עצוב להודות בזה: הדרת נשים היא לא תקלה - זו מדיניות ממשלתית

שוב אנחנו עומדות נפעמות מול החלטות הממשלה שלא ליישם הוראות ייצוג הולם. זאת בעוד שבג"ץ קבע רק בפברואר 2025 כי נשים כמעט ואינן מיוצגות בשכבת הניהול הבכירה בשירות ציבורי, וכי חובתה של המדינה להבטיח ייצוג הולם לנשים בתפקידי ניהול בכירים, וכן בעוד שהעולם כולו מכיר בכך שגיוון מגדרי תורם להצלחת הארגון.

דווקא בימים אלה ממשלת ישראל מעדיפה להתעלם מהוראות החוק ולהעדיף מינויי גברים. קיימות נשים מוכשרות רבות ובכלל זה בפורום הדירקטוריות המונה כלמעלה מ-700 נשים כאלה. אך במדינה שמתיימרת להיות דמוקרטיה מתקדמת, נראה שאין אף אישה אחת שניתן "לתת בה אמון".

ההחלטה מפברואר 2025 של בג"ץ נגעה בדיוק בנקודה הכואבת: הממשלה לא מקיימת את דרישת החוק לייצוג הולם של נשים. כאשר משרדי ממשלה מתנהלים רק עם מנכ"לית אחת לרפואה, וכאשר טיעון המדינה במענה לעתירה הינו כי "תפקידי אמון מחייבים יחסי אמון מיוחדים בין השר למנכ"ל" - המסר ברור. אמון? יש, אבל לא מצאו נשים בהן ניתן לתת אמון.

השופטים עצמם הדגישו כי המדינה מפרה את הוראת המחוקק, וכי אם המצב יימשך כך, גם בעוד עשור נמצא את עצמנו באותה מציאות עגומה. בג"ץ רק הדגיש את הברור מאליו - הדרת נשים אינה תקלה מקרית, אלא מדיניות ברורה שממשלת ישראל מסרבת לשנות. החוק מחייב ייצוג הולם, ובכל זאת, המערכת הפוליטית ממשיכה לעצום עיניים ולקוות שהבעיה פשוט תיעלם. או שבעיניהם זו אינה בעיה.

ולא די בפעילות הממשלה , לצערנו בדיון בכנסת לפני מספר ימים הפילה הכנסת הצעת חוק שהייתה אמורה לקדם ייצוג הולם של נשים בדירקטוריונים. על מה ולמה? הרי מחקרים מראים שוב ושוב שגיוון מגדרי מביא לממשל תאגידי ראוי, ביצועים טובים יותר, לקבלת החלטות מושכלת יותר וליציבות כלכלית משופרת. כל מנכ"ל וכל דירקטור מקצועי יודע זאת, אבל כנראה שבממשלה הנוכחית הנתונים לא מעניינים.

הציניות שבמצב הזה זועקת לשמיים. לאור מלחמת חרבות ברזל, ראינו באופן חד-משמעי כמה הנהגה נשית הייתה קריטית - הן בחזית והן בעורף. נשים הובילו קרבות, קהילות, תיאמו סיוע, ניהלו משברים, ותפקדו בדיוק כפי שהמדינה זקוקה שיתפקדו בעיתות משבר. וכעת, במקום להכיר בכך ולהקצות להן מקום בשולחן קבלת ההחלטות, ממשלת ישראל בוחרת להדיר אותן לחלוטין.

ממשלת ישראל אינה רק מפירה את הוראות החוק - היא גם פוגעת בעצמה. מדינה שלא מייצרת מסלול ברור להנהגה נשית בכירה היא מדינה שמונעת מעצמה את המוחות המבריקים ביותר, את המנהיגות הטובות ביותר ואת היעילות העולה מהן. זה איננו רק עוול חברתי - זה כישלון ניהולי.

בג"ץ הציב קו ברור, והגיע הזמן שהממשלה תפסיק להסתתר מאחורי תירוצים. ייצוג מגדרי אינו פריבילגיה, אלא חובה מוסרית , ערכית וכלכלית. מי שמדירה נשים היום, תמצא את עצמה בעוד שנים מתמודדת עם מציאות קשה בהרבה תוצאת ההחלטות השגויות שקיבלה. הגיע הזמן לשנות מסלול - ולא, אין תירוצים.

הכותבת היא יו"ר פורום הדירקטוריות מבית איגוד הדירקטורים בישראל ויו"ר קבוצת חמת.