בכל פעם שהצרכן הישראלי חוטף עוד העלאת מחירים בלתי מוצדקת, הוא מתרפק על הפעם ההיא שנכנס לסופר בפריז, רומא, ברלין, או ניו יורק (מחק את המיותר) ומילא את העגלה במוצרים שהוא הכי אוהב' ואיך כמעט נחנק מהתרגשות, כשהקופאית החזירה לו הרבה יותר מדי עודף, כי המחירים ליחכו את הרצפה.
לפני מספר ימים פרסמנו כי חברת "פרימיום", יבואנית המותגים המתוקים והאהובים ביותר, נוטלה, אוריאו, טובלרון, אם אנד אם, רינגו, מנטוס, הרשיז, מילקה, סקיטלס, קיטקט, טוויקס וקדבורי, החליטה "לעדכן", איזה יופי של מונח להתייקרות חדה, את מחירי מוצריה בשיעור ממוצע של 5% בממוצע. מה שאומר, שחלק מהמוצרים יתייקר בהרבה יותר.
אז החלטנו לקחת אתכם לטיול קטן בחו"ל על חשבוננו, כדי שתראו במו עיניכם איך עוד לפני עליית המחירים המתוכננת, הצרכן הישראלי משלם על המותגים האלה מחירים מופקעים באופן מדאיג, בהשוואה למחירם באירופה.
ממחקר השוואתי שערך עבורנו "המכון לקמעונאות" עולה, שפערי המחירים עומדים לעיתים על פי שלושה.
נתחיל ממרח השוקולד הכי נמכר בארץ, "נוטלה". צנצנת במשקל 750 גרם תעלה בישראל 30-34 שקלים, בעוד שבאירופה תשלמו עליה בין 10 ל-12 שקלים.
על סוכריות הגומי "האריבו" הפופולריות (70 גרם) תשלמו 9 שקלים בארץ, בעוד בגרמניה גובים עליה רק 3 שקלים, פי שלושה במחיר.
מארז קינדר קארד עולה 16 שקלים בישראל, לעונת 7 שקלים באירופה, אצבעות שוקולד קינדר (100 גרם) עולה 10 שקלים בישראל ורק 4.5 שקלים באירופה.
על ביסקוויט נוטלה גובים בישראל 24 שקלים, לעומת 10 באירופה, כמעט פי שניים וחצי ומחיר טבלאות השוקולד של מילקה עומד בממוצע על 8 שקלים, לעומת ארבעה באירופה.
חברת פררו, יצרנית קינדר ונוטלה, היא רק דוגמא לאסטרטגיית מחיר ייחודית שמפעילות יצרניות זרות בשוק הישראלי. הביקוש שנוצר מהשטח, מאפשר להן למכור במחירים שלא היו מעזות אפילו לנקוב בהם בשווקים אחרים באירופה או במזה"ת. הטענה של פררו, כמו יצרניות אחרות, היא "עליה במחיר חומרי הגלם" - ובאופן ספציפי שמקרה של נוטלה, למשל, זאת עלייה במחיר הקקאו.
אז נכון שהקקאו התייקר, אבל אחוז הקקאו בממרח נוטלה עומד על 7.5% בלבד, ו-13% אגוזים, שגם מחירם עלה. כשרק 20.5% מהמוצר מתייקר, אין שום סיבה להעלות את מחירו ב-5
%.
לנוכח גזל הצרכנים שפירטנו, אפשר היה לצפות שהיצרנים המקומיים יהפכו לאלטרנטיבה זולה יותר ויתחרו מול המותגים הבינלאומיים בקטגוריית המחיר. אלא שציפיות יש רק על כרית, כמו שסבתא שלי היתה אומרת.
במקום לסחוב את המחירים למטה, התעשייה מקומית מנצלת את מחירי היבואנים כדי להרוויח. האחד פותח את התיאבון לשני, והצרכנים משלמים. ולא, בדיקות הכשרות של היבואנים לא מייקרים את המחיר אם שאלתם, שכן אין צורך בתהליכי כשרות מיוחדים בייצור.
"הרגולציה לא השכילה להבין את מנגנוני השוק", אומר ד"ר חזי גור מזרחי, מנכ"ל "המכון הישראלי לקמעונאות". "בזמן שהציבור והרגולטורים מתמקדים במוצרי יסוד כמו קוטג' ועגבניות, יצרניות המזון ממשיכות ליהנות מרווחים עצומים במוצרי הפנאי והאירוח, מתוך הבנה שהצרכנים לא יצאו לרחובות בגלל מחיר ממרח שוקולד או סוכריות".
צמצום פערי המחירים המטורפים בין מוצרי המזון בארץ לאלה שאירופה וארה"ב, מצביעים, שוב, על כשל השוק העיקרי בישראל: היעדר תחרות. בלי פתיחה אגרסיבית של השוק לייבוא ועידוד יבואנים קטנים לעשות יבוא מקביל, נמשיך לשלם סכומי עתק על כף נוטלה לסנדוויץ' של הילד.