המסמך הכלכלי הקוהרנטי ביותר של הבית הלבן של דונלד טראמפ הוא מה שמכונה "הסכם מאר-א-לאגו" (Mar-a-Lago Accord) שנכתב על ידי איש קרנות ההון סטיבן מירן, שמונה על ידי טראמפ כראש מועצת היועצים הכלכליים של ארצות הברית.
בגדול, הסכם מאר-א-לאגו מבקש לשנות באופן דרמטי את איך שההון הגלובלי זורם על ידי החלשת הדולר האמריקאי, בנייה מחדש של החוב הלאומי האסטרונומי והפיכת ארצות הברית לבעלת תפקיד כיריבה פוליטית של בעלות ברית ולא בעלת ברית של הדמוקרטיות ברחבי העולם.
החלשת הדולר, לפי מירן, תהפוך את המוצרים האמריקאים לזולים יותר ברחבי העולם ולכן יקדמו את "התעשייה האמריקאית". המכסים, לפי התוכנית, אמורים "להפוך" את המגמה של הייצוא מאמריקה והייבוא לאמריקה ושתי הפעולות הללו ביחד אמורות לסייע במימון מחדש של החוב האמריקאי.
יש 41 עמודים שמסבירים איך בדיוק זה יקרה - חפשו A User's Guide to Restructuring the Global Trading System בגוגל. טראמפ אימץ את התוכנית של מירן כי הוא מאמין שגרעון מסחרי הוא רע לארצות הברית - אבל זה לא מה שכלכלנים בכירים חושבים.
גם מירן בעצמו כתב שיש "שביל צר מאוד" שבו התוכנית הזו תצא לפועל לטובת הכלכלה האמריקאית כי כל התוכנית בנויה על כך שהמכסים שטראמפ מטיל יובילו ל"כניעתן" של המדינות האחרות והבאתן לשולחן המשא ומתן כאשר ידם על התחתונה והן חוששות לקיומן ללא ארצות הברית כגב. אבל לפי מה שנראה במציאות, אפילו קנדה - שתלויה באופן ניכר בכלכלה האמריקאית - לא מתכופפת בפני טראמפ וממשלתו.
יש לומר שראיית העולם האגרסיבית של הסכם מאר-א-לאגו מסתדרת עם "האידיאולוגיה" של טראמפ. לפי טראמפ בעצמו, כפי שהגדיר זאת בספרו Art of The Deal, צריך להכניע את מי שאתה עושה איתו עסקים. זה מתחיל עם פעולה או אמירה דרמטית של "איש חזק" שלא הולך "להיכנע" וזה ממשיך בהתקפלות של השותף-יריב שלך לעמדה שאתה רוצה ממנו. כמה זה עבד טוב לטראמפ בעסקים? ובכן, הוא פשט רגל 6 פעמים.
הבעיה העיקרית היא שטראמפ פשוט לא רואה את המסחר העולמי כשותפות גלובלית אלא כיריבות גלובלית. הוא חושב שאם ארצות הברית קונה מוצרים מהעולם והעולם לא קונה ממנה באותו הקצב, המדינה מפסידה - למרות שב-50 השנים האחרונות ארה"ב, עם הדולר החזק שלה, הפכה לבסיס של הכלכלה המודרנית בכל העולם ולכלכלה המובילה בעולם ולמדינה העשירה בהיסטוריה בדיוק בגלל מערכת היחסים הזאת עם העולם.
יש לציין גם שמאז שנות השמונים, הייצור המקומי שהיה אז בערך 25% מהתמ"ג של ארה"ב ירד בימין אלו ל-10% בערך למרות שאף פעם לא ייצרו יותר דברים בארה"ב. כיום 86% מהאמריקאים לא עובדים ב"ייצור" אלא ב"כלכלת השירותים". מה שאומר שגם אם התוכנית של טראמפ תעבוד והדולר ייחלש, התרומה הממשית של זה לכלכלה היום-יומית של האמריקאים תהיה שולית יחסית. כמו כן, האמריקאים כבר לא ייהנו ממוצרים זולים בזכות הדולר החזק שלהם (מטבע מקומי חזק טוב לייבוא, פחות לייצוא).
אגב, אתם יודעים למי עוד יש אינטרס מאוד ברור להחליש את הדולר האמריקאי? לוולדימיר פוטין - ידידו הטוב של טראמפ. או כפי שכתוב בספרי "פרויקט רוסיה", שככל הנראה נכתבו על ידי אנשיו של פוטין: "השלב הבא בהתפתחות החברה האנושית יהיה הקריסה של אירופה ואמריקה והדולר האמריקאי" הם כותבים. "זה עניין של זמן. דרך אגב, אם הדולר קורס, הסדר העולמי יקרוס".
הרוסים, כמובן, דוחפים את ארה"ב של טראמפ לכיוון מלחמת סחר עולמית תוך כדי שהם מייצרים פילוג חברתי ומשתלטים על פולטיקאים אמריקאים - זו הדרך שלהם להילחם מעמדת נחיתות באימפריה האמריקאית. לפי הספרים "רוסיה יכולה לייצר התקפות כאוטיות על הכלכלה והפוליטיקה האמריקאית. הם ייצרו מכסים חדשים, יפטרו בהמוניהם עובדי ממשלה ויקצצו בצורה קטסטרופלית את התקציבים.... הדולר יקרוס אם יתקפו אותו מכל הזוויות". אגב, נחשו מה ממשל טראמפ עושה בסיוע DOGE של איילון מאסק (המיליארדר הדרום אפריקאי)? בדיוק.
אגב עד כמה מאסק, כאמור דרום אפריקאי עם קשרים משפחתיים לנאצים שהצדיע במועל יד בהשבעת הנשיא, מתנגד ל"מדינה" שהיא ארצות הברית? "כל שופט פדרלי יכול לעצור כל פעולה של הנשיא האמריקאי, של ארצות הברית. זה מטורף" אמר. "זה חייב להפסיק. זה חייב להפסיק ברמה הפדרלית וברמה של המדינות".
כמובן שמה שהוא אמר, במהלך עצרת בחירות לשופט "שמרן" בוויסקונסון (שהפסיד), זה דרישה ל"רפורמה משפטית" שתהפוך את ארצות הברית מדמוקרטיה לדיקטטורה. החוקה האמריקאית אמורה להיות מעל כל חוק וכל אדם בארה"ב, כולל הנשיא. היא הבסיס לדמוקרטיה והכלכלה החשובה בעולם.
הכלכלנים הבכירים סטיבן קאמין ומארק סובל כתבו לאחרונה שהסכמי מאר-א-לאגו רק יובילו לשחיקת הדולר ותפקידו במערכת הפיננסית הגלובלית מה שיוביל לחוסר יציבות של הכלכלה האמריקאית והכלכלה הגלובלית כולה.
וזה עניין. הדבר היחיד שיציב בממשל של טראמפ זה חוסר היציבות שהוא מייצר. חוסר יציבות לכלכלה מודרנית הוא החומר הכי חשוב ביצירת משבר כלכלי מרסק. חברות לא יכולות לתכנן שום דבר קדימה, לא שוכרות אנשים, לא משקיעות בדבר ולא מנסות לפתח שום דבר - בגלל חוסר הוודאות, בגלל שקשה להבין מה צופן העתיד. זה מתכון לקיפאון ואולי אפילו למיתון.
התוכנית הכלכלית של טראמפ לא באמת נבנית עם הכלים הכלכליים שהביאו את התקופה השלווה והמשגשגת ביותר לדמוקרטיות ברחבי העולם. אבל, כך נראה, בעידן בו כוח מגלם תפקיד חשוב בכלכלות עולמיות כמעט כמו כסף, "הכלכלה" היא עוד שדה קרב בין תפיסות אידיאולוגיות ובין מנהל תקין למושחתים. וזה הסיפור. לא המכסים של טראמפ.