על פי נתוני ביטוח לאומי ומשרד הביטחון ישנה עלייה דרמטית במספר הפונים להכרה בפגיעות נפשיות וב PTSD בעקבות המלחמה, על פי דוח משרד הביטחון ישנה עליה של 287% בהיקף הנקלטים באגף השיקום בגין 6,745 בקשות חדשות להכרה ב-PTSD ובממוצע 1,280 פניות בחודש - מצב חסר תקדים. על פי דוח ביטוח לאומי יש במקביל כבר 11,760 בקשות של אזרחים לנכות צמיתה על בסיס נפשי מאז תחילת המלחמה.
הקונספט של הכרה בנפגע כנכה נפשי או כ PTSD ואישור טיפול כרוני לאלו שמוכרים ככאלה, נהיה פחות רלוונטי במספרים העצומים הללו ויש לשנות אותו. במקום "להכיר" ב-PTSD, רצוי וכדאי מאוד, לנסות למנוע מראש את ההתפתחות שלו וזאת על ידי טיפול בטראומה כאשר היא עדיין "צעירה" וניתנת לעיבוד וטיפול אפקטיבי. הטראומה היא פיזית. היא קושרת בין הגוף לנפש בתופעות לוואי הפוגעות בתפקוד כמו סיוטים וחוסר שינה, חרדות, עלייה בלחץ דם ומחלות לב.
לכן מיד אחרי הקרב יש לאמץ שיטת טיפול מקיפה לטראומה על מנת שזו לא תתקבע בגוף ובנפש של החיילים ותהפוך ל-PTSD. שיטת הטיפול הזו לא יכולה להיות אחידה וחייבת להיות מותאמת למצבו הנפשי של כל מטופל. אין להסתפק רק בפן הפיסי של עיסויים, סדנאות או נופשים, פן רגשי כמו פסיכותרפיה וסדנאות עיבוד או פן רוחני של טיפולים פרא רפואיים. יש להתאים שיטת טיפול תהליכית ומרוכזת על מנת להביא לשיפור אמיתי בתסימיני הטראומה.
פוסט טראומטיים שלא טופלו כראוי, הופכים בסופו של דבר להיות ללא תפקודיים. מחקר כלכלי של חברת MAPS ישראל ו-social finance Israel מעריך כי נטל הוצאות הטיפול בפוסט־טראומה בעקבות המלחמה יגיע בחמש השנים הקרובות ל־197 מיליארד שקל.
הוצאה כזאת דומה לתוספת התקציבית (220 מיליארד שקל בארבע שנים) הנדרשת לתקציב הביטחון.עלות הטיפול השנתית באדם עם פוסט טראומה עומדת על כ-50,000 שקל בשנה וכ־1.86 מיליון שקל לאורך כל החיים.
ההשלכות הכלכליות של המחלה כוללות את העלויות העודפות במונחי הוצאות בריאות וקצבאות (18%), השפעה על תעסוקה ופרודוקטיביות (74%), וסיכון מוגבר לתחלואה נלווית של הפרעות נפשיות והתמכרויות (8%).עלות הטיפול נחלקת בין הפרט ומשפחתו (30%), המדינה (30%) (בשל ירידה בהכנסות ממסים ועלייה בשירותים ציבוריים), ופגיעה בפריון העבודה (40%) .
הצבא מכיר בפוסט טראומה ומציע כלים מגוונים שתפקידם לעזור ולהקל על המצוקה. רק לאחרונה התבשרנו על 750 מיליון שקל שהוקצו לטובת נופש בארץ לחיילים, כל לוחם בעל משפחה קיבל מענק של 8,000 שקל מדי חודש, ושובר של 1,500 שקל לטיפול נפשי. 1,500 שקל נוספים לטיפול זוגי והחזרים על טיפולים אצל גורמים חיצוניים. קיימים גם מרכזי חוסן, ייעוץ פסיכולוגי, תרפיה, קבוצות טיפוליות, פסיכותרפיה קבוצתית ועוד.
אבל מניעת פוסט-טראומה לא יכולה להיות מבוססת רק על פעילויות חד פעמיות או חד שבועיות. יש צורך בטיפול הוליסטי ומקיף, הכולל את הפן הפיזי, הנפשי וגם הרוחני, טיפול תהליכי ואינטנסיבי שמאפשר ניקוי אמיתי של הטראומה ומקנה כלים להתמודדות המשכית. תוכנית טיפול כזו יכולה לחדור את השריון שחיילים קרביים בונים כדי להגן על עצמם וכדי להיות מסוגלים להמשיך הלאה בתנאי הקרב. להגיב בלי לחשוב, ולקבור עמוק את הרגש בפעילות המבצעית.
לכן כשבאים לטפל ולשחרר את הטראומה, יש צורך בתוכנית מובנית וכלים שהם מספיק אינטנסיביים כדי לחדור את החומה הזו מיחד ולאפשר בנייה של חזון חדש מתוך המשבר מאידך. מה שאנחנו מכנים "צמיחה מתוך משבר".
פוסט טראומה היא מחלה נפשית קשה. חייל ואזרח שלא יקבלו טיפול אינטנסיבי ומקיף, שנוגע בהם באמת ומגיע לנקודה המשמעותית שיש לשחרר, עלולים להחמיץ את ההזדמנות למניעת הפוסט טראומה. אם לא נתמודד נכון עם הבעיה, החברה שלנו עלולה להפוך לחברה פחות מתפקדת בתקופה שבה השמירה על החוסן הלאומי הכרחית וחשובה יותר מתמיד. היעדר טיפול נכון, עלול לגבות מחיר קשה. מחיר חברתי וכלכלי שיהיה מאוד קשה לשלם.
הכותב הוא מנכ"ל עמותת אמפא המפעילה סדנאות אינטגרטיביות לטיפול בפוסט טראומה למילואימניקים מאושרות משרד הביטחון