אחד המשלים הכי בלויים בספר, הוא על הצפרדע המבושלת. וזה הולך ככה: אם תשימו צפרדע בתוך סיר עם מים רותחים, היא תקפוץ החוצה בבהלה. אבל אם תכניסו אותה למים קרים ותחממו אותם לאט לאט עד לרתיחה, היא תתרגל, תאבד את האינסטינקט לברוח ותתבשל למוות.
נהוג להשתמש בצפרדע האומללה, כשרוצים להמחיש את חוסר תשומת ליבם של אנשים לשינויים משמעותיים שקורים באופן הדרגתי, העלולים להשפיע על חייהם באופן קריטי. כמו במקרה של יוקר המחיה, כשהצרכנים הם הצפרדע, הסופרמרקט הוא הסיר, והמחירים הם המים.
עורכת הניסוי, ממשלת ישראל, יודעת שאם לקוח ייכנס לסופרמרקט של הביוקר, הוא ישוטט בין המדפים, יראה את המחירים ויימלט משם כל עוד רוחו בו. אבל היא משוכנעת שאם המחירים בסופר האהוב עליו יעלו בהדרגה, פה בעשר אגורות, שם בשקל, ועל הדרך גם יחפפו בסימון המחירים, הצפרדע הפתייה תתרגל לטמפרטורה, ואפשר יהיה לעקוץ אותה מכל הכיוונים בלי שתרגיש, בלי שתתנגד ובלי שמישהו ממקבלי ההחלטות יצטרך לנקוף אצבע.
מה ששרי הממשלה הזאת לא מבינים, שמדובר רק במשל. הם בונים שם על יכולת ההכלה שלנו שהוכיחה את עצמה בשנה וחצי האחרונות מעל ומעבר. כי בחיים עצמם, צפרדעים כמו, הלקוחות בסופר, לא מטומטמות. הם מזנקות מתוך הסיר ברגע שהמים מתחממים, תשאלו את המדענים.
הכלנו את זוועות ה-7 באוקטובר והמשכנו ללכת, כי אנחנו עם (חזק), הכלנו יותר מ-300 ימי מילואים, אזעקות מסביב לשעון, טילים, כטב"מים, כל מה שהיה צריך כדי להתגבר על הטראומה ההיא ולעמוד שוב על הרגליים.
הרכנו את הראש מול הגזירות הכלכליות שבאו בעקבות הלחימה הממושכת, הקפאת מדרגות המס ונקודות הזיכוי, הגדלת תשלומי ביטוח הבריאות והביטוח הלאומי, עליית המע"מ באחוז, ואפילו תרמנו יום הבראה למאמץ הלאומי, כי הבנו את גודל השעה. בלענו בקושי את הזינוק בתשלומי הארנונה והחשמל. לפחות בינתיים.
התכלית היחידה - גזל ועושק
אבל התייקרות מחירי המזון הפסיכית, שאין לה הצדקה, היא גזירה אחת יותר מדי, כי אין לה תכלית זולת גזל ועושק. הרפיסות והעליבות שנבחרי הציבור מפגינים מול ההפקרות חסרת הרחמים הזאת, תתפוצץ להם בפנים ובענק.
כי זאת כבר לא רק פגיעה במורל הלאומי, בכבוד ובכיס, אלא בציפור הנפש שלנו, ביכולת להאכיל את הילדים. וזה הגבול. עד כאן. תחממו לנו את המים, זה בסדר, נעמוד בזה. אבל לא ניתן לכם לעמוד בצד ולבהות בנו, כשמטגנים אותנו שמן עמוק.
בנאדם נכנס לסופר אחרי ה-1 בינואר ומרגיש שצוחקים עליו. טבלת שוקולד פרה עולה כמעט עשרה שקלים, קוטג' ויוגורט שבעה שקלים. אבל זה עוד טוב, כי רוב המוצרים פשוט לא מסומנים, אז אין לך שמץ של מושג כמה אתה משלם על מה שעלה קודם פחות.
משרד הכלכלה לא אכף את סימון המוצרים בתחילת המלחמה, בגלל המחסור בעובדים שיצאו להילחם בחזית, ומשם הקמעונאים לקחו את זה לאקסטרים, והם ממשיכים לשחק איתנו ב"חפש את המדבקה", מן "מחבואי מחירים" קריפי ומורט עצבים במיוחד. תחילת השנה בכלל מזמנת מראות תמוהים, שבהם מסבירים ללקוחות הזועמים כי אין מדבקה על המוצר כי "לא הספקנו לעדכן את המחירים של ינואר". תודה באמת.
תחושת סוף הקורס וחוסר האכפתיות הכללי מהצרכן הפשוט והחבוט, מעודדת את היצרנים והיבואנים לייקר עוד ועוד את המחירים, כי אף אחד לא עוצר אותם ולא מפקח עליהם. אתמול זה היה ויסוצקי, המונופול שצוחק עלינו כל הדרך לבנק.
הייתם משלמים 660 שקלים על קילו סטייק? אני בספק רב. אבל אתם משלמים בלי למצמץ 660 שקלים על קילו תה ירוק של ויסוצקי, כשבעולם הוא עולה עשירית מחיר. ויסוצקי עשו מערוף ואת את התה הם לא מייקרים בינתיים. אבל מחיר התה השחור יעלה ב-7% והרגולטור שותק. לכו תדעו כמה הוא יעלה. הרי אין עליו מדבקה.
מה שלא מבינים שם למעלה, במשרדים הממוזגים בקריית הממשלה ובכנסת, שלא המים על סף רתיחה, אלא הציבור. והוא מתחיל לאבד את זה. אתם מוזמנים לגלוש ברשתות החברתיות ולבדוק לו את הדופק. והוא גבוה מאוד והדם שלו חם. לא נראה שאת הצפרדע הזאת, המבושלת היטב, הוא מסכים לבלוע הפעם, ראו הוזהרתם. אתם תשאו בתוצאות.