"כשאני נכנס בלי חליפת עו"ד לסופר, פונים אלי כעובד זוטר"

"בכל פעם שאני נכנס לסופר השכונתי ואיני לובש את חליפת עורך הדין, תמיד פונים אליי כאילו אני עובד זוטר בסופר, ואז מתחילות להגיע שלל בקשות בנוסח: 'אתה יכול להביא לי את זה?' או 'אתה יכול בבקשה לעזור לי לסחוב?' או 'אתה יכול להזיז?', ואז אני נאלץ לענות באדיבות שאיני עובד בסופר. בכלל, בזמן האחרון החלטתי לעשות קניות עם חליפת עורך הדין כדי להימנע מכל הסיטואציות ההזויות האלה".

זהו רק אחד מהמקרים שעורך הדין סולומון טקה יודע לספר עליהם. בימים אלו, כשהוא עומד להוציא את ספרו נתיב האומץ במסגרת קמפיין המונים בהדסטארט הוא פותח את ליבו ומפיץ את מחשבותיו. כל אלה היו סגורים בקרבו, והוא שמר את זיכרונותיו ואת ניסיון החיים הלא פשוט והאמיץ שלו בתוכו. כתיבת הספר גרמה לו לחשוף את סיפור חייו המיוחד.

בהיותו בן 13, באתיופיה בשנת 1988, לפני מבצע שלמה, הוא הודיע להוריו שבכוונתו לעזוב את הבית עם עוד שני חברים ולצאת למסע חייו אל עבר מדינת ישראל, חלומו הנשגב. "אני הולך, אמא. החלטתי. שום דבר לא יעצור אותנו", הוא מתאר בספר.

ההורים הזדעזעו נוכח הבקשה התמוהה והזהירו אותו פן יעשה כך, אך הוא כמובן לא שעה לדבריהם. באישון לילה הוא וחבריו נמלטו מביתם ויצאו לדרך - למסע מסוכן אל עבר הבלתי נודע, מסע שנראה בלתי אפשרי.

שלושה ילדים צעירים בני 13 הילכו במדבר הסודני במשך כשבועיים בנחישות ובאומץ, ללא מזון ושתייה, כשהם נתקלים בשודדי דרכים ובחיות טרף. לילה שלם הם נאלצו להתחבא במערה כשמסביבה שוחרים לטרף נמרים וחזירי בר. "אפילו חוויית הלילה הקודם, כשעמדנו מול סכנת החיה הטורפת, הציתה בי איזושהי תחושת ריגוש. אבל כאן, בין המוני בתים ואנשים וחיים שלמים שאיני מכיר, התחושה הזאת התפוגגה, ובמקומה הופיעו תחושת זרות נוראה ופחד".

הילדים נשארו במערה עד עלות השחר, ורק אז יצאו שוב לדרך בחששות כבדים. במהלך כל המסע הם ידעו שאסור להם להסגיר את זהותם היהודית, שכן הדבר עלול להביא לרציחתם. כך נהגו גם כשהגיעו לכפרים בסודן - הם ידעו שחשיפת זהותם תעמוד להם כאבן נגף, ונמנעו מכל סממן שעלול היה להסגירם.

קשה לדמיין שלושה ילדים בני 13 חווים חוויות כה קשות ועדיין נותרים כה נחושים להגיע אל הארץ המובטחת, שתכה בהם בהמשך ללא רחמים. בסודן הם נחשפו אפילו לקברי אחים של יהודים שמתו בדרכם לארץ ממחלות או שנרצחו בידי המקומיים. המראות הללו רק הגבירו בהם את הפחד ואת הנחישות לשרוד את המסע ולהצליח.

בעזרת אנשי מוסד שאספו את הילדים, הם הצליחו להגיע לבסוף לארץ והוכנסו לפנימייה שקלטה אותם והעניקה להם קורת גג ולימודים. טקה התעקש בבגרותו ללמוד מדע המדינה באוניברסיטת חיפה. כשהתקשה למצוא עבודה, החליט לשמש כבודק ביטחוני בשדה התעופה, וגם שם חווה על בשרו את משמעותה של היותו אתיופי.

בזמן שראה את כל מי שיוצא לחופשה, החליט שעליו לעשות שינוי מקצה לקצה ולמצוא תפקיד שיאפשר לו חיים טובים יותר. כשהחליט להפוך לעורך דין, פעל למען המטרה ללא ליאות. לימודי המשפטים מאפשרים לו כיום לשמש כפה לקהילה אליה הוא משתייך ולנסות למגר את בעיית הגזענות כלפי יוצאי אתיופיה.

תופעות הגזענות אליהן נחשף הביאו אותו להיאבק בהן. לאחרונה הגן על עובד בנק שספג קיתונות של טרוניות מלקוח שכינה אותו "שחור" והמטיר עליו שלל קללות רק בשל צבע עורו. עובד הבנק תבע את הלקוח - וזכה במשפט.

"ברור לי שאי אפשר לעצור את כל תופעות הגזענות, אך חשוב לי מאוד לנסות ולפעול כמה שיותר בתחום. הספר שאותו אני עומד להוציא לאור יחדד את סיפורה של הקהילה האתיופית, שכה רוצה להיטמע ולהרגיש כחלק בלתי נפרד מהמדינה", מוסיף טקה.

ויש לו מסר לסיום: "אני לא רק עורך דין. אני לוחם צדק. מגן על החלשים, נאבק באפליה, עומד לצד מי שאין לו קול. זה לא רק מקצוע - זו שליחות".

1. אפליה נגד יוצאי אתיופיה - לא שותק, נלחם! בישראל של 2025 עדיין יש אנשים שמסרבים לקבל את יהודי אתיופיה כשווים. האפליה קיימת במקומות עבודה, במוסדות חינוך, מול הרשויות ואפילו בבתי המשפט. כמישהו שגדל בקהילה, אני מכיר היטב את הקשיים ויודע שאסור לנו לוותר. אני נלחם על כל תיק של עוול ואפליה, פועל למען צדק אמיתי ודואג שקולם של בני הקהילה יישמע חזק וברור. לא מתפשר מול גזענות - לא ברחוב, לא במשרד ולא בבית המשפט!
2. קריסת משפחות בהליכי גירושין - אני שם כדי לשמור על הזכויות שלכם. כשזוגות מחליטים להיפרד, לא פעם המשבר הופך למלחמה - רכוש, משמורת, מזונות - הכול מתפוצץ בבת אחת. והכי כואב? כשילדים נקלעים לתוך הסכסוך. אני שם כדי לדאוג שהתהליך יהיה הוגן, שזכויות כל צד יישמרו, ושבסופו של דבר תצאו לדרך חדשה בלי להתרסק כלכלית ורגשית. גירושין הם לא סוף החיים - הם התחלה חדשה, ואני כאן כדי לדאוג שזה יהיה נכון וצודק.
3. נערים במעצר - מי ידאג להם? (השוטרים?) רק אנשים כמוני. נערים צעירים, רבים מהם מבני הקהילה האתיופית, נעצרים על ידי שוטרים לעיתים קרובות מדי. הבעיה? הם לא תמיד יודעים מהן הזכויות שלהם. שעות של חקירה בלי עורך דין, הפחדות ולחץ להודות במה שלא עשו - זה קורה כל יום! אני כאן כדי להילחם עליהם. ברגע שקוראים לי, אני מתייצב ודורש צדק. כל נער צריך לדעת - יש לו זכויות, יש לו קול, ואני כאן כדי להבטיח שהוא לא לבד מול המערכת.