מחירי המזון בישראל הם מהיקרים ביותר בקרב המדינות המפותחות - את העובדה הזו מרגישים בכיסם כל צרכן וצרכנית שנכנסו לסופר בשנים האחרונות. ההרגשה הזו רק מתעצמת בעת ביקורים בסופרים בחו"ל, שממחישים לנו איך הכסף שקונה לנו כמות מוצרים מסוימת שם, יקנה לנו משמעותית פחות כאן אצלנו.
ביולי האחרון קיבלו התחושות הללו סימוכין מהשוואת מחירים שביצע ארגון ה-OECD. הממצאים הצביעו על כך שמחירי המזון והמשקאות בישראל נמצאים במקום השני בגובהם בקרב המדינות המפותחות. למעשה, הם גבוהים ב-52% בהשוואה למחירי המזון הממוצעים ביתר המדינות.
שבעה אישומים חמורים
האשמה העיקרית במצב ובמחירים שמרקיעים שחקים מוטלת על הריכוזיות הגדולה בשוק המזון הישראלי. לרוב, כשמדברים על אותה ריכוזיות, מתכוונים בעיקר לזו שקיימת בקרב רשתות המזון הגדולות - שמרשות לעצמן להעלות מחירים ללא רסן ובאין מפריע.
אולם אתמול (רביעי) הפנתה רשות התחרות זרקור על אשמה נוספת, ועל גזרה ריכוזית לא פחות - שוק הקמעונאות. כתב אישום עם לא פחות משבעה אישומים חמורים הוגש אמש נגד רשתות הקמעונאות ויקטורי, יוחננוף וסופר ברקת - כמו גם נגד מנכ"לי הרשתות ובכירים נוספים בהן.
בין העבירות המיוחסות להם: התערבות במחירים לצרכן שיגבו קמעונאים אחרים בניגוד להוראות חוק המזון, כמו גם ביצוע הסדר כובל בניגוד לחוק התחרות.
כך למשל, באחד משבעת האישומים מואשם אייל רביד, מנכ"ל ומבעלי ויקטורי, שהתערב במחירי שסטוביץ' ברשתות רמי לוי ויוחננוף ואמר לנציג החברה כי רמי לוי "מקלקל" ו"הורס" את השוק, וששסטוביץ' צריכה "להשבית" את רמי לוי.
רביד התערב במחירי בית השיטה ואמר: "כשרמי לוי יעלה מחיר אני אחשוב על זה", ובהודעה אחרת כתב שהלוואי שיעלה את המחיר ב-20%, "רק ששני המחבלים יעלו", בהתכוונו לרמי לוי ויוחננוף.
כתב האישום שהוגש אתמול נתן בסך הכול עדות קטנה מתוך שוק ריכוזי במיוחד, שמאפשר לשחקניות הבודדות בו לעשות כאוות נפשן. שש רשתות קמעונאות מחזיקות ברוב השוק והסופרים בארץ. כך למעשה, נוצר מצב בו מעט שחקניות נמצאות על המגרש, ואלה שכן נמצאות עליו משתפות פעולה אחת עם השנייה בניגוד לחוק ומתאמות ביניהן מחירים.
בענף המזון, המגלגל 128 מיליארד שקלים בשנה, 85% מהמכירות ב-20 קטגוריות מזון נשלטות בידי שלושה ספקים בלבד. נכון לשנת 2020, שיעור היבוא בישראל ביחס לתוצר עומד על 23.4% בלבד, בהשוואה ל-47% בממוצע במדינות ה-OECD.
תוסיפו לכך את נתוני מבקר המדינה, לפיהם עשרת ספקי המזון הגדולים מחזיקים ב-50% משוק המזון; את הממשלה, שמזניחה שוב ושוב את הטיפול ביוקר המחיה - ותקבלו מגמת עלייה בלתי פוסקת של המחירים.
שוק המזון הישראלי זקוק לטיפול שורש. אין ספק כי הגשת כתבי האישום היא התחלה ראויה, אבל היא לחלוטין לא מספיקה כדי להציב כתובת שאומרת "עד כאן" בפני בעלי רשתות הקמעונאות וענקי המזון. מעבר לכך, היא בוודאי לא מספיקה על מנת לעורר את שרי הממשלה - שלא מכנסים את הוועדה לטיפול ביוקר המחיה ולא נוקטים את הצעדים המתאימים מול שוק שנעשה יותר ויותר ריכוזי.