שר האוצר בצלאל סמוטריץ' שב והוכיח השבוע שרק שיקולים פוליטיים מכתיבים את סדר היום שלו. הוא שקל להתפטר כדי לשריין למפלגתו ח"כ נוסף במסגרת החוק הנורבגי, אבל חזר בו מחשש לאובדן מקום בוועדה לבחירת שופטים.
זו פוליטיקה פנימית מול איתמר בן גביר. נתניהו, שלא מצא פתרון זמני לאיוש משרדי בן גביר המתפטר ובראשם המשרד לביטחון פנים, והפקיד את שלושת תיקיו אצל שר התיירות חיים כץ כאילו מדובר בפיקדון עו"ש. לוליינות פוליטית זו מחייבת לפחות עדכון של ספרי מדע המדינה.
השבוע הוכיח שר האוצר שענייני הכלכלה מעניינים אותו בערך כמו גורל החטופים. אילן רום, אדם ראוי לכשעצמו, מונה לתפקיד מנכ"ל משרד האוצר. הוא אולי היה מתאים לנהל משרד ממשלתי כמו משרד ההתיישבות של אורית סטרוק, אבל לא את האוצר.
אין לו תואר בכלכלה, אין לו הבנה במקרו כלכלה ולא ברור כיצד יקדם רפורמות חיוניות במשק. המנכ"ל החדש צריך להאציל מהידע והתובנות שלו לראשי האגפים ולא ההפך. אז האם במקום הוא יספק את תובנותיו ממבצעים חשאיים שניהל במוסד?
רום מבין במבצעי "שו-שו", אבל להשוות אותו למנכ"לים קודמים כמו רם בלינקוב, אהרון פוגל או אפילו לשלומי הייזלר שפרש השבוע זה עלבון לאינטליגנציה. לא ברור אם רואי כחלון, ממלא המקום הזמני לנציב שירות המדינה, רשאי לאשר מינוי כזה, והאם בסופו של דבר גם מינוי רום יהפוך לזמני.
המתרחש באוצר הוא דוגמה אחת בלבד לטרללת בשירות הציבורי. השבוע נבחר השופט יצחק עמית כנשיא בית המשפט העליון. שר המשפטים יריב לוין ואחריו סידרת אנשי מפלגת ההוד וההדר, הדהדו כמו תוכים את דף מסרים של מפקדי הליכוד.
היו שם יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, שר התקשורת שלמה קרעי, שר הכלכלה ניר ברקת וליצנים כמו איתמר בן גביר. התחרות על איכות ההשמצות הייתה קשה. בן גביר מתהפך ברכבו. והיה שם כמובן נתניהו עצמו, שלפי פרסום של דפנה ליאל מחדשות 12 יחרים את טקס ההשבעה של עמית.
זה אותו נתניהו שלפני המשפט נגדו דיבר בכל הזדמנות על חשיבות מערכת שיפוט עצמאית וחזקה. עכשיו תחשבו לרגע מה היה קורה לו נפגעי 7 באוקטובר היו טוענים אחרי האסון שממשלת ישראל אינה לגיטימית ואנחנו לא מכירים בסמכויותיה כל עוד לא תוקם ועדת חקירה ממלכתית.
אנחנו בעיצומו של משבר חוקתי אלא אם יוכח אחרת, והמשמעות פשוטה: כל פסיקה של בית המשפט העליון או מינוי שופטים לבתי המשפט בדרגים נמוכים יותר ייבלמו. ומדובר באותה המערכת שהמשיכה לדון גם השבוע בתיקי נתניהו.
כמובן שלוין לא יכיר בהכרעת בית המשפט אלא אם נתניהו יזוכה. לנשיא העליון לא יותר למנות את הרכב ועדת החקירה הממלכתית אם תוקם. אז מדוע מתיישרים שרים בליכוד עם שר המשפטים לוין, מתאבד משפטי שיעי ויבש כמו פקיד שומה. מסיבה פשוטה: סקרים פנימיים בליכוד מוכיחים שמדיניותו הדווקנית של שר המשפטים כלפי מערכת המשפט מתקבלת בברכה על ידי המתפקדים בליכוד. לוין תופס בסקרים בבטחה את המקום הראשון ברשימת השרים הפופולריים במפלגת ההוד וההדר, והיריקות נגד העליון נתפסים כגשמי ברכה.
זה מתחבר יפה לעמדות כמו של חברת הכנסת טלי גוטליב, שמצפצפת ומסרבת להתייצב לחקירה. אם שר המשפטים לא מאמין במערכת מה יגיד גנב רכב שעומד לדין? שמשפט מכור? ומה יגיד מחבל נוח'בה שנלכד? יסרב להישפט בישראל וידרוש את מיצוי הדין בהאג?
וזה מוביל למינוי המשמעותי ביותר שעל הפרק וזה הרמטכ"ל. המועמד המוביל הוא אלוף במיל' אייל זמיר, שפרש מניהול משרד הביטחון רגע לפני פיטורי יואב גלנט כדי להחליש את הקשר בינו לבין שר הביטחון. זמיר ייבחר כי הוא המועדף על נתניהו, אלא אם ברגע האחרון שרה תטיל וטו.
אביגדור ליברמן טען שהמועמדים נשאלו על עמדתם על חוק הגיוס. שר הביטחון ישראל כ"ץ הכחיש, אבל השאלה המסקרנת יותר היא כיצד הם מתכוונים באמת למוטט את שלטון החמאס? התשובה הרבה יותר מעניינת.
ואי אפשר לקנח ללא מינויים הזויים בצמרת השירות הציבורי כמו של רואי כחלון כממלא מקום (לשלושה חודשים) של נציב שירות המדינה, שהספיק להתעמת עם הייעוץ המשפטי או של דרורית שטייניץ המקורבת לבני הזוג נתניהו כמנכ"לית המשרד.
השניים אינם בדיוק מצטייני הנשיא בשירות הציבורי, אבל ברור שאת סעיף החנופה לבני הזוג הם ממלאים בהצטיינות יתרה. כל מה שתואר כאן מעיד שגם בעיצומה של המלחמה הבושה נעלמה. הפוליטיקאים הפכו למחוללי כאוס ודורסים בגסות רוח כל נורמה בסיסית.
הממשלה נקלעה לסכנה קיומית וחבריה בעיצומה של הביזה. רגע לפני שהיא מתפזרת הם שורפים את המועדון על יושביו והבעיה היא שאין לנו באמת לאן לברוח.