"אף פעם לא ראיתי את הקהילה היהודית במצב הזה", מודה אריאל קנדל, מנכ"ל עמותת קעליטה - ארגון הגג של עולי צרפת בישראל. מי ששימש בעבר כראש משלחת הסוכנות היהודית בצרפת מדבר בפחד אמיתי כשהוא מספר על "שינוי דרמטי מאוד מאז 7 באוקטובר. אין כמעט יהודי שאתה פוגש שלא מדבר איתך על האופציה לעשות עלייה. זה לא שלא דיברו על זה קודם, אבל עכשיו זה ביתר שאת".
מה השתנה? הרי הקהילה היהודית בצרפת חוותה לא מעט אירועים קשים.
"נכון, היו פה פיגועים - אבל תמיד הרגשת שזה עניין של מזל. להיות במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. לא הייתה מגמה כל כך מסוכנת".
קנדל מספר כי כמעט 50% מהצרפתים ענו בסקר שנערך ב־2024 כי טבח 7 באוקטובר אינו מעשה טרור אלא התנגדות - מה שהשפיע לא רק על תחושת הביטחון של התושבים היהודים אלא גם על היחס כלפיהם.
"האסלאם הקיצוני החל להיות פעיל מאוד באוניברסיטאות, ונוצר מצב שצעירים יהודים פוחדים ללכת לאוניברסיטה, הם מפחדים לקבל מכות", הוא אומר.
"הדבר הנוסף שקרה הוא השינוי הפוליטי. חברי הפרלמנט הצרפתי, במיוחד אלו מהצד השמאלי־קיצוני, הבינו כי מה שמתרחש בישראל עשוי להביא להם הרבה מצביעים, וראית שהחלו להשתמש בכל מה שקורה בעזה. בסופו של דבר, זה משפיע לרעה על היהודים ובהחלט מכניס את הקהילה למצב שלא ראינו לפני כן".
לא חוששים מטילים
מכיוון שאנחנו עסוקים כאן בצרות של עצמנו, הדיווחים הקטנים על פשעי שנאה שכוללים קללות ואלימות "קלה" אינם מדווחים כמעט בתקשורת, אבל קנדל מסביר שאין זה אומר שזה לא קורה כמעט מדי יום.
"יחסית למצב בישראל זה באמת כלום ושום דבר, אבל זה איום ונורא. האיחוד האירופי פרסם מחקר שגילה כי לפחות 15 אלף יהודים חוו בשנה החולפת תקיפות פיזיות ומה שנקרא 'הפחדה אנטישמית'. עוד עלה במחקר - שאינו קשור למדינת ישראל או לסוכנות היהודית, אלא מחקר אובייקטיבי לחלוטין של האיחוד - כי 80% מהמקרים אינם מגיעים לידיעת המשטרה כיוון שיש חשש משמעותי בקרב הקהילה להתלונן".
החשש מוצדק. הרשויות בצרפת זיכו לפני כמה שנים מחמת אי־שפיות אדם שרצח אישה על רקע לאומני, כיוון שהתגלה כי עישן ג'וינט לפני המעשה. "זה גרם לחוסר אמון ולפחד מחשש לנקמה", מסביר קנדל.
ובכל זאת, ולמרות הרצון והתעניינות הגדולה של יהודי צרפת בעלייה, רובם לא עושים זאת. מדוע? קנדל מסביר שמדינת ישראל לא בדיוק מעודדת את העלייה הזו. "בשבוע שעבר נפגשנו בצרפת עם קהילה מאוד גדולה בכמה אזורים כדי לעודד עלייה לירושלים - פרויקט שאנחנו מנסים לקדם בשיתוף עם ראש העירייה משה ליאון. אם בעבר היו שואלים בעיקר שאלות כלליות, היום יכולת לראות בפועל שיש התעניינות מטורפת ושאלות מאוד ספציפיות. ובכל זאת, אנשים חוששים".
נתונים שנחשפו בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בכנסת העלו כי מתחילת המלחמה נפתחו 30,763 תיקי עלייה לישראל מכל העולם, ובצרפת חל הגידול היחסי הגבוה ביותר - עם נתון של 5,657 תיקים שנפתחו - זינוק של 342% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. אלא שדווקא בתקופה הזו שר האוצר ומשרדו מעוניינים לקצץ דרמטית את סל הקליטה לעולים החדשים.
קנדל מסביר שהחשש מטילים הוא לא מה שמרחיק את העולים מצרפת, אלא הבירוקרטיה והקשיים שהמדינה מערימה. "הם לא מצפים שייתנו להם דירות, הם מבינים שיש דברים שאי אפשר לקבל במדינת ישראל, בוודאי בתקופה הזו, אבל הם בהחלט זקוקים למעטפת של קליטה מספקת, בעיקר מבחינה תעסוקתית, שלא קיימת כיום. יש בעיות עם אישורים של דיפלומות והכשרה. אנשים שעבדו בצרפת לאורך שנים, עם ניסיון רב במקצועות הסיעוד, הפסיכולוגיה ואפילו הרפואה, לא מתקבלים בארץ עם ההסמכה שלהם - והמדינה מערימה עליהם קשיים בקבלת דיפלומה ישראלית".
העולים מצרפת הם בעלי מקצועות חופשיים בעיקר: רופאים, אחיות, רואי חשבון ועורכי דין. קנדל: "יש גם הרבה במסחר. יש מישהו שפגשתי, שמנהל חמש מסעדות בצרפת, שאמר לי: 'אני מת להביא את זה לישראל, אבל איך אתמודד עם הבירוקרטיה, עם האישורים?'.
"יש מחסור עצום באחיות בישראל, ואחיות מוסמכות בנות 45 עם ניסיון מבית החולים הטוב ביותר בצרפת לא יכולות לעבוד כאן בארץ במקצוע שלהן אם לא יעברו את המבחן שעוברת כל סטודנטית. ואת יודעת מה? עם יד על הלב, זה כמו שיבקשו ממני היום לעשות שוב מבחן תיאוריה לנהיגה אחרי שאני נוהג עשרות שנים. אני לא בטוח שחצי מאיתנו היו עוברים בכלל".
פוטנציאל לצמיחה
זה הזמן לכוון גם זרקור קטן על הפן הכלכלי של העלייה מצרפת. מחקר שנערך בעבר באוניברסיטת בר־אילן על ידי החוקרות פרופ' אליס ברזיס ודפנה אבירם־ניצן העלה כי על כל שקל אחד שהמדינה מתקצבת לעידוד וקליטת העלייה מצרפת, היא מקבלת חזרה כ־15 שקל בתוספת לתוצר ו־3.7 שקלים בהכנסות ממס.
עוד נמצא באותו מחקר כי תרומתם של עולי צרפת לצמיחה נאמדת בכ־0.46% בממוצע לשנה - שמשמעותה תוספת תוצר ממוצעת של כ־5 מיליארד שקל לשנה - וכי השקעה בקליטת העולים מצרפת היא השקעה כדאית ביותר למשק המניבה תשואה של כ־1,400% במונחי תוצר ו־274% במונחי תקציב המדינה.
"העולים מצרפת מהווים כוח כלכלי גדול ופוטנציאל צמיחה משמעותי, וקליטה טובה שלהם שווה הרבה למדינה. אחרי כל זה, האם מדינת ישראל עושה מה שצריך כדי להביא אותם לארץ?" שואל קנדל.
יכול להיות שזה נעוץ בסטיגמה על העולים מצרפת שהם מבוססים ו"קונים את כל הדירות"?
"יש הבדל בין אוכלוסייה מבוססת לבין אוכלוסייה עשירה. לפני אירועי טולוז, המדינה חשבה שכל הצרפתים עשירים וכולם קונים דירות בישראל אבל לא באים לגור בארץ. בפועל, אם תבדקי את הנתונים תגלי שהמספרים קטנים הרבה יותר.
"על פי מחקר שלנו, רק ל־22% מהעולים מצרפת יש דירה בבעלותם בארץ. יש הבדל בין עשירים לבני מעמד הביניים, שזקוקים לפחות בשנה הראשונה לעזרה והם בהחלט אלו שיכולים להניע את הכלכלה באזורי הפריפריה. אנחנו לא מכוונים את כולם לתל אביב ולנתניה - תחשבי מה היה קורה אם הייתה מגיעה אוכלוסייה משכילה, צעירה, בעלת מקצועות חופשיים ואהבת המדינה גם לאזורים מרוחקים יותר - לשדרות, לאשקלון ולחדרה".
אתם נוקטים כארגון בפעולה נקודתית?
"יש כל הזמן שיחות ותוכניות, אבל להגיד שמשהו זז? בתוכנית הגדולה זה בטח לא זז. עולים מצרפת הם מאוד ציוניים ויש להם נכונות גם לשרת בצבא. אבל תחשבי על מצב שבו 80 אלף עולים יכולים להילחם, אבל לא לעבור טיפול פסיכולוגי בשפת האם שלהם כי אין תקן. היה סיפור על רופא שיניים שהגיע במשך שנים להתנדב בכל קיץ בצה"ל כרופא צבאי, ושכשרצה לעשות עלייה אמרו לו שהרישיון הרפואי שלו לא קביל בישראל, אף ששימש על תקן רופא צבאי מתנדב במשך שנים. זה אבסורד".
קנדל נולד בצרפת והתחנך בבתי ספר היהודיים לוסיין דה הירש ויבנה בפריז. בנעוריו היה חניך בתנועת הצופים היהודים בצרפת ובתנועת בני עקיבא. בשנת 1991, כשהיה בן 17, עלה לישראל והתיישב בכפר מימון, שם סיים את לימודיו. לאחר מכן למד בישיבת ההסדר היכל אליהו ושירת כלוחם בחטיבת גולני.
"אני למשל יכול לעשות טיפול פסיכולוגי בעברית אם הייתי צריך", הוא אומר, "אבל תחשבי על בחור שמשרת היום בצבא ועלה ארצה בגיל 16 או 18, והוא חווה תסמינים של פוסט־טראומה. אם אין לו אפשרות כלכלית ללכת לטיפול פרטי, הוא פשוט נותר בלי מענה ברפואה הציבורית".
"צרפת מטעה את הישראלים", מסכם קנדל. "אם תיסעי לנורמנדי, לא תראי אנטישמיות כי זה לא מעניין אף אחד שם. ואם תיסעי לטיול של כמה ימים, תפגשי בעיקר את צרפת התיירותית ותחשבי שזו מהומה רבה על לא מאומה. אבל רוב היהודים לא גרים שם. יש פרברים בפריז של רשויות המונות 30 אלף תושבים, שליש מהם מוסלמים ושליש יהודים. זה פחד מוות. אנשים חוששים לצאת לרחוב. כשהגעתי לפריז עכשיו, הזהירו אותי מלהסתובב עם כיפה על הראש. אז ויתרתי עליה, אבל לא על סיכת החטופים, עד שמישהו ניגש אליי ואמר, 'השתגעת? תוריד את זה'".
תגובת משרד העלייה והקליטה: "בשנה האחרונה הוביל המשרד שורה של רפורמות לעידוד עלייה ממדינות המערב ובפרט בתחום התעסוקה. החלטת הממשלה 'אף על פי כן' מחודש ספטמבר האחרון מחוללת מהפכה של ממש בכלל משרדי הממשלה בכל הנוגע לרישוי מקצועות. תעסוקת עולים חדשים היא אכן נושא סבוך ומורכב, ובהנחיית שר העלייה והקליטה המשרד פועל ללא הרף מול כלל הגורמים הנדרשים כדי להתיר חסמים גם בתחום זה".