שלוש הקרנות הישראליות שהקים, ניצנים, אינפיניטי ופימי, היו אולי מספקות את מרבית מנהלי קרנות ההון סיכון הישראלים, אך בעבור באטלר הן היו רק בגדר קריירה שנייה. פעילותו העיקרית בהיי-טק החלה ב-58', כשהקים את חברת Unlimited Alloys, שייצרה תת-רכיבים לתעשיית המוליכים למחצה. החברה סיפקה רכיבים לכל תעשיית המוליכים למחצה בארה"ב, וב-70-'58' הסתכמו מכירותיה ב-150 מיליון דולר.
ב-1969 מיזג אותה באטלר עם חברת Plessy הבריטית שייצרה ציוד תקשורת, אם כי המיזוג היה כרוך בקשיים. "הייתי צעיר יחסית וחסר ניסיון במיזוגים כאלה. לבריטים היתה מנטליות שונה ודרך עבודה שפגעה ברוח האמריקאית של החברה שלנו", הוא מספר.
ב-1973 הקים את חברת הקבלים הפסיוויים AVX, שהגיעה במהלך פעילותה לשווי שוק של 2 מיליארד דולר. ב-1989 התמודד שנית עם תהליך של מיזוג, הפעם עם חברת הענק היפאנית קיוסרה, שרכשה את AVX תמורת 600 מיליון דולר. הפעם, מספר באטלר, הוא יישם את הלקח שלמד מהמיזוג הקודם. "קבעתי שזו תהיה חברה אמריקאית בלבד, ללא ניהול יפאני שישנה את אופיה, והיפאנים הסכימו. זה היה מיזוג קשה, אבל בעיני הוא המיזוג המוצלח ביותר עד כה של חברה אמריקאית עם חברה יפאנית".
כשניהל את AVX פתח באטלר בירושלים מרכז מו"פ, שפיתח רכיבים המשמשים כיום את מרבית יצרני הסלולר בעולם. הצלחת הפיתוח הובילה גם לפעילות ייצור, והמפעל בירושלים צמח בתקופתו ל-450 עובדים. ב-2000 הוסיף המפעל לצמוח, ומצבת כוח האדם גדלה ל-600 עובדים, ואולם בשנתיים האחרונות, בעקבות המשבר, קוצץ מספר העובדים ל-250 בלבד.
"כיום לא כדאי להקים מפעל ייצור בישראל", אומר באטלר. "בשנות ה-80 היו סיבות להקמת המפעל בישראל, שחלקן כבר אינן רלוונטיות. לדוגמה, באותה תקופה המדינה השתתפה ב-50% מהעלות ונתנה הטבות מיסוי. גם איכות המהנדסים היתה גבוהה, אך שכרם היה נמוך בהשוואה לשכרם של מהנדסים אמריקאים. כיום, פערי השכר אינם מצדיקים זאת, וגם הממשלה חדלה מלסייע".
קשה לשחזר הצלחה של תזמון, מזל והיעדר מתחרים
עודד חרמוני
6.4.2003 / 10:59