חודש מרץ מתקרב ותיבת הדואר מתמלאת בשלל פלאיירים זרחניים בזו הלשון: "לרגל יום האישה, את מוזמנת לסדנת סטיילינג ואיפור במתנ"ס השכונתי". כן, אין דרך טובה יותר לפעול למען קידום השוויון המגדרי, הזכויות והעצמה - מאשר הדרכה על הדרך להדגיש את קו המותן (ושלא יובן חס וחלילה כי הנני מזלזלת במקצוע היופי והבריאות וטיפוח נשים וגברים).
יש לומר את האמת, חגיגת יופיין של נשות ישראל היא לא האירוע היחידי שמתקיים בחסות היום הבינ"ל, לצידו ישנם כנסים בפורומים מכובדים, דיונים מעמיקים בנתוני הלמ"ס או אייטמים חדשותיים על פערי השכר במשק. כל אלו זוכים להעמקה ולחשיפה תקשורתית מכובדת מגיעים עד ללב הפריים טיים.
אך כל זה אורך בדיוק 24 שעות. מה קורה ביתר 364 הימים שבלוח השנה? פה שורש הבעיה. קידום שוויון מגדרי וטיפול בתת ייצוג לא יכול להסתכם באירוע חד שנתי, אלא אמור להיות חלק בלתי נפרד מהשגרה במדינה מתוקנת. מניחה אולי כי דעתי זו, לא פופולרית ויש מארגוני הנשים שלא יסכימו או יאהבו הצהרה זו, אך יום האישה הבינ"ל הוא ככל הנראה היום המיותר ביותר על לוח השנה הישראלי. הוא לא מקדם שיוויון או העצמה - ובמקום, מנציח תפיסות מיושנות ונותן פתרונות שטחיים לבעיה חברתית מורכבת.
20 שנה והלכנו לאחור
לפני יותר מ-20 שנה נכנסתי לתפקידי כמנכ"לית הראשונה, והיחידה עד היום, של משרד התיירות. אירוע זה זכה בזמנו לסיקור תקשורתי לא מבוטל. בכל זאת, אישה בראש משרד ממשלתי היה חזון שנפרץ.
והיום? המצב חמור אף יותר. לפי דוח מגדרי של מנכ"לים במשרדי הממשלה שפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה ביולי האחרון, רק כ-16% מכלל המינויים למנכ"לים מאז ראשית כהונת הממשלה ה-30 בשנת 2003 ועד יולי 2024 - היו נשים כלומר 38 מתוך 235. והיום, חזרנו לשפל חסר תקדים של יותר משני עשורים אחורה כאשר לא מכהנת אף מנכ"לית שמונתה באופן רשמי.
ואגב, 5 משרדים מחפשים בימים אלו מנכ"לים - כך שאין בעיה של היצע או ביקוש. השבוע קבע בג"צ כי המדינה הפרה את החוק הייצוג ההולם בכך שלא מינתה נשים לתפקיד ועליה לקבע מנגנונים לתיקון. אז הנה, שביב אופטימיות זהירה.
אבל זה לא רק שם, ישראל מדשדשת עדיין בשולי רשימת פערי השכר המגדריים בין מדינות ה-OECD. שם הפער הממוצע עומד על 11.4% ואצלנו למעלה מ-17% תסתכלו על הייצוג הנשי בפוליטיקה, הארצית והמוניציפלית, על מספר הנשים בדירקטוריונים ובשדרה הניהולית של החברות הגדולות (גם אחרי חובת הגילוי שחלה עליהן) - התמונה ברורה, בעיה חברתית רוחבית לא תפטר בשירי הלל ובסיסמאות, ביום אחד בשנה.
וזוהי לא רק הבעיה שלנו הנשים המודרות - הצורך בשוויון מגדרי הוא אינטרס חברתי וכלכלי מובהק של המשק והמדינה. השתתפות בשוק התעסוקה, מיצוי הפוטנציאל, בחירת מקצוע וייצוג הולם בשדרות הבכירות במשק הוא המפתח למשק מפותח ומשגשג.
אז תחסכו לנו את החגיגות, הנאומים והטקסים - בשנת 2025, כשנשים יושבות בקוקפיט, נלחמות בתוך הטנקים משמידות מנהרות במדינות אויב ונלחמות כלביאות על יקיריהן, אנחנו לא צריכים תזכורת ליכולת המופלאה של הנשים, היא מעולם לא היתה באמת מוטלת בספק. חברה מתוקנת צריכה להעניק לנשים את היכולת לפרוץ, לקדם חקיקה, להסיר חסמים ולשנות תפיסות ועמדות סטריאוטיפיות.
איך עושים את זה? כולם יודעים. מעל במת הכנסת עולות תדיר שלל הצעות לתמרוץ חברות הפועלות לשוויון מגדרי, לקביעת יעדים לייצוג בגופים ציבוריים, לעידוד יציאת גברים לחל"ד, לחקיקה לשכר שווה ועוד, הגיע הזמן לקדמן. לצד זאת, חשיבות רבה בהשקעה בחינוך לנשים ולגברים - מגיל גן בבתי הספר, ובבית. שבירת תבניות והתניות עתיקות ומעכבות, עידוד וקידום נשים מובילות ומתן דוגמא אישית.
זה תהליך עמוק וארוך טווח הוא לא יתחיל ויסתיים ביום בשנה. צדק אמיתי שישפיע לטובה על כל החברה וגווני הקשת שבה, לא מושג באמצעות ציון "יום מיוחד" בלוח השנה.
הכותבת היא יועצת אסטרטגית להנהלות בכירות, לשעבר מנכ"לית משרד התיירות ומנכ"לית בנייני האומה