ים המלח נמכר לעידן עופר, רווחי העתק נשארים אצלו

‎מדינת ישראל נכשלה בניהול זיכיון ים המלח - כך קובע מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, בדוח חמור שמתפרסם היום (שלישי), המצביע על שורת ליקויים חמורים בתחום הפיקוח על פעילות חברת מפעלי ים המלח. החברה הנמצאת בבעלות ICL, כי"ל לשעבר, שנסחרת בבורסה לניירות ערך בת"א ובנאסד"ק, ונמצאת בבעלות "החברה לישראל" של המיליארדר עידן עופר.

מכירת כי"ל למשפחת עופר על ידי המדינה ב-2008 עמדה במרכז הסרט "שיטת השקשוקה", שביקר בחריפות את הקשר הבעייתי בין גורמי ממשל ועיתונות לבין המשפחה, ותפקידו של החשב הכללי לשעבר, ניר גלעד, שמונה למנכ"ל כי"ל בסמוך לחתימת ההסכם וסייע לקידום עסקיה, לכאורה.

בדוח מדגיש המבקר את היעדר אסדרה, הפסדי עתק לקופת המדינה, והפגיעות הסביבתיות המשמעותיות. "הממצאים החמורים והרבים צריכים להדאיג כל אזרח במדינת ישראל", כותב אנגלמן, ומוסיף, "מדובר באוזלת יד של הממשלות לאורך עשרות שנים".

המבקר חושף כי תשתיות רבות בשטח הזיכיון, הכוללות אתרי כרייה, בריכות אידוי מלאכותיות ומערומי פסולת, הוקמו ללא פיקוח ואסדרה הולמים. 230 תשתיות תעשייתיות הפועלות במקום, בהן 63 בריכות אידוי ו-55 תשתיות להולכת תמלחת ומי ים המלח, אינן מוסדרות כראוי ברגולציה סביבתית.

המשרד להגנת הסביבה לא עדכן את תנאי רישיונות העסק של מפעלי ים המלח במשך עשרות שנים, מה שהוביל לפעילות בלתי מבוקרת שגרמה לפגיעה אקולוגית. רק בין השנים 2020 ל-2024 אירעו 8 אירועי דליפת חומרים מזהמים לשמורת הטבע מדבר יהודה, שפגעו בבעלי חיים ובצומח המקומי.

לצד הנזקים הסביבתיים, המבקר חושף כשלים כלכליים חמורים. משרד האנרגיה ורשות מקרקעי ישראל (רמ"י) לא גבו מהמפעלים כ-120 מיליון שקל בגין כריית משאבי טבע בעשור האחרון, ולא בחנו את ההצדקה להיעדר הגבייה. בנוסף, מאז 2007 לא נגבה היטל הטמנה על פסולת תעשייתית שהצטברה בשטח הזיכיון, כשההפסד לקופת המדינה רק בשנת 2023 נאמד בסכום של בין 90 ל-130 מיליון שקל.

עוד נמצא, שרמ"י אינה גובה תשלום בגין שימושים שונים שעושים המפעלים בקרקעות המדינה, כולל שטחים שהיו בעבר חלק מים המלח והתייבשו. ההפסדים המצטברים עקב כך עלולים להגיע למאות מיליוני שקלים נוספים. והשיא: דמי החכירה השנתיים שמשלמת ICL לקופת המדינה עומדים על כ-2.7 מיליון ש"ח בלבד, סכום המבוסס על חישוב מיושן משנת 1975 בלירות ישראליות.

אחת האנקדוטות הבלתי נתפסות שמוזכרות בדו"ח, נוגעות לתחנת כוח שהקימה ICL במפעל האשלג בשנת 2018. למרות שרמ"י ידעה כי חלק מהחשמל שמיוצר בה אינו מיועד לשימוש עצמי, בניגוד להצהרה שהיא עצמה נתנה כתנאי למתן היתר הבניה, לא נעשה דבר להסדרת השימוש, להפסקתו או לגביית תשלום בגינו. יותר משש שנים התחנה עובדת, וברמ"י ממשיכים להתעלם מהכסף הציבורי שמונח על הרצפה.

אלא שבעוד המדינה מאבדת הכנסות עצומות בהיקף של מיליארדי שקלים,ICL , לעומת זאת, ממשיכה לרשום רווחים משמעותיים מפעילותה בים המלח. לפי הדוחות הכספיים האחרונים של החברה לשנת 2024, רשמה החברה מכירות שנתיות של 6.841 מיליארד דולר, עם רווח נקי של 407 מיליון דולר. ‎הרווח התפעולי של ICL מזיכיון ים המלח לבדו מוערך בכ-3 מיליארד שקל בשנה. מתוך סכום זה, המדינה מקבלת כיום רק כ-35% מסים, שמסתכמים בפחות ממיליארד שקלים בשנה.

לנוכח הממצאים החמורים, המבקר דורש כי שרי האוצר, הגנת הסביבה והאנרגיה יובילו מהלך מקיף לתיקון הכשלים ולהבטחת אסדרה ופיקוח הדוקים על הזיכיון. כאן המקום לציין, שהזיכיון הנוכחי של ICL צפוי להסתיים בשנת 2030, ו‎המדינה מתכננת להגדיל את חלקה ברווחים מכ-35% כיום לכ-50% בעתיד, ובנוסף נשקלים שינויים נוספים כמו הכללת מוצרים נוספים בהגדרת משאבי טבע לצורך תמלוגים, ודרישות סביבתיות חדשות.

המבקר ממליץ לבחון את הצורך בהקמת גוף מתכלל ייעודי שיסייע בניהול הזיכיון העתידי ובפיקוח עליו, ואף שוקל להחיל את ביקורת המדינה על בעל הזיכיון בכל הנוגע לפעילותו במשאבי ים המלח וסביבתו. לסיכום כותב אנגלמן: "אוצרות הטבע של ים המלח שייכים לציבור, ולכן הממצאים החמורים והרבים שהועלו בביקורת צריכים להדאיג כל אזרח במדינת ישראל".

תגובת מפעלי ים המלח: "הדוח עוסק בביקורת כלפי הגורמים המאסדרים ואינו מבקר באופן ישיר את מפעלי ים המלח. המבקר אף מבהיר כי אין בממצאי הדוח כדי להטיל דופי כלשהו בפועלה של מי"ה למען פיתוח הנגב והמדינה אשר, בין היתר, תורמת להכנסות המדינה מאות מיליוני שקלים מדי שנה, מעסיקה אלפי עובדים ומאפשרת פיתוח התיירות באזור. נדגיש כי החברה התנהלה לאורך השנים אך ורק על פי חוק הזיכיון, בהתאם להוראות הרישיונות וההיתרים של רשויות המדינה, ופועלת בשיתוף פעולה מלא, שקוף והדוק מול כל הגופים הרגולטוריים הרלבנטיים".

תגובת משרד האנרגיה והתשתיות: "לעמדת משרד האנרגיה והתשתיות, פרשנותו של המבקר את פקודת המכרות, אינה נכונה. מחצבות בתחום הזיכיון, אשר משמשות את בעל הזיכיון לצרכי המפעל שלו ואינן משמשות למסחר בחומרי מחצבה, אינן טעונות רישיון לפי פקודת המכרות, ואינן נדרשות לשלם לקרן לשיקום מחצבות. חובת השיקום של כלל אתרי הכרייה בתחום זיכיון ים המלח חלה על חברת "מפעלי ים המלח", בעלת הזיכיון לפי חוק זיכיון ים המלח, בדומה לכלל חובות החברה לשיקום ולהסדרה של שטחים אחרים בתחום הזיכיון. המשרד עורך ביקורות תקופתיות לאתרים אלה ולא תועדו במסגרתן חריגות כרייה ביחס לתכניות המאושרות".

מלובי 99, הלובי הציבורי, נמסר בתגובה: "הדוח הוא קריאת השכמה לכל העוסקים במלאכה, לקראת תום הזיכיון ולקראת הזיכיון העתידי. מדינת ישראל הפקירה את ים המלח במשך שנים בידי התאגיד ICL (כי"ל), ועל הרגולטורים לשנות גישה ולהתחיל לדאוג לאינטרס הציבורי, לאוצר הטבע הנדיר שהוא ים המלח, שמצוי בבעלות שלנו, האזרחים, ולא של עידן עופר. אנחנו מתריעים מזה שנים שבשטח הזיכיון מתקיימת מדינת כי"ל ולא מדינת ישראל - והנה, הדו"ח מוכיח שכך הדבר. הרגולטורים, מצדם, מתנערים מאחריות ולא עושים את הנדרש כדי להגן על האינטרס הציבורי, הסביבתי והכלכלי, שאותו כי"ל רומסת ברגל גסה. כבר לפני שנה נפגשנו עם המפקח על המכרות במשרד האנרגיה וקראנו לו לעשות את תפקידו ולפקח על הנעשה בשטח הזיכיון, כולל גביית כסף על החציבה - 120 מיליון שקלים שיכולים לשמש את הקופה הציבורית, אך לא מעניינים אותו ואת רמ"י. גם למשרד להגנת הסביבה יש כשל בשמירה על הסביבה - כבר לפני שנה קראנו להסדיר את אתרי הפסולת הענקיים שנמצאים בשטח הזיכיון ומכילים עשרות טונות של פסולת - חלקה מסוכנת ומזהמת. כעת מתברר שאם האתרים היו מוכרזים כאתרי הטמנה, קרן הניקיון הייתה מתעשרת בכמאה מיליון ש"ח נוספים בשנה, לטובת הציבור כולו. לקראת תום הזיכיון הנוכחי ולקראת הזיכיון הבא, הממשלה חייבת לשנות גישה ולהתחיל לדאוג באמת לאוצרות הטבע ולסביבה בים המלח, ששייכים לציבור הישראלי כולו, ולא רק לעידן עופר".

התנועה לאיכות השלטון: "דו"ח מבקר המדינה שפורסם היום מאשש את עמדת התנועה לאיכות השלטון לאורך השנים - המדינה נכשלה בהגנה על זכויותיה בים המלח, מתנהלת בעצלתיים ובחוסר תיאום לקראת תום הזיכיון ב-2030, ומאפשרת לחברה פרטית להרוס משאב טבע לאומי ייחודי מבלי לשלם על כך כראוי. הממצאים החמורים מעידים כי מחדלי המדינה עלו לציבור מאות מיליוני שקלים שיכלו לשמש לרווחת הציבור. התנועה לאיכות השלטון תמשיך להיאבק על זכויות הציבור במשאבי הטבע של כולנו, ודורשת מהממשלה לפעול מיידית להבטחת האינטרס הציבורי בים המלח".