טריק מלוכלך: כך עורכי הדין מרוויחים גם כשהם מפסידים

כולנו מכירים את זה. הודעת SMS קטנה, שמגיעה משום מקום וממספר שאנחנו לא מכירים, מודיעה לנו כי במסגרת הסדר טיעון קיבלנו שובר קנייה בסך חמישה או עשרה שקלים בעסק כזה או אחר - בהמשך לתביעה ייצוגית שהוגשה בשמנו. לרוב, לא ביקשנו אותה ואין לנו מושג במה מדובר.

בחודשים האחרונים הכריזו באיגוד לשכות המסחר על מאבק עיקש מול עורכי דין שמנצלים את החוק ועושקים עסקים (בעיקר קטנים ובינוניים) על ידי שימוש בתובענות ייצוגיות קנטרניות בסוגיות שאינן פוגעת בזכויות הצרכן. זוהי אחת המשימות הראשונות ששם על שולחנו שחר תורג'מן, נשיא לשכות המסחר, שנכנס לתפקידו לפני חודשים ספורים.

"במקור, כוונת החוק הייתה להגן על הצרכנים, והוא קיים בכל מקום בעולם: מול בנקים, חברות סלולר ובעיקר תאגידים גדולים", מסביר תורג'מן. "אבל מה שקרה פה ברבות השנים הוא בלתי נתפס - התובענה הייצוגית הפכה להיות ספורט לאומי שפוגע בעסקים, בעיקר בקטנים ובבינוניים שבהם, ובוודאי בשנים הקשות שאנחנו חווים כאן בישראל, שבהן קשה וכמעט בלתי אפשרי לשרוד. לכן שמתי לי למטרה לסיים אחת ולתמיד את הסיפור הזה".

למה זה קורה דווקא כאן? תורג'מן מסביר שהסיבה המרכזית לכך היא שבישראל מספר עורכי הדין הוא הגדול בעולם בהשוואה למספר אזרחי המדינה. "יש בישראל יותר מ־100 אלף עורכי דין. אנחנו ניצבים במקום הראשון בעולם פר אזרח. יש מהם מי שמוציאים שם רע למקצוע ומחפשים פרנסה קלה וזמינה. כך קרה שב־15 השנים האחרונות צץ לו ענף חדש בתחום עריכת הדין שנקרא 'תובענות ייצוגית'. חשוב להסביר שלעורכי הדין שנמצאים או בוחרים להימצא במגרש המשחקים הזה אין מה להפסיד. על פי החוק, הם מוגנים מהשתת הוצאות. זה אומר שהחוק כפי שהוא בנוי כיום מעודד הגשת תביעות על עוולות צרכניות, כך שהשופטים בדרך כלל לא פוסקים הוצאות משפט נגד הגוף שמפסיד. כלומר, אם עורך הדין הפסיד בתביעה - גם אז מי שישלם את הוצאותיו הוא הנתבע".

במצב כזה, מסביר תורג'מן, מבינים בעלי העסקים שעדיף להם לא למשוך את התביעה לאורך זמן ולהגיע לפשרה, כיוון שהתארכות התהליך עלולה לייקר עבורם עוד יותר את העלויות. "זה ענף קל ונוח. אנשים שמגישים תובענות ייצוגיות באופן סדרתי עושים זאת בעיקר נגד עסקים קטנים ובינוניים, ואת רואה עד כמה תאוות הבצע היא גדולה", הוא אומר. "אני מניח שלא הייתה קמה צעקה כל כך גדולה, אם זה היה קורה רק נגד עסקים גדולים".

תורג'מן מדגיש כי גם התביעות שספגו עסקים גדולים לאורך השנים עלו בסופו של דבר כפל כפליים לציבור. "אם עסק גדול, או אפילו בינוני, נתקל בהוצאה חדשה ולא מתוכננת, כמו תובענות ייצוגית - והיום כמעט כל עסק בישראל נתבע בגין סיבה כזו או אחרת - זה פוגע בשורת הרווח של העסק, ולכן אין לו ברירה אלא לייקר את המוצר או השירות.

"גם המחוקק הבין שיש פה משהו לא הגיוני, כי העומס מגיע לבתי המשפט", מוסיף תורג'מן. ואכן, בדיקת נתונים מרחבי העולם מעלה כי כמות התובענות הייצוגיות בישראל זהה לכמות התובענות הייצוגיות שמוגשת בכל רחבי ארה"ב. "זו הסיבה שאני לא קורא לקבוצה הזו עורכי דין אלא עסקני דין. פשוטו כמשמעו - לעשות הון מהיר על גבם של אנשי עסקים, רובם כאלה עם מחזורים קטנים שנאבקים לגמור את החודש".

תורג'מן כועס מאוד. את הסיפור הזה הוא חווה על בשרו, כשכיהן כמנכ"ל קבוצת הדקה ה־90 וישב בדיון בבית המשפט בתובענה ייצוגית שצולמה - וגם צפייה שנייה ושלישית בה נראית כסצנה מופרכת מסרט. "התקשר לקוח ממועדון הלקוחות שלנו כדי להזמין חופשה באילת עבורו ועבור אשתו. איש המכירות מזמין לו, וכשהוא מתלבט בין שני מלונות הוא מבקש להעלות את האישה על הקו, והשיחה כמובן מוקלטת. אחרי שהם מחליטים, הסוכן שולח את השובר לכתובת המייל הרשומה על שמם כחברי מועדון, אלא מה? מתברר שהלקוח לא לקח את אשתו אלא את המאהבת שלו".

התביעה, כך ממשיך לספר תורג'מן, הגיעה לבית המשפט והוא מצא את עצמו יושב מול שופט ועורך דין ומנסה להבין על מה החברה נתבעת. "תביעה ייצוגית היא תביעה שמייצגת בעצם קבוצה ולא לקוח בודד שנפגע. כשאני שואל את השופט היכן הקבוצה, עונה עורך הדין שהוא מייצג את קבוצת הנשים והגברים שבגדו בבני זוגם ונפגעו מההתנהלות הלא אחראית של החברה".

במקרה הזה, המשפט התנהל במשך שנתיים וחצי. השופט נתן לעורך הדין ארכה למצוא את הקבוצה הנפגעת לשם התובענה הייצוגית, אך זה התמהמה ולבסוף לא מצא קבוצה כזו. המשפט נגמר אומנם בהפסד לתובע, אבל בית המשפט פסק על בית העסק תשלום של 320 אלף שקל עבור הוצאות משפט וגרירה.

"בסוף, זה המחיר. עסק גדול יכול לעמוד בזה, אבל לכל מנכ"ל עדיף להתפשר כי גם אם הוא צודק - זה יעלה לו הרבה פחות מאשר למשוך את התהליך עד הסוף", אומר תורג'מן.

למען הסר ספק, אם לקוח נפגע באופן פרטי מעסק כלשהו, הוא יכול להגיש תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות. זה המקום להבחין בין פגיעה של לקוח בודד משירות או מוצר או התנהלות לא תקינה מולו כצרכן, לבין עילה לתובענה ייצוגית. "הרווח בסוף הוא של עורך הדין, כי הציבור מקבל פרוטות", אומר תורג'מן.

רוב התובענות הייצוגיות בישראל מוגשות בנושא נגישות (60% מהתביעות). "זה הסעיף היחיד שעורך דין יכול להגיש תובענה ייצוגית בלי לשלם אגרה מכיסו" מסביר תורג'מן. "זה מגיע למצב שמילואימניקים בעלי עסקים חוזרים משדה הקרב ומחכה להם תובענה ייצוגית על סך מאות אלפי ואף מיליוני שקלים בנושאים טיפשיים והזויים. למשל, אותיות קטנות בגודל לא מתאים, אתר מונגש שאינו מצוין כי הוא מונגש. הגדילו לעשות מי שהשתמשו בתעודת נכה שאינו כבד שמיעה כדי לתבוע מענה קולי של עסק קטן שהשמיע מוזיקת המתנה ברקע".

עוד תביעות החביבות בז'אנר הן בנוגע לספאם. "יש מי שנרשמים לרשימת דיוור ולא לוחצים על הסר, או כותבים הסר בצורה קצת אחרת כדי שהאלגוריתם יפספס את התשובה - וכך עושים תובענה ייצוגית. דברים קטנוניים מכוערים ונבזיים. בעסק גדול יש ייעוץ משפטי וצוות הנהלה בכיר ומנוסה כדי להתמודד עם הבעיות הללו. אבל מה קורה למסעדן שפותח מסעדה ותובעים אותו על שילוט, או לאדם שפותח חנות בגדים קטנה ואין לו את המעטפת הזאת? כשבעל עסק קטן, וכבר נתקלנו בזה לא מעט, מקבל תביעה בסך עשרה מיליון שקל הוא באמוק, נבהל עד עמקי נשמתו, ומתחיל לנהל דיאלוג על פשרות שמסתכמות בסכומים מופרכים. ועל מה?"

אז מה עושים?
"לפני כמה שבועות עברה בכנסת בקריאה ראשונה הצעת חוק הדורשת לשנות כמה מסעיפי חוק התובענות הייצוגית. תוך כמה חודשים תהיה הצעת חוק הרבה יותר מתקדמת ומותאמת, שתטפל בעיקר בעוולות במיוחד בעסקים קטנים שהמחזור שלהם הוא פחות מ־20 מיליון שקל. רוב העסקים שהגישו נגדם תביעות היו בעלי מחזור קטן מהסכום הזה".

חלק מהמאבק כולל הקמת קו לסיוע משפטי ראשוני לעסקים במשק. בעקבות תיקון חוק התובענות הייצוגית שעבר כאמור בקריאה ראשונה לפני כמה שבועות, מזהים בקו הסיוע כי עורכי הדין הגבירו קצב לקראת שינוי סדרי עולם בענף התובענות הייצוגית ובתקופה האחרונה נרשם מספר שיא של פונים - כמות כפולה מסך כל הפניות מאז הקמת המוקד.

המטרה של הצעת החוק היא להפוך את הדבר הזה ללא כדאי, להגביל את שכר הטרחה של עורכי הדין ולאזן בין מה שהציבור יקבל לבין מה שעורך הדין מקבל. "אנחנו רוצים לשמר את התובענות הייצוגית ככלי של הציבור להתלונן או לתבוע חברות גדולות", מדגיש תורג'מן, "אבל לא לאפשר להגיש את זה נגד עסקים קטנים. אני בעד סחר הוגן, אני חושב שהציבור צריך לקבל שירות טוב, ואם מישהו עושק את הציבור - שישלם. אבל תביעה על זוטות ללא כוונת זדון או נזק, זה בלתי נתפס.

"המטרה בתיקון החוק היא שמצד אחד ציבור יוכל לתבוע את עלבונו, אם נגרמה לו עוולה צרכנית על ידי חברה גדולה, אבל הוא לא יעשוק עסק קטן או בינוני בגין זוטות כדי להעשיר את עורכי הדין. בסוף, איגוד לשכות המסחר צריך להגן על העסקים בישראל, זה התפקיד שלו. ואם מישהו מתעלל במגזר העסקי, אז יש לו עסק עם איגוד לשכות המסחר, ויש לו עסק איתי".