בתחילת קיץ 2023 ערך צה"ל תרגיל אירוע רב־נפגעים. חייליו של תא"ל צחי חפץ, קצין משאבי אנוש וראש חטיבת הנפגעים של צה"ל, שהיה אז בשלהי שירותו, הכינו ארונות קבורה מקרטון והתאמנו על שרשרת הטיפול בחלל עד הבאתו לקבר ישראל. אמרו לו אז שהיקף הנפגעים שעליהם התאמנו מוגזם. אף אחד לא תיאר לעצמו מה צפוי לקרות בתוך שלושה חודשים.
באוגוסט באותה שנה הוא השתחרר אחרי 32 שנות שירות אינטנסיביות, שבמהלכן זכה בחמישה פרסי הצטיינות. הוא הספיק לעשות שתי קפיצות לחו"ל, עד השבת ההיא, שבה התעורר מוקדם והתחיל להעמיס על האוטו ציוד להטסת טיסנים, כמו שהוא עושה כל שבת, עד ששמע את האזעקות.
"הבן הגדול היה מילואימניק טרי, והצעיר יותר לוחם בקומנדו", נזכר חפץ, כיום ראש קרן הסיוע לאנשי המילואים. "אמרתי לו: 'לך תלבש מדים, תיכף תקבל טלפון'. לא עוברות כמה דקות, והמ"פ מקפיץ אותו לצו 8 הראשון בחייו והוא נעלם לחודש - והבן השני אחריו. עד 10:00 שלושתנו כבר לא היינו בבית. אני יצאתי לכיוון השלישות ברמת־גן, התקשרתי לראש אכ"א ואמרתי לו: 'אני כאן'. בשלושת השבועות הראשונים נכנסתי לפעילות עם מחליפתי בתפקיד, וקיבלתי אחריות על הקבורה בחירום".
התרגיל שערך פחות מארבעה חודשים קודם לכן, הפך למציאות הזויה כמעט. "הייתי במרכז ההלוויות - זה שיוצר את הקשר עם המשפחות, מתאם בין הליכי הזיהוי לקבורה, עם כל השרשרת הלוגיסטית, כולל הטקס, משמר הכבוד וניהול ההלוויה כהלכתה. ביום הראשון בלילה נסעתי למחנה שורה עם משפחה שנתקלה בקושי בתהליכי הזיהוי, ועשינו שם מהלך כדי שיאמינו שמה שנאמר להם הוא אמת. בשלושת הימים הראשונים ערכנו 80 הלוויות ביום, מספר בלתי נתפס".
איך מתמודדים עם עומס רגשי כזה?
"הרבה בגרות, ניסיון והבנה שאתה עושה משהו שהוא הרבה יותר גדול ממך. אחריות ברמה הלאומית. כל אחד לקח על עצמו הרבה מאוד. אנשים מעולים עזבו הכל מאחור ורצו לבסיסים, באו ואמרו 'רוצה אני' - וזה מחמם את הלב. אנשי המילואים צבאו על הבסיסים, וזה מדהים, זה החוזק שלנו".
אחרי שהחלק המשמעותי בעבודתו הסתיים, פנה ראש אכ"א לחפץ וביקש ממנו להקים את קרן הסיוע לאנשי המילואים, שהפכה מאז לגב התומך של מאות אלפי משפחות בישראל. "נפגשנו לכמה דקות כדי להבין את המשימה. לא חשבתי שזה ייקח כמעט שנה ושלושה חודשים. חשבנו אז שעד פברואר הלחץ יירד. אבל גם פה החיים חזקים יותר, וככל שהמילואימניקים משרתים יותר זמן, הצרכים שלהם משתנים".
"קשובים באמת"
הוא בן 51, נשוי פלוס ארבעה, נולד בקריית שמונה יום לפני הפסקת האש של מלחמת יום הכיפורים, ושם העביר 32 שנים מחייו. במלחמת לבנון השנייה עבר עם המשפחה לאילת, ומשם עברו לרחובות, שם הוא מתגורר כיום. בתקופה הקצרה שנשם אזרחות, חשב לאן הוא רוצה לקחת את הידע שצבר בתחום משאבי האנוש, בדגש על צמצום בירוקרטיה.
"עשינו מהלכים משמעותיים של מעבר מטפסים וניירת לדיגיטציה מוחלטת, ת"ש בכף היד, חוויה דיגיטלית של הפרט, עם רוח גבית חזקה מהרמטכ"ל וגיבוי של חטיבת ההגנה בסייבר", הוא מספר. במקום "לעשות לביתו" בחברת הייטק גדולה או בתאגיד בינלאומי, הוא התמסר לחלוטין למילואימניקים.
הקרן להוקרה, סיוע ותגמול לחיילי המילואים הוקמה בהחלטת ממשלה בסוף אוקטובר 2023, על מנת להעניק סיוע למשרתים במילואים בגין נזקים כלכליים שנגרמו להם ולבני משפחתם עקב השתתפותם בלחימה, או עקב קריאתם לשירות מילואים בהתראה קצרה. עד 18 בדצמבר חילקה הקרן 6 מיליארד שקל.
מלבד סיוע לעצמאים, לסטודנטים ולמובטלים משרתים, יכולים המילואימניקים לקבל טיפול רגשי, זוגי, ובין השאר גם פיצוי חד־פעמי על תקלות בבית בגובה של 500 שקל, החזר על בייביסיטר ועל פנסיון לכלבים.
"די מהר הבנו שהבעיות של 1 בדצמבר לא יהיו דומות לאלו של פברואר", מסביר חפץ. "מה שהעסיק את הסטודנטים בתחילת המלחמה היה החוזה שסגרו לקראת שנת הלימודים על דירה, שאפילו לא הספיקו להיכנס אליה. בני ובנות הזוג של המילואימניקים קיבלו את השירות בהבנה, אבל אחרי חודשיים זה הפך ליותר ויותר קשה. ואותו דבר עם המעסיקים".
מאיפה התחלת?
"היו קרנות סיוע בצוק איתן ובשומר חומות, אבל שתיהן החזירו כסף למדינה. החלטת הממשלה הראשונה תקצבה את הקרן ב־70 מיליון שקל. עלינו לאוויר ב־14 בנובמבר עם מערכת דיגיטלית והתחלנו לעבוד מסביב לשעון. קבענו שלושה עקרונות: פשטות, היד פתוחה והלב רחב, ואנחנו מאמינים לאנשי המילואים. תקציב היה, תפיסת הפעלה הייתה ועקרונות יש. החלטנו לתת למילואימניקים יחס אישי. הרמנו טלפון כמעט לכל העצמאים, שסבלו מאוד בגלל שלא היה מתווה פיצויים. אבל ברגע שהתקבלה ההחלטה על שני מתווים, של צה"ל ומס רכוש, עמדנו בפני עומסים עצומים. עד היום יש לי 200 עובדים. ברשות המיסים מאוד עזרו לנו. אנשי הביטוח הלאומי ומס הכנסה היו איתי בקרן. עבדנו בשיתוף פעולה מלא".
עד היום, ולמרות ההבטחות, החוב שצברו עצמאים שלא באשמתם בביטוח הלאומי עדיין לא בוטל.
"זה תוקן ונמצא בתהליך".
היו תלונות ממילואימניקים שקיבלו מכם תשובות שליליות לטיפולים שהבטחתם לכסות.
"מי שקיבל תשובה שלילית, או שהוא לא זכאי או שהגיש קבלות לא קבילות. הקלנו ברמה מטורפת בכל מה שאפשר. אפשר לקבל החזר על בייביסיטר, 3,000 שקל בחודש, בלי בירוקרטיה בכלל. אני חייב איזושהי אסמכתה כדי לשלם, אז תגידו לי מי המטפלת ותראו שהעברתם לה כסף בביט. אם בהתחלה ביקשנו הצהרה של המטפלת, אחר כך הסתפקנו בהצהרת המקבל. אנחנו באמת משתדלים להיות קשובים, אבל כשאתה מטפל בעצמאי שמבקש החזר של 400־300 אלף שקל, זה כבד. ב־90% מהמקרים הכל תקין, אבל יש מקרים שבהם אין מספיק מידע, או שהמידע לא תואם את זה של רשויות המס".
עסקים שהוקמו לפני המלחמה נפגעו אנושות.
"כולם נפגעים. נתנו מענה לעסקים בצמיחה ולעסקים עונתיים, כאלה שלא נכנסים לרובריקות המקובלות. שתביני לאן זה הגיע: יש אנשים לובשי מדים שיושבים מול המערכות הממוחשבות של רשות המיסים עם איש רשות המיסים, דבר שלא נעשה קודם. נציגים של הרשויות האזרחיות יושבים אצלנו. נתנו מענה על הוצאות קבועות בסטארט־אפים, לעסקים חדשים שאי אפשר היה להשוות אותם לשנה קודמת, חשבנו על כל פרמטר כדי לתת מענה. רוב העצמאים שפנו מוגדרים כעסקים קטנים ובינוניים, ואני אומר לך שנניח שהמחזור שלהם היה אפס - הפיצוי שקיבלו גבוה מ־25 אלף שקל, כולל ביטוח לאומי.
"היום, אם עשית שלושה חודשים מילואים, אתה מקבל פיצוי בגין אובדן מחזור עליהם ועל עוד ארבעה וחצי חודשים אחרי המילואים, וחוץ מזה תקבל את המשכורת שלך. אם יש למישהו בעיות, יש לנו צוות שלם ב'מרכז 360' של מיצוי זכויות, ואנחנו נמצאים כאן כדי לפתור בעיות".
"חייבים עוד סד"כ"
חפץ לא מנסה להתייפייף ומודה שיש עוד לא מעט אתגרים לא פשוטים. אחת הסוגיות שעדיין לא נפתרו היא הטיפול במשפחות של גרושים וגרושות. "אחד הצדדים במילואים והשני מטפל בילדים ולא מקבל עזרה בכלל. אנחנו עובדים על מתווה שיתקן את זה. גם עם העומס אנחנו משתפרים. ברוב המוחלט של הנושאים אנחנו בוחנים פניות מלפני שלושה שבועות עד חודש. יש פער גם עם עצמאים שיכולים לבקש פיצוי על אובדן מחזורים חצי שנה מהשחרור. ב־75% מהמקרים המערכת עושה חישוב אוטומטי. ביתר יש משהו שלא הסתדר, כי אנשים גויסו שוב וצריך שיד אדם תטפל בהם. זה לוקח יותר זמן.
"אנחנו עומדים על יותר מ־300 אלף פניות, ובחלק מהמקרים מדובר בסבב רביעי וחמישי של גיוס. הרעיון המסדר הוא שאנחנו איתם. יש תקציב, לא מעניין אותנו כמה נשאר בקופה. יש רציפות ומענה כמעט לכל דבר. אם מילואימניק עזב הכל בחו"ל והגיע לארץ, נממן לו כרטיס טיסה, ניתן לו לישון במלון ונביא לכאן את המשפחה שלו לביקור אחרי כמה חודשים. אלו דברים שלא עלו על דעתנו בסוף אוקטובר".
איך מסייעים עם השחיקה, אחרי כל כך הרבה זמן בלחימה?
"זיהינו ארבעה מעגלים שמשפיעים על המילואימניקים: משפחה, בת או בן זוג, הידיעה שבעורף הכל מטופל, והמעסיק והקריירה. הקמנו דסק שעובד סביב זה וכולל 250 מנטורים חיצוניים שמסייעים למי שצריך, ויצרנו בורד של מעסיקים שאנחנו עובדים איתם - דבר שלא היה קודם. בנוגע לקשר עם ראשי הרשויות והמועצות - המילואמניקים יצאו מהקהילה וחוזרים אליה וצריך להקל עליהם: מרישום לגנים, חוגים, ארנונה ועד פינוי אשפה. גייסנו את עמותת עוגן כדי שתסייע בכל מה שקשור להכנת שיעורי בית, הסעות של ילדים לבית הספר ולפעילויות אחר הצהריים. בצבא הקמנו ועדות פרט פנימיות ביחידות, כשהמג"ד נותן דיווח על כל מילואימניק והצרכים שלו, בעיה בעבודה, צורך בסיוע כלכלי. זה שינוי אדיר בגישה ולקיחת אחריות טוטאלית.
"עם הסטודנטים הבעיות הלכו והתפתחו ככל שחלף הזמן. הסיפור עם המל"ג היה לא פשוט, ואחרי התגייסות של בכירי המדינה גובש מתווה הקלות גם לשנה הבאה. נתנו מלגות ללוחמים ולתומכי לחימה. היישום באוניברסיטאות מורכב, אבל המגמה טובה. ממש עכשיו פתחנו תוכנית פר"ח, שבה יוכלו סטודנטים לתת שיעורים פרטיים לחברים שלהם, ופר"ח עבור ילדי אנשי מילואים במקצועות הליבה".
אבל על שכר דירה ששולם לשווא, אתם לא מפצים.
"קיבלנו החלטה שלא מפצים על אי־שימוש כי אין לזה סוף, וזה כולל שכר דירה וחדר כושר, אבל זה היה מזמן. נתנו מענקים שייתכן שכיסו חלק מהתשלומים האלו. באופן כללי, צריך להוקיר את חיילי המילואים ברמה הלאומית, בעיקר בקיצור בירוקרטיה והרחבת סל המענים. כדי שזה יקרה אנחנו צריכים את משרדי הממשלה, ואנחנו עובדים על לא מעט תוכניות שיפורסמו ברגע שיבשילו".
שאלתי את חפץ כמה זמן ימשיך לשרת במילואים בעצמו, והוא ענה בכנות שהוא פשוט לא יודע. "אני פה כל עוד אני מרגיש שאני תורם והמערכת זקוקה לי".
ואחרי סיום המלחמה? מה החלום שלך?
"אני צריך לנוח. אחרי 32 שנות שירות הבית חיכה כל כך לחופשת השחרור שלי, שהגיעה ממש בקטנה. לא השקעתי בזה יותר מדי מחשבה בינתיים, אבל הכיוון הוא המגזר הפרטי. הסיפור של המלחמה הולך להימשך עוד זמן וקרן הסיוע תמשיך לפעול שנה אחרי המלחמה, ואז העבודה רק תגדל. העסק חי ונושם ומחייב קשב".
וצה"ל זקוק לעוד חיילים, כשברקע חוק השתמטות מתגבש.
"צה"ל חייב עוד סד"כ. נשמח לטפל בעוד אלפי אנשי מילואים כדי להקל על אלו שנותנים הכל בשביל המדינה".