פסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בתל אביב מעלה לדיון סוגיות עקרוניות בתחום זכויות היוצרים, כשהוא מתמקד ביצירות גרפיטי המוצגות במרחב הציבורי. שני אמני רחוב, יונתן כוכבא ומרב טבק (בשם בעלה המנוח, דמיאן טבק) הגישו תביעה נגד צלמת, בטענה שהפרה את זכויותיהם כאשר צילמה 8 יצירות שציירו, שיווקה אותן ומכרה אותן ללא אישור.
האמנים טענו כי הצלמת צילמה את יצירותיהם, הדפיסה אותן, ומכרה אותן במסגרת פעילות עסקית. כמו כן, נטען כי הצלמת ביצעה שינויים ביצירות, מחקה את החתימות של האמנים, ואף ייחסה לעצמה את היצירות בפרסומיה. למרות שעל פי החוק הפיצוי המקסימלי על כל הפרה הוא 100,000 שקלים, האמנים דרשו פיצוי מוקטן בסך של 400,000 שקלים לכל ההפרות כדי לחסוך בעלות אגרת בית המשפט.
הצלמת טענה מצידה כי מדובר ביצירות גרפיטי חסרות ערך אומנותי, שאינן ראויות להגנת זכויות יוצרים, ושהיצירות הינן חלק מהמרחב הציבורי ולכן עומדות תחת חריגי "שימוש מותר" בחוק זכויות יוצרים. בנוסף טענה שלא הייתה לה כל דרך לדעת מי יצר את היצירות. עוד טענה כי היא רק שיתפה את הצילומים ברשתות החברתיות, מבלי להפיק מהם רווחים.
בית המשפט פסק לטובת אמני הגרפיטי, וקבע כי יצירות אמנות רחוב, גם אם הן נוצרו במרחב הציבורי, אין בכך כדי להפחית מערכן האמנותי ומהיותן יצירה. בית המשפט אף הדגיש שאמנות הרחוב נתפסת היום כשלב של התפתחות האמנות מעבר לגבולות המסורתיים של המוזיאון והגלריה אל המרחב הציבורי, ולכן מוקנית לה ההגנה שמעניק חוק זכות יוצרים.
בפסק הדין נזכר אף פסק דין אמריקאי, הידוע כפרשת Pointz5, ובו חויב בעלים של שטח פרטי שהרס קירות שעליהם ציירו אמני רחוב, לפצות אותם בלא פחות מ- 6.75 מיליון דולר. בית המשפט קבע שגם יצירות רחוב יכולות לקבל מעמד מוכר בחוק של יצירות אמנות, ובכך להיות מוגנות מפני הרס. גם בגרמניה, ובאנגליה רואים בתי המשפט באמנות רחוב יצירות אמנותיות ברות הגנה.
בית המשפט דחה את ניסיונה של הצלמת להתגונן בטענה שניתן לעשות שימוש ביצירות שנמצאות במרחב הציבורי, וקבע שהחוק מאפשר לעשות שימוש ביצירות שממוקמות בקביעות במקום ציבורי, רק כאשר מדובר ביצירות אדריכליות, פיסול או אמנות שימושית המהוות חלק מהנוף. לדעת ביהמ"ש ביצירות רחוב לא מתקיים כל תפקיד פונקציונלי, לעומת עמוד תאורה מעוצב למשל, ולכן לא ניתן לסווג אותה כיצירת אמנות שימושית.
בפסק הדין נקבע גם כי הצלמת לא רק עשתה שימוש מפר בזכויות היוצרים של האמנים, אלא גם פגעה בזכויות המוסריות שלהם, כאשר שינתה את היצירות, מחקה את חתימותיהם של האמנים וייחסה אותן לעצמה. גם אם הייחוס לעצמה לא נעשה במכוון, בית המשפט קבע שמה שחשוב הוא הרושם שנוצר מהפרסום. ולכן מדובר גם בהפרות הזכות המוסרית לקרדיט - זכות הייחוס.
לטענתה של הנתבעת על כך שלא יכלה לאתר את האמנים, ביהמ"ש קבע כי נכון שאמני הרחוב שומרים על אנונימיות באופן מכוון, ויצירות אלה נחשבות על פי החוק ל"יצירות יתומות". יחד עם זאת יש לנהוג על פי ההסדר הקבוע בחוק לגביהן ולפעול ב"שקידה סבירה" לאיתור היוצר, פרסום בעיתונים יומיים, הותרת כתובת לפניה של היוצר ותשלום תמלוגים.
במקרה זה בוצעו מספר הפרות: שימוש מסחרי שהצלמת עשתה באמצעות מכירות של צילומים שצילמה את ציורי הרחוב ללקוחות, לבתי מלון וכדומה, ביצוע שינויים בחלק מהיצירות על ידי הוספת או הסרת אלמנטים על דעת עצמה, והעובדה שהצלמת הסירה את סימני ההיכר של האמנים.
בית המשפט התייחס לכל יצירה ויצירה בנפרד ופסק לכל אחת מהיצירות סכום פיצוי שונה בין 10,000 ל-35,000 שקלים, המתייחס להיקף ההפרה, למהותה ולשיקולים נוספים אחרים. בסך הכל קיבלו האמנים פיצוי של 130 אלף שקלים בגין הפרת זכויות היוצרים שלהם.
פסק הדין מהווה צעד חשוב בהכרה בזכויות יוצרים על אמנות רחוב, ומחדד את הכרתה של אמנות הרחוב כיצירה ברת הגנה, ואת האיזון בין הזכות של הציבור ליהנות מאמנות במרחב הציבורי לבין זכותם של היוצרים על יצירותיהם. פסק הדין קובע תקדים שעשוי להשפיע על יחסה של המערכת המשפטית לאמנות רחוב ולמעמדה החוקי בעתיד.
הייתי שמחה לראות את המשך המגמה ויחד עם זאת, כעו"ד שמייצגת יוצרים רבים, במרבית המקרים בהם ניכר יחס מחפיר ואף מזלזל ליצירות מחד, אל מול ניצולן המסחרי מאידך, לדעתי ראוי לפסוק סכומי פיצוי גבוהים יותר על מנת לגרום להרתעה יעילה.
הכותבת עו"ד גליה מלוברוצקי, בעלת משרד עורכי דין שמתמחה בזכויות יוצרים.