בית המשפט לענייני משפחה בחיפה עסק בשאלה האם יש לאכוף הסכם גירושין בין בני זוג, שנחתם ואושר במדינה זרה, אך לא קוים על ידי הבעל שהתחיל פרק ב' עם שובו לישראל.
מדובר בבני זוג שהתגרשו לאחר חיים משותפים ארוכים בחו"ל. לקראת גירושיהם, בשנת 2014, הם חתמו על הסכם שהסדיר את כל ההיבטים הכלכליים ביניהם, ובו התחייב הבעל, רופא במקצועו, לשלם לאשתו 10,000 דולר בחודש, למשך כמעט עשור. התשלומים בוצעו כסדרם במשך ארבע שנים, אך בדצמבר 2017 הבעל חדל מהעברת הכספים. כעבור כמעט חמש שנים, הגישה האישה תביעה כספית על סך של למעלה מ-1.6 מיליון שקלים.
האישה טענה בתביעתה כי מדובר בהפרה בוטה של הסכם מחייב, שאושר כדין במדינה בה התגוררו, ולכן יש לאוכפו גם בישראל. מנגד, הבעל טען כי מדובר בהסכם בלתי אכיף, כי ההסכם נחתם בחו"ל ולכן אינו תקף בישראל. לטענתו חל שינוי נסיבות המצדיק את הפסקת התשלום, וכי השיהוי הממושך בהגשת התביעה - חמש שנים מהתשלום האחרון, פועל לרעת האישה. לסיום טען כי הסכם מזונות ניתן לשינוי.
אלא שבית המשפט לא קיבל אף אחת מטענותיו, וקבע כי העובדה שנחתם מחוץ לישראל אינה פוגמת בתוקפו, ודי בכך ששני הצדדים נהגו לפיו במשך תקופה ממושכת כדי לבסס את תקפותו גם לפי החוק הישראלי.
במישור העקרוני, בית המשפט הדגיש כי נטל ההוכחה על שינוי נסיבות מהותי מוטל על הצד שמבקש את השינוי. במקרה זה, הבעל לא הצליח להראות כי הכנסתו נפגעה באופן דרסטי המצדיק את הפסקת התשלום. להפך, נמצא כי מצבו הכלכלי נותר יציב ואף השתפר. מנגד, מצבה של האישה הידרדר, ונפגעה מאוד יכולתה להשתכר.
הטענה לשיהוי נדחתה אף היא, לאחר שהוכח כי האישה הייתה באותה תקופה במצב רפואי קשה שמנע ממנה נקיטת צעדים משפטיים. השופט קיבל את עמדת האישה במלואה. בפסק הדין נקבע כי מדובר בהסכם גירושין לכל דבר ועניין, שאושר על ידי ערכאה מוסמכת בחו"ל בהתאם לדין הזר, ואין מניעה להכיר בו גם בישראל. עוד צוין כי העובדה שההסכם נוסח באופן סופי ומוחלט, וכולל ויתור על תביעות עתידיות, מעידה כי אין מדובר במזונות הניתנים לשינוי - אלא בהסדר רכושי סופי ומקיף.
השופט הדגיש כי יש לכבד הסכמים שנערכים במסגרת גירושין, במיוחד כאשר שני הצדדים פעלו על פיהם במשך שנים וכי שינוי מקום המגורים אינו מהווה עילה להתנערות מההסכם.
בית המשפט הורה על אכיפת ההסכם וחייב את הבעל לשלם לאישה כרבע מיליון שקלים החל מיום הגשת התביעה את מלוא הסכום שהתחייב לו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וחייב אותו בהוצאות משפט בסך 20 אלף ש"ח.
עו"ד ליאת פייגל, שמשרדה מתמחה בדיני משפחה, מסבירה כי "הסכמי גירושין שנערכו בחו"ל תקפים בישראל בכפוף לאישורם כ'פסק דין חוץ'. ניתן לשנותם במקרים של שינוי נסיבות מהותי, פגמים שהתגלו בכריתת ההסכם, או כשההסכם נוגד את תקנת הציבור".
לדבריה, "שינוי נסיבות מהותי הכוונה לשינוי במצב הכלכלי, שינוי במצב הבריאותי, או שינוי ביכולת ההשתכרות, ופגמים בכריתת ההסכם יכולים להיות כפייה או לחץ בלתי הוגן, הטעיה, מצג שווא או חוסר תום לב. סתירה לתקנת הציבור הכוונה לתנאים בלתי חוקיים בהסכם, לפגיעה בזכויות יסוד או בתנאים בלתי סבירים. במקרה דנן, הבעל דרש את השינוי, ולכן עליו מונח נטל ההוכחה שאכן היה שינוי בנסיבות או כל נימוק אחר.
"בית המשפט קבע שגם אם היה שינוי נסיבות, הבעל לא יכול היה לעשות דין לעצמו. הבעל לא היה רשאי להפסיק את התשלומים באופן חד צדדי והיה עליו לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה. כך, שנקודת הפתיחה של הבעל מבחינת עקרונות תום הלב, החלישה אותו וחיזקה את האישה. חשוב לציין כי בתי המשפט בישראל רואים בעין לא יפה התנהלות חד צדדית, עשיית דין עצמי, ניצול חולשתו של הצד השני ומגבלותיו".