בית המשפט המחוזי מרכז פסק השבוע כי בית החולים לניאדו ישלם פיצויים לכ-1,300 נשים, בעקבות סירובו לספק טיפולי הפריה חוץ-גופית לנשים שאינן נשואות. כל אישה תקבל 1,800 שקלים, כאשר סכום הפיצויים הכולל עשוי להגיע לכ-2.4 מיליון שקלים.
התביעה הייצוגית הוגשה בשנת 2014 על ידי תושבת נתניה, שבקשתה לקבלת טיפולי פוריות בבית החולים נדחתה מאחר שלא הייתה רשומה כנשואה במרשם האוכלוסין. הקבוצה הייצוגית כוללת נשים שאינן נשואות הסובלות מבעיות פוריות, והן זכאיות בהתאם להסכמים בין קופות החולים ובתי החולים לקבלת טיפולי פוריות בלניאדו, אולם הן לא פנו באופן אקטיבי לקבל את הטיפול בלניאדו אלא בבתי חולים אחרים.
בית החולים לניאדו, הממוקם בקריית צאנז בנתניה, הוקם כמוסד רפואי הפועל על פי ההלכה היהודית. עם זאת, המדינה מעניקה לו תמיכה כלכלית והוא מחויב לפעול לפי אמות מידה ציבוריות.
ביה"ח טען בין היתר כי הוא מחויב לפתור כל בעיה רפואית אך ורק לפי ההלכה היהודית, והוסיף כי הדרישה שמטופלות הפריה חוץ-גופית יהיו רשומות כנשואות מקורה בציווי רבני הרואה בתרומת זרע מגורם זר משום חילול קדושת המשפחה, המתבטא בניתוק הקשר בין הולדת ילדים ובין נישואין, ובעידוד יחסי מין מחוץ לנישואין.
לסיום טען כי פסיקות הלכה נועדו למזער את החשיפה לקיומן של עבירות חמורות דוגמת גילוי עריות וממזרות. בית המשפט קבע כי אין הצדקה להבחנה בין נשים נשואות לרווקות מטעמים שאינם רפואיים.
בית המשפט נדרש לשאלות משפטיות עקרוניות בנוגע לאפליה בקבלת שירותי בריאות בשל מעמד אישי ועמד על קביעותיו של בית המשפט העליון לפיו חוק זכויות החולה, ולא חוק איסור הפליה בשירותים ציבוריים, הוא המסגרת המשפטית הרלוונטית. בית המשפט נמנע מהכרעה ישירה בשאלות הלכתיות והתמקד במדיניות המפלה של בית החולים, אשר נמצאה פסולה מאחר שאינה מבוססת על שיקולים רפואיים.
נפסק כי שלילת טיפולי פוריות מנשים שאינן נשואות על רקע טעמים הלכתיים מהווה אפליה הפוגעת בכבוד האדם. בעידן המודרני, בו טכנולוגיות רפואיות כמו הפריה חוץ-גופית אפשרו פריצת גבולות המשפחה המסורתית, אין מקום להפלות נשים המבקשות לממש את זכותן להורות. אפליה כזו גורמת להשפלה ונזק נפשי עמוק, המצדיק פיצוי כספי.
בפסק הדין במחוזי נדונו בעיקר היקף הקבוצה הנפגעת וגובה הפיצוי. בית החולים לא הציג נתונים מלאים לגבי מספר הנשים שנפגעו מהמדיניות המפלה, ולכן בית המשפט הרחיב את הקבוצה כך שתכלול את כל הנפגעות מאז 2008 ועד היום. מספר הנשים שנפגעו הוערך בכ-1,320, אך הזכאות לפיצוי בפועל הותנתה בכך שהן היו מודעות למדיניות המפלה ובחרו לפנות לבתי חולים אחרים בשל כך.
ביחס לסכום הפיצוי, נקבע כי בשל הפגיעה בעניין אישי ואינטימי, יש להעמיד את הפיצוי ברף גבוה, אך לא באופן שיפגע בשירותי בית החולים. לפיכך, נפסק לכל נפגעת פיצוי של 1,800 שקל, ובסך הכול חויב בית החולים בפיצוי כולל של כ-2.4 מיליון ש"ח. מדובר בפיצוי מן הגבוהים ביותר שנפסקו עד כה בתובענה ייצוגית בגין אפליה.
"פסק הדין חותם פרשה ארוכת שנים שהתנהלה בבתי המשפט", אומר עו"ד אלון סוקניק, שמשרדו מתמחה בתביעות ייצוגיות. "לרוב, תובענות ייצוגיות מסתיימות בפשרה, ורק לעיתים נדירות הן מתבררות עד תומן, כפי שאירע במקרה זה".
לדבריו, "מעבר למשמעותו החוקתית, פסק הדין מהווה תקדים גם בפיתוח הפסיקתי של תחום התובענות הייצוגיות. אף שענייני רפואה אינם נכללים ברשימת התחומים בהם ניתן להגיש תובענה ייצוגית, בית המשפט העליון הרחיב הלכה למעשה את תחולתו של חוק התובענות הייצוגיות גם לתחום זה. כמו כן, בית המשפט הבהיר כי ניתן לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק גם מכוח חוק זכויות החולה, ובכך הקל על נפגעים לפנות לאכיפה אזרחית פרטנית בעתיד.
"הפרשה מדגישה את חשיבותן של תובענות ייצוגיות כאמצעי לשינוי חברתי, בדומה למקורותיה ההיסטוריים של התובענה הייצוגית בארה"ב ששימשה כלי לקידום זכויות אוכלוסיות מוחלשות והיא שבה וממחישה את תפקידה החיוני של מערכת משפט עצמאית עבור כל אדם במדינה דמוקרטית מתוקנת.
"הפרשה מהווה אבן דרך נוספת בסוגיות של שוויון, דת ומדינה, והיא מצטרפת לפסיקות קודמות בנושא אפליה פסולה מטעמי דת, כדוגמת פרשת 'קול ברמה' של אי-השמעת נשים בשידורי התחנה".