בג"צ פסק בשבוע שעבר בפסק דין תקדימי כי בתי הדין הרבניים אינם מוסמכים לדון בתביעות מזונות ילדים במסגרת הליך גירושין. זאת בהסתמך על הלכת שרגאי מלפני 56 שנה בה נקבע כי בתי הדין הרבניים אינם מוסמכים לדון בתביעות מזונות ילדים - אלא אם כן, שני ההורים הסכימו לכך במפורש.
ההחלטה ניתנה לאחר שארבעה אבות עתרו נגד פסקי דין של בתי הדין הרבניים, שחייבו אותם במזונות במסגרת תביעות גירושין, בטענה כי פסקי הדין מנוגדים להלכה משפטית קודמת. האבות הסתמכו על "הלכת שרגאי", שנקבעה בשנת 1969 ואושררה שוב בשנת 2019, לפיה בתי הדין הרבניים אינם מוסמכים לדון בתביעות מזונות ילדים אלא אם שני ההורים הסכימו לכך במפורש. הם הדגישו כי בתי הדין הרבניים חרגו מסמכותם כאשר הכריעו במזונות הילדים במסגרת תביעת גירושין, בניגוד לפסיקות בג"ץ.
מנגד, האימהות לילדים שבעניינם נפסקו המזונות - טענו כי בהלכת שרגאי לא נקבעה הלכה השוללת את סמכותו של בית הדין הרבני לדון בתביעת מזונות הילדים, אלא רק הקנתה לילד את הזכות להגיש "תביעה עצמאית".
עמדת המדינה, כפי שהוצגה על ידי היועצת המשפטית לממשלה, טענה כי פסיקת בתי הדין הרבניים סותרת את ההלכה המחייבת שנקבעה על ידי בג"ץ, ולפיה תביעת מזונות ילדים חייבת להתנהל בבית המשפט לענייני משפחה, אלא אם שני ההורים מסכימים אחרת.
מה עושים מכאן?
בית המשפט העליון, בהרכב השופטים יעל וילנר, נעם סולברג ורות רונן, פסק בדעת רוב כי העתירות מוצדקות, והורה על ביטול ההחלטות שניתנו בבתי הדין הרבניים. השופטת וילנר, ציינה כי "הלכת שרגאי" עומדת בעינה, וכי אין לבית הדין הרבני סמכות לדון בתביעת מזונות ילדים, גם כאשר היא חלק מתביעת גירושין.
התוצאה הישירה של פסק דין זה הינו שמהיום הסתיים נושא "מירוץ הסמכויות" בכל הקשור לתביעת מזונות ילדים. ההורים יכולים להיות רגועים ולא יהיה צורך למהר ו"לתפוס את הסמכות" שכן החל מהיום בית הדין הרבני אינו מוסמך לדון בכך אלא רק בית המשפט לענייני משפחה. יחד עם זאת אם שני בני הזוג יבקשו שבית הדין הרבני ידון גם בתביעה למזונות, למשל כאשר מדובר בני זוג חרדים שחוששים ללכת לבית המשפט לענייני משפחה, בית הדין יוסמך לדון בתביעת המזונות.
חשוב לציין כי כפי שעולה מפסק הדין גם במקרה בו שני בני הזוג הסכימו שבית הדין הרבני ידון בתביעת מזונות הילדים, הדבר אינו שולל מהילד הקטין את האפשרות להגיש תביעה בשמו. כלומר, ייתכן מצב בו בני הזוג ינהלו הליך ארוך ומתיש בהסכמה בבית הדין, ולאחר מכן בן הזוג יפתח בהליך חדש לתביעת "מזונות ילדים" בשם הקטין.
התעלומה הגדולה היא מה עושים מכאן ואילך, ומה עושים בפסקי הדין שניתנו כבר בעבר בבתי הדין. האם המשמעות היא שפסקי הדין שניתנו יתבטלו אוטומטית או שמדובר רק מכאן ואילך. בית המשפט העליון לא התייחס לכך בפסק הדין ולמעשה הותיר את הדבר לוט בערפל.
לדעתי אם אף אחד מהורים לא התנגד לסמכות בית השין הרבני, אזי החלטות בית הדין יעמדו בתוקף, ובית הדין אף יוכל להמשיך ולדון, אך אם אחד מבני הזוג התנגד לסמכות בית הדין בנוגע למזונות ילדים, ובית הדין כפה את סמכותו, כעת יהיה ניתן לטעון על ביטול ההחלטות באופן רטרואקטיבי.
בכל מקרה מזונות ש"נאכלו", כלומר מזונות ששולמו כבר בגלל פסיקת בית הדין יהיה קשה מאוד לתבוע את השבתם, שכן בתי המשפט אינן נוטים להורות על השבת מזונות מתוך חשש של פגיעה בטובת הקטין.
האם ניתנה המילה האחרונה? קשה לדעת שכן מדובר בפסק דין תקדימי אשר ראוי שייבחן בהרכב מורחב, אך ככל הנראה ולפי ניסיון העבר ניתן לומר כי בית המשפט העליון לא יקיים דיון נוסף ולמעשה מכאן ואילך דמי המזונות ידונו בבתי המשפט לענייני משפחה בלבד ולא בבית דין רבני.
חשוב להדגיש כי לא מדובר בשאלה טכנית מי ידון בתביעה, אלא מדובר בדבר מהותי, שכן בתי הדין הרבניים מחייבים מזונות במשמורת משותפת ואילו בתי המשפט לענייני משפחה עשויים לפטור אותם. לכן, ניתן לומר שגברים יצאו מורווחים.
הכותב טוען רבני עו"ד יהודה אבלס מתמחה בדיני משפחה וגירושין