אוניית "מאווי מרמרה", שלקחה חלק במשט לעזה במאי 2010 אשר לוחמי צה"ל פשטו עליו, הועמדה למכירה. המכירה נערכת במסגרת הליך הוצאה לפועל בנמל אוניה שבטורקיה במחיר התחלתי של 47.5 מיליון לירות טורקיות (4.6 מיליון שקל). כיום האונייה ידועה בשם "אנטוליה".
האונייה נבנתה בשנת 1989 על ידי חברת תעשיות האוניות של טורקיה והופעלה לראשונה בשנת 1994 על ידי רשות הספנות הטורקית. בתחילה שימשה להפלגות לאי אבשה. בשנת 2005 הועברה לחברת IDO ולאחר שלושה מכרזים, נמכרה לקרן הסיוע ההומניטרי IHH באיסטנבול.
"מאווי מרמרה" הייתה האונייה הגדולה ביותר במשט לעזה, שכלל שש אוניות שיצאו מטורקיה לעזה והיו אמורות לכלול כביכול ציוד הומניטרי.
האונייה הפליגה תחת דגל קומורו ולמרות התיאור כמשט הומניטרי, המרמרה לא נשאה ציוד הומניטרי, ולעומת זאת נמצאו עליה נשק ותחמושת רבים. על סיפונה היו כ-29 אנשי צוות וכ-561 נוסעים, ביניהם חברי ארגונים אסלאמיים, פעילים פרו-פלסטינים, פוליטיקאים ועיתונאים.
ישראל סירבה לאפשר את פריקת האוניות בנמל עזה, והציעה למארגני המשט להעביר את הציוד שבאוניות לידי ישראל, וממנה, לאחר בדיקה, לעזה על ידי אנשי האו"ם והצלב האדום. משתתפי המשט סירבו והמשיכו לשוט לכיוון הרצועה.
בעקבות זאת, בסביבות השעה 04:30 ב-31 במאי, עלו לוחמי שייטת 13 על הספינות מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל. בחמש מהאוניות ההשתלטות נתקלה בהתנגדות פסיבית, אך במהלך ההשתלטות על "מאווי מרמרה" התרחש עימות אלים כאשר חלק מהנוסעים תקפו את החיילים באלות, במוטות ברזל, בסכינים, וכן בבקבוקי תבערה ובירי מאקדחים שנחטפו מהחיילים.
בתגובה, פתחו החיילים באש לעבר התוקפים, מה שהוביל למותם של תשעה מנוסעי הספינה ולפציעתם של כ-20 נוספים. מצה"ל נמסר כי רוב ההרוגים והפצועים היו מזוהים עם ארגון IHH ועם ארגונים אסלאמיים טורקיים.
במהלך העימות נפצעו גם עשרה חיילי צה"ל, בהם שניים במצב קשה. האירוע תועד על ידי כלי תקשורת ישראליים וזרים שנכחו בספינות המשט.
הדבר הוביל למשבר דיפלומטי נרחב בין ישראל לטורקיה, כאשר ארדואן כינה את ההתקפה "טרור מדינתי". שר החוץ דאז, אחמד דבוטולו, הזהיר שהאירוע עלול לפגוע ביחסים בין המדינות באופן בלתי הפיך. בספטמבר 2011, טורקיה הורידה את דרג היחסים הדיפלומטיים עם ישראל והשעתה את שיתוף הפעולה הצבאי.
שש שנים מאוחר יותר, כשהיחסים הדיפלומטיים התחממו, ארדואן (אז כבר נשיא) מתח ביקורת על IHH באומרו: "אנחנו נוקטים צעד ברמה הבינלאומית. האם שאלתם את ראש הממשלה לפני שהחלטתם להעביר סיוע הומניטרי כזה מטורקיה? אנחנו תמיד העברנו את הסיוע הדרוש לעזה ולפלסטין, ואנחנו ממשיכים לעשות זאת".
לאחר מכן האונייה עגנה במשך מספר שנים בנמל בטורקיה, כאשר היה גם ניסיון להפוך אותה למלון או מסעדה. "מצבה הקונסטרוקטיבי של הספינה מעולה, אך יש לה בעיות במנועים", אמר אז קפטן ליאונידס, ימאי יווני.