אם אני אגיד לשתי הבנות הקטנות שלי שהחל מהחודש הבא לא נקנה מוצרי חלב, התגובה שאקבל תהיה הפתעה ותסכול. הקטנה, שלומדת בכיתה ג', אוהבת למרוח גבינה לבנה על הלחם בארוחת הערב. הגדולה, שלומדת בכיתה ה', אוהבת שאני שם לה בתיק פיתה עם גבינה צהובה לארוחת עשר. אבל החל מיום העצמאות הקרוב, מוצרי החלב האלה צפויים להתייקר ב-1.5%. אז לא, אני לא אפסיק לקנות מוצרי חלב. וכנראה על זה חברות המזון בונות, כשהן דוחפות את ההתייקרות החדשה הזאת שנותנת לכולנו עוד מכה בכיס.
זו לא ההתייקרות הראשונה של מוצרי החלב בשנים האחרונות: בסוף 2022 עלו מוצרי החלב ב-4.9%, במאי 2023 התייקרו בחדות בכ-10%, ושנה לאחר מכן - התייקרות נוספת של כ-4.5%. לו זו הייתה ההתייקרות היחידה שהיינו סופגים, אז דיינו. אבל בחודשים האחרונים הייתה עלייה, בין היתר, גם במחירי הפירות והירקות, במע"מ, בעלות הנסיעה בתחבורה ציבורית, במחיר הדלק, ולרגל חג הפסח אפילו מחירי המצות התייקרו ב-3 עד 7 אחוזים.
מקוממת במיוחד העובדה, שההתייקרות הנוכחית מתחילה קודם כל במחיר מוצרי החלב הנמצאים תחת פיקוח מחירים. מדובר בסל של מוצרים בסיסיים (קרטון חלב, גבינה צהובה, גבינה לבנה, וכו') שאי אפשר לייקר אותם מעל תקרה מסוימת, שנקבעת בידי ועדת מחירים שבאחריות הממשלה. כשמוצר צריכה בסיסי נמצא תחת פיקוח מחירים, זו דרכה של המדינה להגן עלינו מפני החמדנות של גורמים בשוק הפרטי שלא בוחלים בניפוח מחירים חסר בושה, לעיתים תוך תיאום בלתי-חוקי בינם לבין עצמם, כפי שנחשף בחודש שעבר.
הניסיון מלמד שכשוועדת מחירים מאשרת לייקר מוצרי חלב שבפיקוח, תגיע לאחר מכן גם התייקרות של מוצרי החלב שלא בפיקוח. ואת החשבון, כרגיל, נשלם אנחנו, האנשים שעובדים קשה כדי לפרנס את המשפחות שלנו. אז מה הסיבה שבממשלה החליטו לייקר דווקא עכשיו?
כל כלכלן יגיד תמיד שאף התייקרות לא נופלת סתם ככה מהשמיים, ושיש סיבות לכך במציאות. הפעם, במקרה, ההתייקרות כן נפלה מהשמיים. ליתר דיוק, הסיבה להתייקרות היא בכך שגשם לא ירד בחורף האחרון, וחווינו שנה שחונה, עם מיעוט משקעים. זה התניע תגובת שרשרת: בגלל המחסור במים, החליטו החקלאים, המגדלים את החיטה המשמשת להאכלת פרות ברפתות, להעלות את מחיר תחמיץ החיטה שהם מוכרים לרפתנים. והרפתנים העלו את מחיר החלב הגולמי שהם מוכרים למחלבות. וכעת המחלבות מבקשות לגלגל את ההתייקרות אל כתפינו, ולהעלות לנו את מחיר הגבינה שאנחנו לוקחים מהמדף בסופרמרקט, בקצה השרשרת הזו.
במשרד האוצר מביטים בשרשרת ההתייקרויות, ובמקום לנקוט בצעדים שנועדו להגן עלינו, הם דווקא מכנסים את ועדת המחירים ומקדמים צעדים שמכבידים עלינו. לו הממשלה הייתה מחויבת למאבק ביוקר המחייה, כפי שהבטיח נתניהו בקמפיין הבחירות שלו, היא הייתה יכולה, למשל, לסרב לדרישת המחלבות לייקר את מחיר מוצרי החלב הבסיסיים שבפיקוח, ואפילו הייתה יכולה להרחיב את סל המוצרים בפיקוח כך שיכלול מוצרי חלב נוספים. באופן הזה אפשר היה לאלץ את תנובה, טרה ושטראוס - שלושה תאגידי מזון ענקיים, שיחד שולטים בשוק החלב בישראל - לספוג בעצמם את העלות של התייקרות חומרי הגלם, במקום שיכפו עלינו עליות מחירים.
הכיסים של החברות האלה מספיק עמוקים, ויש שכבות כה רבות של שומן שאפשר לקצץ בהן, שגם במקרה של חורף עם מעט גשמים - לא הכרחי שאנחנו נהיה מי שמשלמים את המחיר. תנובה, למשל, חילקה בתחילת השנה דיבידנד של חצי מיליארד ש"ח לבעלי המניות בחברה, לאחר שעליות המחירים הפכו את שנת 2024 לשנה הרווחית בתולדותיה.
אולם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מתנגד אידיאולוגית למנגנון פיקוח המחירים ופועל לצמצם אותו. זו גם הסיבה לכך שהוא נענה לדרישת המחלבות הגדולות לאפשר להן לייקר את מחיר מוצרי החלב בפיקוח.
הכיוון הנחוץ הוא אחר: להפוך את ועדת המחירים לכלי למאבק ביוקר המחייה, ולייצר הרחבה משמעותית של סל המוצרים בפיקוח, כך שיקיפו שורה ארוכה של פריטים בסיסיים שכל משפחה קונה. ולא רק מוצרי מזון: למה לא גם להגביל את עליית המחיר של אבקת כביסה ושל שמפו לשיער? מישהו מסוגל לדמיין בית שבו לא מכבסים בגדים ולא מתקלחים? ולמה לא לפקח על המחיר של חיתולים לתינוקות? רק לאחרונה התעורר באיחור שר הכלכלה ניר ברקת, והבין גם הוא שצריך להכניס את מחיר המצות לפיקוח.
הקושי הכלכלי הפך נחלת לא רק מי שחיים בעוני, אלא מכביד גם על שכבות הביניים. כולנו במשבר יוקר מחיה, ובעיתות משבר - מצופה מהממשלה שתציע מדיניות שתקל על המחנק שאנחנו מרגישים בכל קנייה.
בחודש הבא הבנות שלי עדיין יאכלו דגני בוקר עם חלב, ועדיין ייקחו פיתה עם גבינה צהובה לבית הספר. אחסוך מהן את ההסבר המפותל על איך החורף נטול הגשמים השאיר אותי עם קצת פחות בעו"ש, ועם הרבה יותר כעס על הממשלה האטומה הזו. משהו מטפטף עלינו, וברור שזה לא גשם.
הכותב הוא פעיל חברתי וחבר הנהגת תנועת "עומדים ביחד"