שקל בשנה.



בניגוד לבנקים אחרים, בנק לאומי ניהל עד לפני שלוש שנים את כספי הפנסיה של עובדיו בעצמו ולא באמצעות אחת מקרנות הפנסיה. בקרן של הבנק, כמו בקרנות פנסיה אחרות, נצברו גירעונות שהיום הבנק נאלץ לסבסד. המשמעות היא שעלותו של כל עובד לבנק גדלה. כך קרה שעלות עובד בלאומי היתה ב-2002 הגבוהה מכל הבנקים. ב-2001 המצב היה שונה - אז הבנק ששילם את השכר הגבוה ביותר היה דיסקונט, עם 274 אלף שקל לעובד בממוצע.



השוואת עלות השכר בין הבנקים אינה מדע מדויק משום שמרכיבי השכר משתנים מבנק לבנק. ואולם, נתון זה מאפשר לנסות לתאר באופן גס את המגמות. מהדו"חות השנתיים עולה כי בפועלים, בלאומי ובדיסקונט נרשמה ירידה של עלות השכר ב-2002 בהשוואה ל-2001. בבינלאומי נשמרה יציבות ובמזרחי נרשמה עלייה קלה. הסיבות העיקריות להוצאות הפחותות הן שחיקה ריאלית של השכר עקב האינפלציה הגבוהה ותוספות השכר הנמוכות וכן שינוי תמהיל העובדים.



הבנקים מיישמים בשנים האחרונות תוכניות פרישה מרצון (במקרה של הפועלים גם פיטורים) של מאות עובדים. על פי רוב, העובדים שנפלטים הם ותיקים בעלי שכר גבוה. במקומם שוכרים הבנקים כוח עבודה צעיר ויעיל יותר, וחשוב מכל: זול יותר.



מבין הבנקים הגדולים, דווקא הפועלים, הגדול ביותר, מדווח על עלות שכר לעובד הנמוכה ביותר: 236 אלף שקל בשנה, ירידה בכ-13.5% לעומת עלות השכר ב-2001. הירידה הגדולה נובעת משתי סיבות: האחת היא שב-2001 קיבלו עובדי הבנק בונוסים גדולים, עקב הרווח הגבוה של הבנק, קרוב למיליארד שקל; הסיבה השנייה היא העדר הסכם שכר בבנק (בימים אלה מתקיימים דיונים בין הוועד להנהלה על הסכם זה).



הפיטורים בפועלים ישנו את מצבת כוח האדם של הבנק, אך לפי שעה היה מספר העובדים הממוצע בבנק 9,286 - גבוה ב-34 מ-2001. הפועלים התייעל בשנה שחלפה, ויחס הכיסוי שלו (בין הכנסות תפעוליות להוצאות תפעוליות) עמד ב-2002 על 60.3%, לעומת 59.2% ב-2001.



הבינלאומי הוציא על עובד ממוצע ב-2002 כ-243 אלף שקל בשנה, מעט יותר מהפועלים ובדומה להוצאה שלו ב-2001. מספר העובדים בבנק ירד ב-2002 ב-314, והוא מסתכם ב-2,499. הבינלאומי יעיל יותר מהפועלים ויחס הכיסוי שלו ב-2002 היה 61.4%.



בנק דיסקונט הצליח ב-2002 להוריד את עלות השכר לעובד בכ-8% ל-252 אלף שקל לעובד לשנה. עם זאת, עדיין מדובר בבנק הפחות יעיל במערכת עם יחס כיסוי של 48.6% ב-2002, לעומת כ-50% ב-2001. מספר העובדים בדיסקונט ירד ב-93 ל-5,321.



למרות נסיגה קלה בשנה האחרונה, המזרחי הוא עדיין הבנק היעיל במערכת. יחס הכיסוי שלו עמד ב-2002 על 62%, לעומת 64% ב-2001. גם הוצאות השכר עלו במקצת: מ-247 אלף שקל ב-2001 ל-251 אלף שקל ב-2002. הבנק הפחית את מספר העובדים שלו ב-58, ל-2,721. אם בודקים את סך הרווח הנקי ב-2002 ואת מספר העובדים, מגלים שכל עובד במזרחי תרם כמעט כפליים מעובד של הפועלים ולאומי, זאת תוך הסתייגות לפיה 2002 אינה שנה מייצגת.



במערכת הבנקאות כבר תוהים כיום כיצד ייראו הדברים בסוף 2003. העובדים וההנהלה מבינים כי ככל הנראה לא מדובר בשנת מפנה מבחינה כלכלית ורמת הרווחיות הנמוכה עלולה לחזור על עצמה גם בשנה זו. ואולם, לאחר השחיקה בשכרם ב-2002 צפויים הוועדים לשוב ולדרוש העלאות שכר.



הבנק קטן, שכר המנכ"ל עולה



בשבוע האחרון נסערים מנכ"לי הבנקים במיוחד. מעיון בדו"חות השנתיים שפורסמו עולה נתון מעניין: גובה השכר של מנכ"לי הבנקים אינו נמצא ביחס ישר לגודל הבנק שהם מנהלים. עלות שכרו של אלי יונס, מנכ"ל הפועלים, הבנק הגדול במדינה, עמדה ב-2002 על 2.74 מיליון שקל. עלות שכרה של גליה מאור, מנכ"לית בנק לאומי, השני הגודלו, היתה דומה: 2.7 מיליון שקל.



ואולם עלות שכרו של גיורא עופר, מנכ"ל הבנק השלישי בגודלו - דיסקונט, היתה ב-2002 כ-3.9 מיליון שקל (שכר גבוה גם אם הוא כולל "מענק הסתגלות" חד-פעמי). הגדיל לעשות ויקטור מדינה, מנכ"ל בנק המזרחי, הרביעי בגודלו במערכת, שעלות שכרו ב-2002 היתה 4.9 מיליון שקל. דוד גרנות, מנכ"ל הבנק החמישי במערכת, הבינלאומי, הסתפק ב-3.1 מיליון שקל - יותר מיונס ומאור.



במערכת מסבירים את התופעה התמוהה בכך שמי שמתבקש לנהל בנק בינוני או קטן נוטל על עצמו סיכון גדול יותר מאשר מי שנותר בתפקיד בכיר באחד משני הבנקים הגדולים.



עלות שכרם השנתי של מנכ"לי הבנקים



גליה מאור, לאומי



2.7 מיליון שקל



אלי יונס, הפועלים



2.7 מיליון שקל



דוד גרנות, הבינלאומי



3.1 מיליון שקל



גיורא עופר, דיסקונט



3.9 מיליון שקל



ויקטור מדינה, המזרחי



4.9 מיליון שקל