בג"ץ קבע השבוע כי השימוש בבינה מלאכותית אינו פוטר עורכי דין מאחריות אישית וכי הם חייבים לבדוק את כתבי הטענות ואת המסמכים שהם מגישים לבית המשפט, שכן הגשת מסמכים שנכללים בהם פרטים שגויים או מזויפים עלולה לגרור חיוב בהוצאות אישיות ואף נקיטה בצעדים משמעתיים.
פסק הדין שניתן השבוע משרטט ומגדיר את גבולות הגזרה של השימוש שעושים לאחרונה עורכי דין בבינה מלאכותית (AI) במסגרת עבודתם המשפטית. בפסק הדין התייחס בית המשפט לכך שליטגטורית ביססה את טענותיה על מידע שגוי שהשיגה לכאורה באמצעות בינה מלאכותית.
בדיקה מדוקדקת של בית המשפט העלתה כי חמש הפניות שאזכרה עורכת הדין בטענותיה היו של פסקי דין שכלל אינם קיימים במאגרים המשפטיים; 14 הפניות אזכרו פסקי דין שבהם לא הייתה התאמה בין מספר התיק ובין סיווג ההליך, זהות הצדדים או התוכן הנטען; כאשר לא פחות מ-24 הפניות כללו ציטוט או התיימרו לסמך טענה שבינה לבין פסק הדין לא נמצא קשר.
בית המשפט ציין בין היתר כי ישנם מקרים שבהם מערכת בינה מלאכותית "הוזה", דהיינו, יוצרת תוכן המכיל מידע כוזב או מטעה המוצג כעובדה.
מאז שהבינה המלאכותית פרצה לחיינו, יש כאלה שסבורים, ביניהם גם עורכי דין, שהתוכנות האלה יכולות להחליף את עבודת עורכי הדין או בעלי מקצועות אחרים. אני סבור כי זו שגיאה של ממש לחשוב כך, כי כל תוכנה - טובה ומתקדמת ככל שתהא, לעולם לא תהיה בן אדם. אין לה מוח אנושי, וככזו היא לא יכולה לקרוא רגשות, לחוש תחושות בטן, להבין מציאות מורכבת שהרבה פעמים היא אף נסתרת ומתוחכמת - מאחר שמוחות אנושיים "הנדסו" אותה, כפי שאני נתקל לא אחת במסגרת ההליכים המשפטיים שבהם אני מייצג.
במקצוע שלנו, בפרט של עורכי הדין שעוסקים בליטיגציה ומייצגים לקוחות בהליכים משפטיים שונים, למיומנויות הרכות האלה אין וכנראה שגם לעולם לא יהיה להן תחליף. הסיבה: הדברים המשמעותיים ביותר שעורך דין מביא עמו לשולחן הם הניסיון שצבר, היכולת שלו לרדת לעומקם של דברים, היכולת להסיק מסקנות גם כשהתמונה אינה ברורה דיה וכן לדעת לבנות נראטיב, לספר סיפור ולשכנע את בית המשפט בצדקת הלקוח שלו.
אני לא מכיר אף תוכנה שיודעת לעשות זאת כיום, ואני בספק רב אם תהיה אחת כזו שתדע לעשות את כל אלה בעתיד, כך שהיא תוכל להחליף את עבודת עורכי הדין.
אמנם גם בית המשפט הביע את דעתו בעניין באומרו כי תחום המשפט, כמו גם תחומים אחרים, לא יוכל לחמוק מהטכנולוגיה ומהקידמה, אלא שיש להתייחס לכלי הבינה המלאכותית כאל כלי עזר בלבד. למשל, לחיפוש ולאיתור של חומר משפטי ולא כדי להחליף את עבודת עורך הדין. עורך דין מחויב לנהוג בזהירות ואל לו להתרשל בעבודתו.
עצם זה שעורך דין בוחר להשתמש בכלי AI, לא יכולה ואינה מסירה ממנו את האחריות לתוצרי עבודתו ולכתבי הטענות שהוא מגיש לבית המשפט, שבמקרה זה התבררו כ"פייק". או כפי שבית המשפט התייחס לזה: "הליכים שלא היו ולא נבראו".
לאור השימוש ההולך וגובר בבינה המלאכותית יש לשים לב להגנת הפרטיות, סודיות מסחרית, מקצועית ורפואית, קניין רוחני ועוד. למשל מידע שהוזן לתוך מערכת בינה מלאכותית עלול לגרום לזליגה של פרטים וכך להביא לפגיעה בפרטיותו של הלקוח, באופן העשוי להיחשב להפרת חובת הסודיות בה חייב עורך הדין כלפי לקוחו.
לסיום חשוב לציין את שקבע בית המשפט בפסק הדין: לעורך הדין יש אחריות מקצועית כלפי לקוחו, כלפי בית המשפט וכלפי מקצוע עריכת הדין בכלל. עורך דין המגיש לבית המשפט כתב טענות שתוכנו בדוי או שהוא נסמך על אסמכתאות שאינן קיימות, אגב שימוש בכלי בינה מלאכותית, מועל בחובותיו אלה.
הכותב עו"ד תמיר לייבוביץ הוא בעלי משרד עו"ד ועוסק בליטיגציה אזרחית-מסחרית