לידיעת הח"כים והרגולטור - השבוע נתבשרנו על עוד גזירת קופון על חשבון הציבור, וליתר דיוק על חשבון רווחי הציבור.
זאת לאחר שרוב קרנות הנאמנות, וביניהן הקרנות הכספיות, הודיעו על העלאה של עד פי 3 בשיעור דמי הניהול שלהן.
עיקר העלייה בלטה בקרב הקרנות הכספיות, שהן קרנות נאמנות קצרות טווח הנחשבות למוצר השקעה סולידי (שמרני, לבעלי תיאבון סיכון נמוך). אפיקי השקעתן כוללות מק"מים (מלווים קצרי מועד), אג"חים (אגרות חוב) במח"מ (משך חיים ממוצע) קצר, ועוד.
הודעת העלייה הופכת את החלופה היחידה לפיקדונות הבנקאיים - הקרנות הכספיות, לכמעט לא רלוונטית. כאשר גזירת הקופון מגיעה דווקא בשנה בה הציבור הישראלי ירגיש ביתר שאת את עליית המחירים ויוקר המחיה.
מגמת עליית הריבית ב-3 השנים האחרונות הפכה את הקרנות הכספיות למוצר השקעה אטרקטיבי עבור המשקיעים והזרימו לכיוונן כ-100 מיליארד שקל בשנתיים האחרונות (עד ה-31 לדצמבר 2024), שנוספו ל-50 מיליארד השקלים שנוהלו בהן עד אז.
ההערכות הן, כי העלייה בדמי הניהול בקרנות אלה תוסיף לגופים המנהלים אותן עד כ-130 מיליון שקל מצרפי בשנה, שכעת ייגרעו מהכיס שלנו - הציבור.
העלייה גם מחזירה את השיח הביקורתי סביב החלק המופרש לציבור על פיקדונותיו וחסכונותיו שהובילו את הבנקים והגופים המוסדיים לרווחי עתק, והעבירה את הכדור למגרש הרגולציה.
בנק ישראל עצמו אף הפציר בעבר בציבור לבחון את אפיק הקרנות הכספיות כאלטרנטיבה טובה יותר לתשואה על פיקדונותיו לעומת פיקדונות הבנקים. זאת במקום לנסות ולחייב את האחרונים בשיעור חלוקה גבוה יותר מרווחיו שנעשו על גב פיקדונות הציבור.
הדבר מקומם במיוחד לאור העובדה שהעלאת דמי הניהול באפיק הכמעט יחיד שניתן להגדיר כתחרות לפיקדונות הבנקים נעשית בתקופה בה הציבור הישראלי כבר החל להרגיש את ניצני עליית המחירים וכובד המשקל הכלכלי של המלחמה.
אם לא די בכך, אזי הריבית שמשיתים הבנקים על המינוס שלנו עלתה, בעוד הריבית על הפלוס שלנו רק ממשיכה לרדת.
בנוסף, בניגוד לעליות המחירים של יבואני ויצרני המזון לדוגמה, המשיתים את עליית המע"מ, מחירי המים והחשמל, ועוד, על הצרכנים (ועל עיוותי עליית מחירים אלו נפרט אולי בטור נפרד), אין כל סיבה נראית לעין לעליית דמי הניהול בקרנות הכספיות.
למה מעלים? "כי אפשר"
חברות הביטוח ובתי ההשקעות המנהלים קרנות נאמנות, ובהן הקרנות הכספיות, רשאים להודיע על עליית דמי הניהול בסוף כל שנה קלנדרית. הן נהנות מזרימת הכסף אליהן וככל שהן מנהלות יותר כך הן מרוויחות יותר שכן ככל שהן מנהלות יותר כסף כך כמות דמי הניהול עולה.
על ידי העלאת גובה שיעור דמי הניהול הן מסתכנות בפדיונות הקרנות, ובכך בהפחתת רווחיהן. אז מדוע בכל זאת החליטו על העלייה השנה?
בשוק ההון התשובה ברורה: "כי אפשר", אומר לוואלה כסף גורם בשוק ההון ומוסיף, כי "מגמת הריבית נמצאת בירידה ויש מחשבות שהאינפלציה תרד, מה שאומר שקרנות אלה יהפכו להיות פחות אטרקטיביות.
"כלומר אותם גופים כבר מתחילים להתכונן כעת לכך שהשנה רוב אם לא כל הכסף שנכנס אל הקרנות הכספיות שלהם בתקופת עליית הריבית יתחיל לצאת מהן. אז בינתיים הם ינסו להרוויח כל מה שהם יכולים מהן".
גורם אחר הוסיף: "ברגע שקרן צוברת כסף והפכת גדולה מדי לניהול, הגוף המנהל אותה מעלה דמי ניהול ולרוב באותה קרן נשארים מה שבשוק ההון מגדירים כ'פראיירים', שלא שמו לב לעלייה או פאסיביים אליה וכספם נשאר בקרן.
"מדובר לרוב במשקיעים יותר פאסיביים, ומספיק לראות את כמות הכסף ששוכב בעו"ש ללא ריבית כלל כדי להבין פחות או יותר את אופי המשקיעים שנשארים אז".
בנושא כספי העו"ש יש לציין, כי בסוף החודש צפוי לפקוע האולטימטום שהציב ח"כ ינון אזולאי מש"ס לבנק ישראל לטיפול בנושא הריבית שתושת על הבנקים לתשלום על כספי הצרכנים השוכבים בחשבונות העו"ש. האולטימטום נוגע להצעת החוק שלו, לפיה בנק ישראל ייאלץ לקבוע ריבית מינימלית לתשלום על כספים אלה.
נציין, כי למרות הצעד המבורך לחיוב הבנקים לשלם חלק משיעורי הרווח שלהם הנעשים על גב כספי העו"ש השוכבים אצלם, אין הדבר פותר את בעיית תשלום הריביות לציבור המשקיעים האקטיבי הסולידי יותר.
עוד נציין, כי גם לאחר העלאת דמי הניהול בקרנות הכספיות, רובן עדיין מהוות אלטרנטיבת השקעה טובה לרוב פיקדונות הבנקים.