מ"כל התינוקות צהובים" ועד צעיר שנשאר עם נזק מוחי כי הרופא התפלל: מקרי הרשלנות הרפואית שיזעזעו אתכם

בעשור האחרון שולמו למעלה מ-2.2 מיליארד שקלים כפיצויים לנפגעי רשלנות רפואית. מאחורי כל מספר כזה עומד אדם שהגיע לקבל טיפול - ויצא עם נזק בלתי הפיך. יש מי שאיבד יד, יש מי שאיבד רגל, ויש מי שאיבד את חייו. אלפי תביעות, אין ספור סיפורים קשים, אבל יש מקרים שפשוט גורמים לך לעצור ולשאול: איך דבר כזה בכלל קרה? מי בדיוק מחזיק בהגה - אם בכלל?

המשימה לא הייתה פשוטה. רשלנות רפואית, מעצם הגדרתה, היא טעות שניתן וצריך היה למנוע - מצב שבו איש צוות רפואי חרג מסטנדרט הזהירות הסביר, וכתוצאה מכך נגרם למטופל נזק. לצערנו, יש הרבה יותר מדי מקרים כאלה, אבל יש גם מקרים שפשוט חורגים מכל היגיון.

אז איך בוחרים את ארבעת מקרי הרשלנות הרפואית הכי מטורפים שנחשפו בישראל שיגרמו לכם להישאר עם פה פעור? הסתייענו בעו"ד אייל בן ישי, מומחה לביטוח ונזיקין שמייצג נפגעי רשלנות רפואית .

לא כך תיארה לעצמה אישה בשנות ה-40 לחייה את ההתאוששות מניתוח לכריתת רחם: במקום לחזור לשגרה, היא מצאה את עצמה מתמודדת עם כאבים עזים, זיהומים וסיבוכים רפואיים - עד שהתברר כי בגופה נשכח לא פחות מאשר קטטר.

על פי כתב התביעה, שהוגש לבית משפט השלום בתל אביב, האישה עברה את הניתוח בבית החולים בשנת 2018. הפרוצדורה בוצעה בגישה לפרוסקופית, שבמהלכה מוחדר קטטר רפואי שאמור היה להיות מוסר בתום ההליך. אלא שהצוות המנתח שכח אותו - טעות שעלתה לה בכליה.

בימים שלאחר הניתוח היא החלה לסבול מכאבים עזים, צריבה במתן שתן ובחילות. שוב ושוב פנתה לבית החולים, אך לטענתה, לא קיבלה מענה ראוי. רק לאחר מספר חודשים של בדיקות נמצא כי הצינור נשאר בגופה - ומאז, הדרך לאובדן הכליה הייתה קצרה.

חוות דעת רפואית שצורפה לתביעה קובעת כי בית החולים התרשל באופן חמור - לא רק בשכחת הצינור, אלא גם באי-זיהוי התקלה בביקורים חוזרים של התובעת. לדברי המומחה, הרופאים החמיצו לפחות ארבעה שלבים שבהם ניתן היה לעלות על התקלה בזמן ולהציל את הכליה.

בזמן שהרופא היה עסוק בתפילה בקומה שמעל המרפאה, מטופל בן 19 עם התקף אסתמה חריף נאבק לנשום - עד שלבסוף קרס. עשרים דקות ההמתנה עד שהרופא יסיים את תפילתו עלו לו בנזק מוחי בלתי הפיך - ולמשפחתו, באובדן שאין לו מחיר.

התביעה שהוגשה לבית משפט השלום בחדרה חשפה מקרה מצמרר של רשלנות רפואית: הצעיר, שסבל מאסתמה לא מאוזנת, הגיע למרפאה באום אל-פחם כשהוא במצוקה נשימתית קשה. במקום לקבל טיפול מיידי, נדרש להמתין עד שהרופא יסיים את תפילתו. כשהאחרון סוף סוף ירד והחל במתן אינהלציה, זה היה מאוחר מדי - הצעיר איבד הכרה ונזקק להחייאה ממושכת.

לאחר מאבק ארוך בבתי החולים, נקבע כי נגרם לו נזק מוחי בלתי הפיך. בית המשפט קבע כי הרופא התרשל בכך שלא נכח במקום ולא העניק טיפול דחוף כפי שמתחייב במצב חירום רפואי, ופסק למשפחתו פיצוי של 382 אלף שקל.

בנקודה זו, צריך לעצור. אם אתם מדמיינים רופא שהתרשל בניתוח עומד מול שופט ומחכה לגזר דין - תחשבו שוב.

"ברוב המקרים, מי שבאמת 'משלם את המחיר' היא חברת הביטוח שמכסה את המוסד הרפואי או את הרופא עצמו בפוליסת אחריות מקצועית", מציין עו"ד בן ישי. ומה עם הרופא, אתם תוהים? "תיאורטית, האחריות קיימת. מעשית? הליכים פליליים נגד רופאים על רשלנות רפואית הם נדירים כמו שלג באוגוסט".

לדבריו, סעיף 338(א) לחוק העונשין מדבר ברור: מי שמסכן חיי אדם דרך רשלנות רפואית יכול למצוא את עצמו עם שלוש שנות מאסר. "אבל החוק לחוד והמציאות לחוד. מספר המקרים שבהם רופא באמת הועמד לדין פלילי שואף לאפס".

הייתה לה הזדמנות לקבל טיפול בזמן, אבל אמירה מקוממת של רופא בקופת החולים הובילה לנזק בלתי הפיך: ילדה בת 13 ומשפחתה הגישו תביעה בטענה לרשלנות רפואית חמורה, לאחר ששיהוי באבחון צהבת ילודים גרם לפגיעה מוחית, לקות שמיעה ובעיות מוטוריות קשות.

ההורים סיפרו כי לאחר לידתה, שוחררה התינוקת מבית החולים ללא הנחיות למעקב למרות גורמי סיכון שהיו ידועים מראש. יומיים לאחר מכן, כשהאם הבחינה כי בתה נראית צהובה, היא התקשרה לקופת החולים וביקשה להגיע לבדיקה מידית. אך הרופא ששוחח עמה הנחה אותה להגיע למחרת, כי "המרפאה עמוסה וזה לא קריטי - כל התינוקות צהובים".

למחרת בבוקר, כשהגיעה עם בתה לבדיקה, הרופא עצמו הזדעזע מהמצב וקבע ש"היא זוהרת בצהוב". התינוקת נשלחה מידית לבית החולים שניידר, שם התגלו ערכי בילירובין גבוהים מאוד. הרופאים נאלצו לבצע לה שיחלוף דם פעמיים ולחשוף אותה לטיפול באור, אך זה היה מאוחר מדי - נגרם נזק מוחי בלתי הפיך.

כיום הילדה מתמודדת עם חירשות עצבית וקשיים מוטוריים, ונעזרת בטיפולים פרא-רפואיים אינטנסיביים. משפחתה דורשת פיצוי משמעותי על חייה שנפגעו בשל תשובה אחת בלתי נתפסת.

תושב המרכז ביקש להצעיר את פניו בניתוח עפעפיים, אך כשהתעורר - גילה שהפך לגרסה לא מחמיאה במיוחד של הרוזן דרקולה. בית המשפט קבע כי הרופא המנתח התרשל.

על פי התביעה שהוגשה לבית משפט השלום בתל אביב, הגבר עבר ניתוח להרמת עפעפיים עליונים ותחתונים במרפאה פרטית, מתוך רצון לקבל מראה רענן וצעיר יותר. אלא שהתוצאה הייתה הפוכה לחלוטין: עיניו נראו שקועות, מבטו הפך למאיים, וההבעה שקיבל גרמה לו להרגיש, לדבריו, "כמו דרקולה".

המטופל טען כי לא הוזהר מראש מפני הסיכון של הסרת יתר של עור מעפעפיו, וכי הרופא הבטיח תוצאה טבעית - אך בפועל פגע במראה פניו. בנוסף, טען כי נגרמה לו פגיעה תפקודית בעיניים, כולל תחושת יובש קשה ודמעת בלתי פוסקת. השופטת קבעה כי הרופא לא העניק למטופל הסבר מספק לגבי תופעות הלוואי האפשריות ולא נקט משנה זהירות בניתוח.

אם נדמה היה שראינו הכול, סביר להניח שבשנתיים הקרובות נגלה שמקרים מוזרים וקיצוניים עוד יותר יגיעו לפתחם של בתי המשפט. מדוע? "המלחמה יצרה עומס חסר תקדים על מערכת הבריאות, שהשלכותיו ילכו ויחמירו. צוותי הרפואה, שנאלצו לתפקד בתנאים בלתי אפשריים - עומסים כבדים, מחסור בכוח אדם, לילות ארוכים ללא שינה ולחץ נפשי אדיר - קיבלו החלטות רפואיות בתנאים קשים במיוחד.

רבות מההחלטות הללו התקבלו במהירות, לעיתים עם תיעוד חסר, ולעיתים תוך התמודדות עם מצבים רפואיים מורכבים שלא היו נפוצים לפני כן. כמו כל מערכת הנמצאת תחת לחץ מתמשך, גם כאן צפויות תקלות, חלקן ייחשפו רק בעוד חודשים או שנים, כאשר מטופלים יגלו שניתוחים שבוצעו בחופזה, אבחונים שהתפספסו וטיפולים שנדחו גרמו לנזקים בלתי הפיכים.

גלי התביעות שיגיעו בעקבות כך יאתגרו לא רק את בתי המשפט, אלא גם את תפיסת האחריות של מערכת הבריאות במצבי חירום", מסכם בן ישי.